א( קראו בס"ת בציבור ונמצא בו טעות : נשאל הרמב"ם )מקיצי נרדמים סי' רצ"ד ובפאר הדור סי' ט( "על דבר קריאת
התורה בכל יום ]של ספר[ אם אין להם ס"ת מהו שיקראו בחומשים ויברכו לפניה ולאחריה או ימנעו להקריאה כל
עיקר, וכן ס"ת שאינו עשוי כהלכתו או ספרי תורה של קלף שאינן מעובדין לשמן שהן ודאי פסולין, אם מותר
לברך הקורא בהם אם אסור לברך, יורנו רבינו" ע"כ לשון השאלה. וזה אשר השיבם הרמב"ם )בדילוג קטעים( "מותר
לברך, ואין הברכה על הקריאה בספר כמו שהברכה על נטילת לולב כו' וכאן הקריאה בספר תורה בין שקרא בספר
כשר בין שקרא בספר פסול ואפי' קרא על פה, יברך כי עצמה של הקריאה היא המצוה שעליה אנו מברכין כו'
וכיוצא בהם הוא שאין קורין בחומשין מפני כבוד צבור לא מפני שהברכה לבטלה, ועל דויקא זו סמכו אנשי
המערב והיו קורין בספר תורה של קלף בלא עיבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון רבינו יוסף
הלוי זצ"ל ורבינו יצחק אלפס זצ"ל, וכיוצא בהם, ומעולם לא נשמע בזה פוצה פה ומצפצף לפי שכולם בעלי בינה
היו וחכמתם מיושבת ומכוונת וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר הוא אם פסול אלא בקריאה עצמה בין
שהיה קורא בספר כשר או פסול כו' ואף על פי כן ראוי לכל צבור להיות להם ספר כשר כהלכותיו ובו ראוי לקרות
לכתחילה בציבור, ואם א"א להם קורין אפי' בפסול ומברכין כו' וכן הורה רבינו חנוך הספרדי זצ"ל. משה ב"ר
מימון זצ"ל" עכ"ל.
ואמנם הרשב"א בתשובה תמה ) החדשות סי' יג ( על דברי הרמב"ם וכתב שנראה לו שבילדותו כתב כן ובזקנותו חזר
בו וכתב בחיבור לפסול )דקדוק(. ו כתב הב"י ד לפי זה יקשה מה שכתב הרמב"ם שכן נהגו בפני גאוני עולם דאם כן
משוינן להנך גאונים טועים.
ובטור כתב דס"ת שקראו בו בצבור אפילו בדיעבד לא יצא, כיון שהוא חסר או יתר אפי' אות אחת, וחוזר לראש
הסדר. ובב"י הביא שנחלקו בזה הראשונים, שלדעת הרא"ש בתשובה )כלל ג סי' ח( לא עלתה להם הקריאה אפי'
בדיעבד, ושגם הברכות אינן ברכות, וצריך לחזור ולקרוא בכשר ולברך. וכן כתב הרשב"א בתשובה )ח"א סי' רכ"ז(,
ושהמגדל עז )בתחילת הלכות תפילין( כתב דכן נהגו בכל ספרד וקטלוניא ושכן הסכימו הרמ"ה והראב"ד והרמב"ן
והרשב"א. וסיים הב"י שכן נראה מדברי הרמב"ם במשנה תורה )ס"ת פ"י ה"א(, אלא שבתשובת הרמב"ם )פאר הדור
סי' ט. מהדו' בלאו ס' רצ"ד( כתב שמברכין על ס"ת פסול ושכן נהגו בפני גאוני עולם, מהם הר"י הלוי ן' מיגש, והרי"ף,
ואין פוצה פה ומצפצף, לפי שכולם בעלי בינה וחכמתם מיושבת ומכוונת וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם
כשר הוא או פסול )אלא שכנזכר לעיל הרמב"ם כתב דאעפ"כ ראוי לכל צבור להיות להם ס"ת כשר בכל הלכותיו ובו ראוי לקרוא לכתחילה(.
וכתב הכלבו בשם גאוני נרבונא כדעת אותה תשובה של הרמב"ם. ואמנם בתשובה אחרת להרשב"א )החדשות סי'
יב-יג( תמה על דבריו וכתב ד"פליאה היא ממני דעת הרב ז"ל, ותשובתו נשגבה לא אוכל לה" וסיים שנראה שדבריו
סותרים זא"ז "עד שאני אומר כי זו בי לדותו שנאה וחזר בו בזקנותו", וכתב הזכרנו את הערת הב"י דא"כ משוינן
להנך גאונים טועים. ומ"מ כתב בשם מורו הרב הגדול מהר"ר יעקב בי רב, שהנהיג להוציא ס"ת אחר ולקרוא
ממקום שנמצא הטעות, ואם הטעות באמצע הקריאה, גומר קריאתו בס"ת כשר ומברך לאחריה ולא לפניה, כי
הברכה שבירך לפניה בס"ת הפסול וכן הקריאה שקראו בו, עלתה להם בדיעבד. ובב"י כתב דכן אנו נוהגים אחריו
)וכ"כ בהלכות קריאת התורה או"ח סי' קמ"ג(, וכ"פ למעשה ב ש"ע )או"ח שם ס"ד(.
ועתה נפשי בשאלתי, מאחר ובשבת האחרונה )פרשת קרח( אירע באמצע קריאת התורה שאות "ה" היתה חתוכה
באופן הפוסל, נראה שלדעת הרמב"ם כיון שיש עוד ספרי תורה בהיכל, פוסקים מן הקריאה ומחליפים לס"ת אחר,
וכפי שכתב ד"לכתחילה" יש לקרוא בכשר. ולפ"ז קשה מה חידש מהר"י בי רב? הלא גם הרמב"ם מודה שאם יש
אפשרות להוציא ס"ת אחר, צריך להחליפו. ועכ"פ לדעת הרמב"ם נשמע שבאין אפשרות אחרת, ימשיכו בקריא ה
ויברכו, דהיינו באופן שנמצאים בבית 'אבל' או לחיילים בצבא, במציאות שאין ס"ת אחר, או בביה"כ חדש שאין
בו אלא ס"ת אחד. ושאלתי האם אכן מנהג תימן בזה כדעת הרמב"ם וימשיכו לקרוא? כי לא מצאתי התייחסות
של מארי יוסף קאפח לזה, ומה שקראתי בעריכת השולחן או פסקי מהרי"ץ, אין נוהגים בזה כתשובת הרמב"ם.
ושמעתי מכבוד הרב שכנגד טענת הרשב"א יש להשיב- דאדם עשוי לחזור בו מ"הוראה" אבל אינו חוזר מ"עדות"
)אא"כ העיד שקר ובזה, והכא לא שייך( ואם עדותו של הרמב"ם אכן קיימת, אזי מדוע הרב אמר שההוראה ) ומארי יוסף קאפח
מכלל המורים(, שאם אין להם ס"ת אחר כשר, יש להמשיך ולקרוא עד סוף הקריאה בלא ברכות. הרי לדעת הרמב"ם
יש לקרוא ובברכה.

