שאלתך שאלה טובה שעמדו בה רבים ולאו דוקא חסידי הרמב"ם בתפיסותיו ביחס לגן עדן וגיהנם, אלא אפילו הללו שהלכו בתפיסתו של הרמב"ן בשער הגמול והאר"י ועוד שאש הגהינם אינה אש מגושמת המוכרת לנו אלא בחינה של אש ביחס לנפש המגושמת כהבנתם אם אפשר להתבטות, כי אין אנו עוסקים באש מול שריפת הגוף אלא הנפש כלשונם נפש שבנפש, גם הם עכ"פ עמדו לבאר את דברי רבי יוסי וראה באורך בשו"ת מפענח נעלמים סי' ז לרבי חנוך הניך טייטלבוים מחכמי גליציה לפני כ-80 שנים.
עכ"פ לשאלתך כיצד רבינו יתיחס לדברי או סברת רבי יוסי.

א. לא נפסקה הלכה כלל כרבי יוסי בסוגיה זו אלא כחכמים כך ששיטתו שיטת יחיד (ולא רק רבינו אלא כל הפוסקים בלא יוצא מן הכלל), וכבר מצינו כמה פעמים במורה שכשם שאין להתיחס להלכה לדברי היחיד כך במחשבה או באגדה אין להתיחס.

ב. כבר רבינו בפירוש המשנה נגעים פ"ט מ"א גילה דעתו בהבנתו דברי המשנה בסתם ואין חולק שאיזהו שחין זה שאינו בא מחמת האש ובכללן חמי טבריה וכך כתב בפירושו: ידוע שיש בטבריה מים חמים, אמר כי מימי המעינות החמים שהם מתחממין בעברם על מקורות הקנקתוס והגפרית ודומיהן - אין דינן כדין חמי האור. עכ"ל. ואעירך כי בעל הלק"ט ח"א סי' קפט בתשובתו ניכר כי קשר את דברי רבינו בעצם סברת רבי יוסי ורבים תמהו עליו, אולם נראה לי כי דרך הבנת הלק"ט שגם רבי יוסי לא יצא מטבעו של עולם ורק לשבר את האוזן של הבריות כי לא כולם מבינים את דרך האנרגיה של הגפרית העדיף בפרט בימיו שרבים מן הבריות לא למדו השכלה כללית העדיף את ביטוי הלך הבריות שזה חם כחום הגהינם, והבן. ורק להעירך כי אמרו בפסחים מא ע"א כי המבשל קרבן פסח בחמי טבריה חייב כי עבר על צלי אש, ורבינו בהלכות קרבן פסח לא זכר להלכה דרך בישול זה, ונראה שלא מחמת שסבר שהוא צלי אש, אלא מחמת המציאות שאין חמי טבריה אלא בטבריה. ונכון שרבים מהפרשים כבר הקשו היאך הגיעה טבריה לי-ם וניסו לתרץ בהרבה אנפין (ולא נחה דעתי בתירוציהם הדחוקים בפרט לרבינו וההולכים בשיטתו). אולם נראה כי רבינו יסביר שרב חסדא דיבר רק אם יהיו מים חמים ממי גפרית כעין חמי טבריה ויבשל בו הפסח מה יהא דינו. ולמעשה אין נפקות כי אם צלי אש, והבן.

ג. עוד אעירך בהזדמנות זו, כי כבר נאמר בזוהר ועוד כי כשם שיש ג"ע בשמים יש ג"ע בארץ כך יש גהינם בשמים ויש גהינם בארץ. כך שמקובלנו באופן כללי שאם תמצא דברי הגדה במדרש ואפילו בתלמוד מחכם זה או אחר, הרי הוא נאמר בלשון מושאלת או שהוא בגדר הנסתר, תורת הח"ן והעדיפו חכמי האגדה לאומרו בדרך שיבור אזני הבריות בפרט בזמן האומר אך בינו לבין מציאות הטבעים הדבר רחוק. וכבר ראה הקדמות מפרשי האגדה בתחילת עין יעקב כדוגמת רבינו אברהם בן הרמב"ם, המהרש"א, הרמח"ל ועוד וראה ספד כבוד חכמים-לנדא, ובמאור האגדה-צדוק ועוד.