ערב ראש השנה (שישי)
יום – יש להכין מבעוד מועד לפני כניסת השבת, חל יום טוב ראשון של ראש השנה בשבת.
- נר בן 48 שעות (נר נשמה) – יש להדליק לפחות מערב שבת כדי שיהא בו אש לשימוש ביו"ט, על מנת שיוכל להדליק ממנו לצורך בישול ביו"ט שני של ראש השנה.
- סדר הכנות – יש להכין מבעוד מועד את מכשירי החשמל (פלאטה, תנור אפיה, מזגן, תאורת חשמל וכיו"ב) לצורך יו"ט ראשון ושני.
הדלקת נר של שבת ויו"ט
מנהג תימן – כפי תקנת חז"ל דשבת, הדליק נר במיוחד לכבוד שבת ולא הדליקו נר במיוחד לכבוד יו"ט (בתלמוד ירושלמי, בגאונים ובדברי רבינו הרמב"ם ובתכלאל), לכן ידליק בערב שבת רק "להדליק נר שבת" בלבד.
ויש שנהגו בדורות האחרונים כשו"ע להדליק נר לכבוד יו"ט ולשלב "להדליק נר של שבת ויו"ט" ולברך (ולא נהגו לברך שהחיינו בהדלקת נר של יו"ט).
זמן כניסת שבת ויו"ט: מודיעין/פק 18:32, קרית אונו/רחובות 18:33
ליל יו"ט ראשון שבת וסדר הלילה
סדר קבלת שבת כרגיל (ומקצרים ומדלגים לפי הזמן – כגון, "בר יוחאי" שלושה בתים, "במה מדליקין" דברים במקום), ולאחר מכן סדר תפילת ראש השנה.
אחר השכיבנו – רבים נוהגים להוסיף "ושמרו", "וביום שמחתכם" (המנהג הקדום ורבינו הרמב"ם אין תוספת פסוקים, וכן מנהג הגר"א).
בתפילת עמידה של ר"ה – מוסיפים: זכרנו, מי כמוך, זכור רחמיך, ובספר. ואם שכח ולא אמר – אינו חוזר.
חותם "המלך הקדוש" במקום "האל הקדוש", ומוסיף "ובכן". ואם שכח וחתם "האל הקדוש" – חוזר. הדבר מעכב ויש לתקן תוך כדי דיבור.
אתה בחרתנו וגו' את יום הזכרון הזה, זכרון תרועה – משלבים בהזכרת יום השבת, יום המנוחה ויום הזכרון, כסדורי ספרד.
בקידוש ובברכת "יום זכרון תרועה" – ביום ראשון של ר"ה שחל בשבת אומר "יום זכרון תרועה" ובשני "יום תרועה". והמנהג הקדום והרמב"ם – אומר תמיד "יום זכרון תרועה" ללא חילוק בימי ר"ה, וחותם: בא"י אמ"ה מלך על כל הארץ מקדש השבת ויום הזכרון.
אחר תפילת ערבית – "ויכולו" (יום השישי), וברכת מעין שבע, ובשבת בלבד חותם: בא"י מ"ה מקדש השבת. והמנהג הקדום (הבלדי) – אומר המלך הקדוש במקום האל הקדוש, ובשאמי אומר בכל השנה המלך הקדוש.
תפילת הפרנסה, פיוט "יגדל" י"א בנעימה מיוחדת לימים אלו.
"שלא שם בעלינו לשבח בימים אלו (ר"ה וכיפור ועשרת ימי תשובה) רבים נוהגים לומר 'שלא שם חלקנו כהם' במקום 'שלא שם חלקנו כהם' חלקם. אומר: 'ללא יועיל' במקום 'ללא יושיע'." (נוסח הרמב"ם: שלא שם חלקנו כהם, ולא יושיע.)
קידוש – אומר "ויכולו" (יום שישי) וברכת הגפן וברכת היום בשילוב יום השבת, וחותם: בא"י אמ"ה מלך על כל הארץ מקדש השבת ויום הזכרון, ומברך שהחיינו.
פיוט "שלום עליכם" י"א בכל השנה כלל בסדר ליל שבת, ויש שא"א (בתכלאל מהרי"ץ לא נזכר "שלום עליכם" ו"אשת חיל" בכל ימות השנה, והמדפיסים הוסיפו).
יום ראשון של ר"ה שחל בשבת
שחרית כמו כל ראש השנה ובעמידה כמו ערבית (בפיוט "שופט" בשבת, יש אומרים: במקום "שופכים את שיחתם ולחייהם יבעיון" – "צועקים על חטאתם ולעונם יבכו").
אחר תפילת שחרית – אין אומרים אבינו מלכנו (שתילי זיתים, מהרי"ץ). ויש מקהילות שרעב שאומרים לפי המקובלים.
בס"ת ראשון – עולים שבעה (כבכל שבת).
