אכן בגמרא, יבמות, קכב, א, אמר דילמא שד הוא, ורבינו השמיט עניין זה, כי לדעתו עניין השדים הוא עניין של תעתועי דמיונות של האדם. אולם מארי התייחס לאגדה על בריאת השדים, בראשית רבה, ז, ז, שכאילו ה' ברא נשמתן, וכביכול חלילה לא הספיק להשלים בריאתם וקדשה השבת. ומורי תמה, כלום ניתן לייחס לה' חלילה חסרון יכולת. וכביכול הוא מוגבל במגבלת זמן. ולכן מארי מאותת שחז"ל מתכוונים לחסרון הנבראים, כי ה' ברא את בני האדם כדי שינחלו עולם שכולו שבת ומנוחה וחי העולמים, עולם האמת והנצח, והשבת היא מעין עולם הבא. ולכן כל אדם שיודע את ייעודו זה הוא שובת ממלאכה בשבת, לא רק לצורך מנוחה, אלא לצורך התובנה והאמונה שעליו לעמוד בימי חייו בעוה"ז, כדי לזכך נפשו, ולהכשירה שתהיה ראויה לעולם הבא, שהוא עולם שבתון, שאין בו חיי גופות, רק הנשמות הטהורות מתענגות מזיו השכינה. אולם בני אדם שכביכול נבראו בין השמשות, כלומר שלא מקבלים עליהם את יום השבת, על כל המשתמע ממנו, הם בני אדם שאמנם נבראים בצלם, אבל הם בבחינת חכמים המה להרע, והם מזיקים לעצמם ולאחרים, והם הנקראים שדים, ונשותיהם וילדיהם נקראים שדים ורוחין ולילין ומזיקים, ואינם נוחלים עולם האמת והנצח, אלא יורשים גיהינום. הרחבתי את הדברים בשיעור של יום ראשון באגדה, והשיעורים מוקלטים. פנה לר' משה ירימי כדי שתדע כיצד לשמוע את השיעור האמור.