האם חובה ז' גוברי בשבת או ז' עליות
שלום לכבוד הרב.
לפני זמן לא רב, עלה אדם אחד שתי עליות- שישי ושביעי. והתעוררה שאלה על העניין- האם מותר לכתחילה להעלות ששה קוראים כשאחד מהם יעלה שתי עליות (כמובן בברכות תחילה וסוף לכל עלייה). וטענו האוסרים שיש שתי אפשרויות: האחת שזה מנהג. אבל שבאמת אי אפשר לומר כן, שהרי הרמבם כתב בשחיטה פרק יא הלכה יג, שדבר שאינו מצוי אין בו מנהג. ובאמת שכמעט ולא ראינו מי שיעלה שתי עליות, ואפילו הזקנים לא היו בטוחים אם עלו שתי עליות, אבל ידע אחד הזקנים לומר שעלו עלייה ומפטיר. מ"מ מכח כל האמור בטלה אפשרות שזה מכח מנהג.
האפשרות השנייה- שמן הדין מותר. אלא שלא מצינו אף פוסק שהתיר לכתחילה, אלא רק בשעת הדוחק. כגון: בית כנסת שאין מי שיודע לקרות אלא אחד, כדאיתא בשו"ע קמג' ה'.
וכן נראית דעת הרמבם שאחד עולה כמה פעמים רק אם אין בבית הכנסת מי שיודע לקרוא חוץ ממנו. ועוד יותר, דלפי הרמבם צריך לרדת מהתיבה בכל פעם, ואם כן, איך העולה יברך מיד פעמיים בלי ירידה מהתיבה, וגם זה לא התיר הרמבם אלא כשאין אחרים היודעים לקרוא.
גם בשת"ז סימן קמד', בעניין אדם אחד שיקרא פעמיים בספר תורה, העיר בסקי"א וז"ל: אבל בס"ת אחד אף שכבר עלה יכול להפטיר עכ"ל. הרי שלא התיר עלייה נוספת אלא מפטיר, ואם היה מותר לעלות פחות משבעה גוברי, לא היה לשת"ז להתיר דווקא מפטיר, אלא כל עלייה. ובהמשך סקי"א כותב השת"ז גבי עלייה פעמיים לס"ת אחד, וז"ל: ובס"ת אחד עסס"י קמג' עכ"ל. ששם הדין של בית כנסת שאין בהם יודע לקרוא אלא אחד. נראה שלדעת השת"ז אין היתר אלא במקרה זה.
וראיתי בשו"ת של מארי יחיא יצחק הלוי (בספר איש ימיני כרך א עמוד קמט), שנשאל על עניין זה ממש. והשיב שמותר. אלא שהמעיין יראה, שכל השאלה והתשובה נסובו סביב דין פגמו של ספר, ולא סביב דין שבעה עולים. ועוד, השואל שם, הביא טענת האוסרים, שהם אוסרים מדין "בית כנסת שאין בו יודע לקרות אלא אחד" והשיב על זה מארי יחיא יצחק הלוי, כי, אלה "דקדוקי עניות שכלם". והנראה שהרב לגלג, כיוון שחשבו האוסרים, שזו ההלכה לא באה לאסור מדין שבעה עולים, אלא מדין פגמו של ספר, ולכן לגלג עליהם הרב. אבל אילו היו מבינים שדין זה אוסר מכח ז' גוברי היינו שאסור לפחות מז' גוברי בשבת, אזי, גם אם היה הרב חולק, ודאי לא היה מגנה שכלם. שכן כך ממש צריך לפרש דברי הרמבם (כדלעיל), וכך מסתבר לפרש דברי הש"ע (כדלעיל, וכן פירשם המשנה ברורה סימן קמג סקל"ז).
ובכן, רציתי לשאול את דעת הרב בעניין, כיוון שעדיין לא הותר הספק, ונתחלק בית הכנסת לשתי דעות עד שהחלו עולבים אחד בשני. ולמוכיחים ינעם וה' יברך את עמו בשלום.
אחרי בקשת המחילה, כל המעיין בספר "איש ימיני" כרך א, עמ' קנא, אליו הפנית, בהערה 8 שם, יראה שחכמי תימן פשיטא להם שמותר לאחד לעלות לתורה פעמיים, במסגרת שבעה עולים, בשונה מספר "לקט יוסף" שאסר, ושכך נהגו. יתירה מזו, בעמ' קנב, הובאו שתי תשובות של מארי יחיא יצחק ז"ל, ותשובתו של מארי יחיק קאפח ז"ל ע"י מארי הארון סאלם כהן ז"ל, שכתבו בפשיטות להיתר, ולגלגו על האוסרים. ולכן הדבר פשוט שמותר לאחד לקרוא פעמיים באותה קריאת שבעה גוברי, ושכך נהגו, ודין ביכנ"ס שאין יודעים לקרוא הוא דין מיוחד, שאחד יכול לקרוא כל השבע קריאות, במקום שבעה גוברי, עם ברכות, שזהו דין שמקורו בתוספתא, ושדין זה עדיף על פניה מנהג שנוהגים היום האשכנזים והספרדים שאחד קורא ושבעה עולים רק לברך.
אשר לשיטת בשת"ז שתדייק ממנו, לאסור, לא כן, עיין שת"ז מברכת הרב בן משה בסימן קמד ס"ק יא בזית רענן, שהאריך להתיר עיי"ש, והזקנים מעדתנו העידו להיתר עיי"ש ותמהתי שמתפללי בית הכנסת נחלקו בדבר, עד לרמה שהם עולבים זה בזה, שגם אם יש לשבחם שהם רגישים לקיום ההלכה כדת וכהלכה, וכל אחד דבק באמתה של תורה לפי הבנתו, אין מקום בשום פנים ואופן להביא מחלוקת הלכתית לשם שמים, לרמה של מחלוקת פסולה בתכלית, די בה גם כשיש מחלוקת הלכתית, יש מורי הוראה שניתן לקבל מהם הכרעה הלכתית, וכולם ינהגו לפי הכרעת המורה הוראה, כי זוהי דרכה של תורה, ותורת ה' אמורה לאחד את לומדיה ומקיימה, ולא לפלגם.
וה' יהא בעזרכם וישכין שלום ביניכם, ותזכו לעבדו בלב אחד.