ראשית, כלל הוא בידינו שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך גם אם אתה אולי מרגיש מבולבל כדבריך, ולכן מחובתך להחזיק במנהג אבותיך ובפרט שהינך בביתם וסמוך על שולחנם.
אולם אם כבר עמדת להבין לשורשי ההלכה ולהבחנותיה, רשאי אתה לנהוג כפי מידת עיונך, וחשוב שבכל מקרה תעשה לך רב והסתלק מן הספק.
אציין בפניך, פשוט וברור ששאמי המחליט ללכת כפסיקת הרמב"ם הוא אינו צריך לרוב התרת נדרים, כי אבות אבותיו לכולי עלמא הלכו כהרמב"ם וכפי שהעיד השת"ז בהקדמתו שכידוע הרמב"ם מאריה דאתרין, אלא שהוא עצמו סבר שעכ"ז ראוי ללכת אחר מרן וטעמו ונימוקו עמו עיי"ש. ועם הזמן עקבתי רבות אחר השאמי האם הם תמיד הולכים אחר מרן או אחר השת"ז, ומצאתי שאינם עקביים. וכידוע לך שגם בקהילות השאמי אף בדורות האחרונים למדו בדברי הרמב"ם על אף שפשט חיבור מרן השו"ע, ראה לדוגמא בסי' כנה"ג להר"י צוביירי שציין זאת. דבר המוכיח כי עדין רבים מהם לא נטשו לתורת רבינו הרמב"ם. ויתכן ואף נשארו והחזיקו בהלכה ובמנהג כמותו ויש לכך הרבה דוגמאות ולא כאן המקום לפורטן, ובעיקר כמה מנהגים הקשורים בנוסח התפילה החזיקו כסידורי ספרד. ובהזדמן ראיתי לציין עוד כי בספרי טהרת משה העוסק במסורת נשות תימן בהלכות טהרה הוכחתי אחר חקירת בנות תימן מכל רחבי תימן לא היה הבדל במנהג הנשים בין שאמי ובלדי ולרוב ככל נהגו כהרמב"ם. לכן שאמי שנוהג כהרמב"ם אינו חוטא חלילה ואינו טועה כאמור.