דילוג לתוכן העיקרי

ציצית

שאלה

שלום לכבוד הרב!
הנני צריך באור להלכה ברבנו, הלכה למעשה.
1. טלית שנקרע כנפה לגמרי, בגודל של מרובע 15x20 סמ', ובטלית נותר קרע בצורת האות "ר", האם ניתן לפתור את הקרע יחד עם הציצית שעליו, או שמא צריך להתירה ולקושרה שוב?
רבנו כתב בהל' ציצית א,חי: "נפסק הכנף שיש בה הציצית, חוץ לשלש אצבעות תופרה במקומה, בתוך שלש לא יתפור".
ובאר מארי בציון לז:" ומפרש רבנו שכל זמן שיש במה שנקרע ועדין תלוי בטלית שעור בגד יתפור ולא נפסלה הציצית".
עפ"י דבריו משמע שניתן לחבר ע"י תפירה ואין צורך בהתרת הציצית וקשירה שוב.
2. מדוע אין כאן תעשה ולא ומן העשוי?
3. בהנחה שהבנתי דברי רבנו, האם יש פוסקים שאוסרים חיבור מעין זה?
תודה רבה ושלומך ירבה!
אוריאל דוד שלומי. נצרת עילית

תשובה

אם הבנתי את העובדות שבשאלתך, הרי הקרע שנוצר בכנף הטלית הוא מעל לגודל של שלוש אצבעות.

הכנף הקרוע נשאר תלוי בבגד, וחוטי הציצית נשארו תלויים באותו כנף.

ולפי זה, אכן לפי רבינו, מותר לתפור את הכנף בבגד, ואין צורך להתיר את חוטי הציצית, כי מאחר ונשאר בכנף הקרוע שם של בגד, כשיעור מינימלי של בגד, שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, תפירת אותו כנף, חוטי הציצית התלויים בו, אינם בגד תעשה ולא מן העשוי.

כי לפי רבינו, ואליבא דהפירוש שמארי ראה בו כהפירוש הנכון בדברי רבינו, שם באות לז, כל שיש שיעור של בגד, בחוטי הציצית התלויים בו, אין זה גדר של תעשה ולא מן העשוי.

ובאות לז, שם, מארי מביא את דעתו החולקת של ר' עמרם גאון, שלפי דעתו, אם התיר הציציות ותפר הכנף שנקרא בתוך שלוש אצבעות, לא יועיל אם חזור ויתלה ציציות אחרי התפירה, בניגוד לפירוש של מארי בדברי רבינו.

ואין לומר לפי פירש"י, שאפילו נקרע כל שהוא לא יתפור, עיין שו"ע, או"ח, טו, ד.