שלום כבוד מורנו ורבנו אני בן להורים תימנים, שנוהגים בעיקר כמהרי"ץ. לאחר נישואיי, ובהתאם ללימודיי ומחקרי, הגעתי למסקנה שאני מעקבל על עצמי לפסוק כרבנו הרמב"ם. אני מרגיש שזוהי הדרך האמיתית בשבילי וכך אני רוצה להנחות ולהנחיל לבני. אני מכיר את דברי מארי על מנהגים שלא נהגו כהרמב"ם, עם זאת אני חש מחוייבות הלכתית לפסקי רבנו, בלי קשר למנהגי תימן. לדוגמא, אני נוטל ידיים לפני כל תפילה (ראיתי שמישהו שאל כאן אתהרב, כמובן איני עושה זאת לפני אנשים, אלא בצינעא) אני מברך את ברכות השחר רק אם נתחייבתי, ועובר לעשייתן בלבד. ועוד כהנה וכהנה. משום מה נדמה לעתים, כי אדם שנוהג בדרך זו - אין דרכו נכונה. אשמח לדעת מה דעתו של הרב בעניין. "בכבוד רב דורון