שלום רב לכבוד הגאון שליט"א, באתי לשאול את כבודו בענייני שבת החמורים ומכיון שאיני יודע מה להגיד ומה לומר, מבקש אני את חוות דעת מעכת"ר. הנה, הט"ז (סי' שכא ס"ק יא) דן לגבי גיבול קמח מצה ומשקין בשבת ע"י עשיית בלילה רכה ואסר כיון שאין ידוע מהו הסדר הידוע כדי לשנות כדמבו' בשבת (קנו.) ובשו"ע (שם סעי' יד). ע"ש. (וכבר העירו ע"ד הרבה אחרונים דבתרה"ד סי' נג מבואר דבכה"ג עבדינן כשינוייא המבואר בתלמוד, ע"ש. עי' בפמ"ג, בתוספת שבת, בחיי אדם, במשנ"ב ובכה"ח ועוד) וראיתי בערוך השולחן (סעי' כ) שכתב לדון בדברי הט"ז מטעם דאין לישה אחר לישה, וכיון דקמח מצה נילוש כבר, תו לית ביה איסורא. ע"ש. ומקור האי עניינא מבואר בכמה וכמה גדולי האחרונים שכתבו דכי היכי דאין בישול אחר בישול, ואין טחינה אחר טחינה, נימא הכי נמי דאין לישה אחר לישה. עי' באג"ט, ובשו"ת מהרש"ם (ח"ז סי' ז) ועוד. וכ"מ מדברי הבאו"ה (סעי' יד ד"ה אין) למעיין שם. אמנם, לכאורה היה נראה לחלק בפשיטות מדברי האחרונים לנדו"ד. דכל מה שדנו בזה האח' לא הוי אלא לעניין עיסה שלא נאפית ועדיין הלישה לפנינו, ולכן ע"י לישה נוספת אין כ"כ מעלה, ובזה י"ל דאין לישה אחר לישה. אבל בדברי הערוה"ש יש לעיין, שהרי העיסה נאפית כבר ולכן אזל מיניה מעלת הלישה מהעיסה, וכשיבוא ויגבל שוב, הו"ל לישה מחודשת, ובזה שפיר יש מקום לחייבו, (וכדמצינן בכה"ג לגבי בישול אחר בישול בלח או בישול אחר אפייה וצליה וכדו'). וא"כ מה עניין זה לזה. והיה מקום לומר דאין כוונת הערוה"ש להתיר מטעם אין לישה אחר לישה דכתבו האחרונים, אלא להתיר ע"פ יסוד הבאור הלכה (ד"ה שמא) שכתב בדעת בדעת התוס' דשרי לגבל מעט מעט בקמח קלי הוי משום דתיקון אוכל הוא וכנותן רוטב לתוך התבשיל דמי, ולא הוי מענייני לישה, עש"ב. וי"ל דה"ה לגבי לישה אחרי שנאפית העיסה דתו לא הוי ממלאכות עריכת הלחם אלא כתיקון אוכל בעלמא דמי. ודו"ק. אמנם, כל זה איננו שוה לי כראות דברי התוספתא (פי"ג מהל' שבת הי"ב) דאיתא התם מפרפרין גלוסקין לחולה בשבת ובלבד שלא יגבל, ע"ש. ועי' במנחת ביכורים שם. וא"כ מבואר להדיא דגלוסקין דהוו לחם שנאפה כבר דשייכא בהו לישה ף שנילוש כבר, והיאך כתב הערוה"ש דשרי מטעם אין לישה אחר לישה. (ובאמת דהוי קושיא נמי על יסוד הבאו"ה. ושו"מ בחזו"א סי' נח' שהעיר בזה בכמה מילים, וברוך שכיוונתי לדבר"ק) (ואין לדייק דלחולה דוקא קאמר, עי' במשנ"ב לעיל מיניה סעי' יב' ובבאו"ה שם דדיבר בהווה, ואכמ"ל.) ושו"מ בדברי המג"א (סי' שיט' ס"ק יט') שכתב דאין התוספתא הזאת נפסקה להלכה, ע"ש ובדברי המחצית השקל. אמנם מדברי האליה רבה והבאור הלכה (סוף סעי' יד) מבואר להדיא דלא ס"ל הכי והעימדו דברי התוספ' בגונא שלא שינה, (וכן מצאתי שכתב כן במנוחת אהבה (ח"ב פ"ט הע' 31) שהתוספ' איירי בגונא שלא עשה שינוי). ומה מאוד תמהתי כראותי את דברי מרן מאור עינינו הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בחזון עובדיה (ח"ד עמוד רפד) שכתב לסמוך ע"ד הערוה"ש ולהתיר נידון הט"ז מכח טעמא דאין לישה אחר לישה, והביא עוד כמה וכמה אחרונים בדבר, וקשיא לי טובא על כבוד הגאון זיע"א דכל רז לא אניס ליה ממש ותורה פרוסה לפניו, היאך לא העיר מידי מדברי התוספתא בזה. ולענ"ד צ"ע. ואשר לכן, באתי לפני כבוד כמתחננן לפניו שיעזור לי בדבר לבטל את הקושי הזה שכואב לי, ותורה היא וללמוד אני צריך. ויודעני שיש הרבה שקל בעיניהם לחלוק ע"ד גדולי ומאורי הדור, אבל אינני לנקוט את הדרך הזה אלא לברר אמיתה של תורה. אשמח מאוד לקבל תשובה בדבר, הבחור אליה סודרי.