ב ( אריח ע"ג לבנה בשירת הים : עוד אשמח להתייחסות הרב, להודיעני, כיצד מנהג תימן בכתיבת "שירת הים"
בס"ת, אם הקפידו שיהא "אריח ע"ג לבנה" באופן שלעולם יהא כתב כנגד כתב במידת מה, או שמא לא הקפידו
ויתכן ולמשל חלק מן השירה כנגדו בשורה למטה יהיה חלל ריק, ורק בצדדים יהיו תיבות שאינן מגיעות עד כדי
להיות כנגד שורה שמעל. ונ"מ אם צריך למתוח אותיות, כדי לצאת ידי חובת ההלכה והמנהג.

ג ( ע וד בענין שירות בתנ"ך : בג מ' )מגילה טז:( " כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח
חוץ משירה זו ומלכי כנען כו'". .1 "שירת הבאר"- מדוע אינה נכתבת אריח ע"ג לבנה. .2 השירות הכתובות בנ"ך
כדוגמת שירת דוד או שירת דבורה- האם יש להן משמעות במסורת תימן, מאחר ולא נהגו לקרוא מתוך קלף? .3
"לכל זמן ועת" בקהלת נכתב כמו שירת האזינו במסורת תימן עם בליטות או בלא בליטות כפי שאר מסורת
ה"אומנים" כפי שמארי הגדירם במשנה תורה.

ד ( אותיות משונות : עוד אשמח להתייחסות של הרב בנוגע לאותיות המשונות, הלפופות והעקומות, מה דעת
הרב בזה, מאחר ושמעתי שמארי פנחס קורח מורה להחזיק רק במנהגים שיש עליהם מסורת כדוגמת 'ץ' רבתי
ב"כימי השמים על הארץ ", אבל באותיות המשונות פסקה המסורת מזה כשלש מאות שנה, ואין בכוחינו להחזירה.
ומאידך דעת חלק מחכמי תימן שיש לנהוג באותיות משונות כדוגמות 'פ' לפופה ו'ח' עקומה וכו'.
ה ( להניח נ"ך על חומש הכתוב בדפוס : האם נכון שמארי כתב להקל כסברת הערוך השולחן להניח סידור על
חומשים, מאחר והוא כתוב בדפ וס ולא בקלף? ראיתי שהאח רונים דחו את דברי הערוך השולחן כולל מחכמי
תימן, וא"כ מה ההוראה בזה, ואם הרב יוכל להטעים את הדבר, מאחר ולא מובן לי מה המקום לחלק.