בברכות שאחר ההפטרה – מזכיר "ביום הזכרון ושבת", וחותם: מקדש א"י מלך על כל הארץ, מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון.
אין תוקעים בשופר.
פיוט "אדון עולם" י"א בנעימה מיוחדת לימים אלו.
מנחה
מוציאים ס"ת וקוראים שלושה עולים בפרשת האזינו – מתפללים תפילת יו"ט ומזכירים "את השבת". אומרים צדקתך וא"א א"מ. והמנהג הקדום שא"א צדקתך בכל שבתות השנה.
מנצח על הגתית לאסף: הרנינו. לאומרים בתחילה מזמור "אודה את ה'" ולאחריו מזמור "מנצח על הגתית".
סעודה שלישית – חובה לקיים כבכל שבת (ולפי רבינו הרמב"ם חובה לקיים סעודה שלישית בכזית פת לפחות), וראוי לקיימה מוקדם לפני זמן מנחה קטנה.
זמנים:
- חצות היום – 12:26
- מנחה גדולה – 13:05
- מנחה קטנה – 16:16
- שקיעה – 18:52
- צאת הכוכבים – 19:12
- זמן צאת השבת – 19:28 (מודיעין/קרית אונו/רחובות)
כי אין לקבוע סעודה בערב שבת או בערב חג. לאחר זמן זה מותר רק לשתות או לאכול פירות.
הכנות בשבת ליו"ט – האסור והמותר
- אסרו חכמים להכין הכנות ביום שבת שהוא יום טוב ראשון של ר"ה לצורך יו"ט שני, עד צאת השבת, צאת הכוכבים. כי אין שבת מכינה ליו"ט. (ובשנה רגילה שני ימי ראש השנה, אין להכין מיו"ט ראשון ליו"ט שני אף שהן קדושה אחת וכחד יומא אריכתא לענין מסויים, אבל לא להקל – אמרו אלא להחמיר, יו"ט ראשון הוא חיובו מהתורה, יו"ט שני חיובו מדרבנן).
- ראוי לאחר את תפילת ערבית בליל יו"ט שני על מנת לאפשר לנשים להכין בניחותא. לפני תחילת ההכנות, אחר צאת הכוכבים, יבדילו הנשים באומרם "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
- מותר להוציא מהמקפיא לחם/חלה/פתות קפואים ולהפשירן בשבת לצורך סעודות יו"ט שני. (ויש מחמירים שיהא ראוי לאכילה מבעו"י, ומן הדין מותר בכל גוונא).
- מותר להוציא מהמקפיא בשר או עוף חי וכיו"ב קפואים משבת (עיין חזון עובדיה רל"ה) שאין מוקצה, ולהפשירן לצורך סעודות יו"ט שני בכדי לבשלן במוצאי שבת. (מכיון שיש מסעדות שמגישים חי, אף שאין רגילות לאכול בשר או דג חי בשבת גם היום).
- מותר להניח מאכל קפוא וכיו"ב ביום שבת על פלטה כבויה ולכשתדלק לאחר מכן בשבת יתחמם המאכל לצורך יו"ט שני.
- מותר להניח במקרר משקאות בשבת שיתקררו לצורך יו"ט שני. (ומן הדין א"צ לפתוח בקבוקים מער"ש או ערב יו"ט, ויש מחמירים).
- מותר לגלול ס"ת בשבת במיוחד למעמד הקריאה של יו"ט שני – מותר, ובפרט אם קורא פסוק אחד או שתיים. וראוי שיהא מוכן ומוגה לקריאה שלמחר.
- מותר להחליף בגדים בשבת לכבוד יו"ט שני.
- מותר להתקלח בשבת ויו"ט במים חמים ואף להתנגב במגבת כרגיל – ואין סחיטה בשער כלל ויש בכך משום עונג שבת ויו"ט (מהר"י קאפח בבי' שבת פ"ט אות לב, שבת פרק כב אות טז), וכן מתירים רחיצה בדוד שמש (שו"ת תבואות שמש להרב משאש, ציץ אליעזר להרב וולדינברג, ועוד). ויש מקילין כהגר"ע יוסף בשבת ברחיצת כלים וביו"ט ברחיצת כלים ובויש מחמירים. ויש מחמירים ברחיצת כל הגוף למעט תינוקות וחולים וכיו"ב.
- מותר לנקות שולחן בשבת לכבוד שבת, וראוי לא לעורכו לצורך יו"ט, רק אחר השקיעה ואילך.
- מותר להדיח כלים בשבת לכבוד שבת. וכן מותר לסדר את המיטה או ספה בשבת לכבוד שבת. (אין מצוה שהבית יהא מבולגן).
- הנוהגים להדליק נר יו"ט בליל יו"ט שני, אין להדליק רק אחר צאת השבת, צאת הכוכבים.
