3 שאלות על אונאה, איסור נגיעה ושלום בית.
אדם בעל מידות רעות שניסתה להוכיחו ולא הצלחת. ביקש ממך עצה האם מותר לתת לו עצה שלא טובה לו? אישה נפלה ותפסתי אותה האם עברתי על איסור נגיעה או שלא היה כאן איסור במעשה הזה מלכתחילה? לגבר נשוי יש הורים חילונים שלא שומרים על הכשרות. נשוי כבר כמה זמן ויש ילדים קטנים. ההורים מזמינים לארוחות ובעוד שהגבר לא יודע מה לעשות האישה לא מסכימה. הדבר גורם לסכסוך משפחתי רציני ויש חשש לגירושים. האם במצב זה מותר להם לאכול בבית ההורים. האם יש הבדל בהיתר בין מצוות דאורייתא ודרבנן?
1. שאלתך הראשונה לא ברורה, אך לעולם אין לייעץ לאדם עצה שאינה טובה לו. אף שהוכחת אותו ללא הצלחה.
2. אם נפילתה היא ודאית, ואם היא היתה ניזוקה בנפילתה, ואם האיש התומך בה מתכוון רק כדי למנעה מנזק הרי הדבר מותר. והקב"ה בוחן כליות ולב מה מתכוון האיש התומך בגופה של אישה בשעת נפילתה. ואם האישה היתה מסתכנת בנפילתה, והאיש היה נמנע מלהצילה מחשש שיצטרך לנגוע בגופה הוא חסיד שוטה כמבואר בגמרא, סוטה, כא,
ב. איזהו חסיד שוטה שרואה אשה טובעת בים, ונמנע מלהצילה כדי לא לראותה במצב בלתי צנוע. ובכלל, אף שלפי הרמב"ם, נגיעה בגוף האשה היא איסור תורה, בבחינת אביזרייהו דעריות, אבל הני מילי כשהכוונה היא חיבה ותאווה, ולא לצורך הצלה, עיין שו"ת אגרות משה, אה"ע, נו. ועל בסיס עיקרון זה רופא מציל נשים כשאין רופאה, ורופאה מצילה גברים, כשאין רופא. וכן אחים סועדים חולות, כשאין אחים ואחיות סועדות חולים, כשאין אחים.
3. צריך לשכנע את ההורים בדרכי נועם, שישמרו לפחות על כשרות. כדי שיוכלו בנם וכלתם וילדיהם לבקרם ולטפח יחסי משפחה ניאותים. ואם ההורים מסרבים, שיבקרו אותם בימי חול ויקנו לכולם כיבודים קלים כשרים כדי שתהיה אווירה של קירוב לבבות, ואסור לגבר להתגרש בשל כך.