האם במציאות ימינו אנו, יאמר רבנו גם לבחור ישיבה להוציא תעודת בגרות,ללמוד מקצוע במכללה וכו' ולהתפרנס אך ורק ממעשה ידיו? א"כ לאור כל הזמן הכרוך בזה,תורה מה תהא עליה? ואף לאותו בחור שאינו רוצה לצאת מעולמה של תורה ומעדיף לעסוק בהוראה,וללמד משנה וגמרא והכל באצטלה של "שכר ביטול זמן", האם רבנו יסכים לזה? והלא מלכתחילה אין הוא רצה לעבוד,ואף ביסס על זה את פרנסתו באופן תדיר ולא חד פעמי?! הלזה יקרא "ביטול זמן"? ואף לגבי שכר רבני ערים כיום,הרי הוא הרבה יותר משכר של ביטול זמן,מה עם כל ההפרש? והרי התקציב הוא מהמדינה דהיינו מהעם?! ומיקוד השאלה הוא כך:מהן ההשלכות של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" שמארי אומר שאם רבנו יסכים לאיזשהו טעם הרי זה טעם זה,מהי דרך החיים שיורה רבנו לתלמיד שמחד חשקה נפשו מאוד בתורה,ומאידך גיסא מאוד מאוד אין רוצה הוא טובות מאנשים אלא להנות אך ורק מיגיע כפיו,להנות בזכות ולא מחסדם של בני אדם?! ללמוד מתוך ישוב הדעת ולא מתוך מינוס בבנק...