- מותר לטלטל את השופר בשבת. (מהר"י קאפח בשו"ת טל יוסף סי' ... אך אסור לתקוע בו. ולהשחיל פתיל למצוף, ואין בכך משום מתקן מנא. וכן מותר לסלק ולזרוק לפח את הפתיל צף שדלק בליל יו"ט ראשון – ליל שבת – המעכב במקומו, ולזרוק את הפתיל צף החדש משום גרף של רעי. שכ"ה ראוי לגמע בו מים, אולם עיין בביאורו שופר פ"ב אות יד).
- בין בער"ש ובין בצאת השבת אין לעשות מלאכות האסורות מהתורה, בבין השמשות – והעושה בשוגג חייב חטאת, עד יציאת ג' כוכבים בינונים שהוא לילה ודאי. אולם דברים האסורין מדרבנן משום שבות גזרו רק ביום ודאי ולא בבין השמשות ובתנאי שהוא צורך מצוה או שעת הדוחק או שהאדם טרוד ונחפז, ובלא סיבה מסיבות אלו אסור. (עיין רמב"ם שבת פ"ה ופכ"ד). לכן מותר לעשות פעולות האסורות מדברי חכמים ואין בהם איסור הכנה, כל גזרו על שבות לצורך מצוה. ובין השמשות – כבר לאחר השקיעה (רבבין הפוסקים, ולהר"י קאפח וכן בשאמי כבר בזמן בין השמשות שלאחר השקיעה כרבע שעה אחר השקיעה שבלוח).
- בזמן שמערכת החשמל כבויה ופאינה פועלת ע"י שעון שבת – ניתן לשנות מצב ע"י לחיצה על המתג, כי אין איסור טלטול מוקצה במחובר לכותל, וגרם כיבוי או הדלקה – מותר (מהר"י קאפח בבי' שבת פרק ה אות לח).
- לחבר תקע לשקע או לנתק את התקע מהשקע – מותר בשינוי בשבת, וביו"ט א"צ שינוי (ודעת אבי מארי לאסור) (שש"כ פי"ג סעי' לג).
- לשנות זמן ע"י לחיצת או הרמת הזיזים בשעון שבת שכבר על מצב שבת, הן מותר להקדים ואין לשנות זמן – מותר. (מהר"י קאפח בבי' שבת פ"ה אות לח, תשובות הר"י קאפח עמ' 183) כמובן בזהירות שלא יגע באיסור. להקדים – מותר, לאחר – אסור. ולהאריך זמן – מותר, לקצר – אסור. וביו"ט – מותר להקדים או לאחר זמן הדלקה/כיבוי – מותר, לאחר – אסור. ולהרב אוירבך (שש"כ עמ' קעוו-קעח) – בשבת, לאחר זמן כיבוי – אסור, להקדים זמן כיבוי – מותר, לאחר זמן הדלקה – אסור, להקדים זמן הדלקה – מותר. ולהגר"ע יוסף – בשבת, לאחר זמן כיבוי – אסור, להקדים זמן כיבוי – מותר, לאחר זמן הדלקה – אסור, להקדים זמן הדלקה – מותר רק לחולה שאין בו סכנה שמצטער מתאורה וכיו"ב אך המיקל – יש לו על מה שיסמוך, ולהקדים בזמן ההדלקה – מותר רק לצורך מצוה וכדו'. וביו"ט בכל מצב מותר להקדים ולאחר. ויש מחמירים לא ליגוע בשעון שבת כלל.
- ראוי לומר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" לפני עשיית מלאכות – בצאת השבת, צאת הכוכבים.
ליל יום טוב שני של ראש השנה
סדר תפילת ערבית של ליל יו"ט שני – פותח במזמור יו"ט "אשרי האיש" וכו', והשאר כמו ליל יו"ט, אלא שאינו מזכיר את יום השבת ומוסיף "ותודיענו". בתפילה העמידה – ראשון, ויש נוהגים בכמה פיוטי סליחות. תפילת הפרנסה.
קידוש ליל יו"ט שני – אומר על סדר יקנה"ז: יין – ברכת הגפן, קידוש – ברכת היום "מקדש ישראל ויום הזכרון", נר – ברכת מאורי האש (על נר דלוק מאמש, ויזהר מלכבותו כהרגלו במוצ"ש), הבדלה – ברוך המבדיל בין קודש לקודש, זמן – ברכת שהחיינו, רצוי לכוין על פרי או מלבוש חדש.
יום שני של ראש השנה
תפילת שחרית – כסדר יו"ט, אומרים אבינו מלכנו. אחר שחרית של ר"ה.
בס"ת ראשון – עולים חמישה. בברכה ובס"ת שני מפטיר "ובחודש השביעי", והפטרה בירמיה.
בברכה שאחר ההפטרה – מזכיר יום הזכרון וחותם: בא"י מלך על כל הארץ.
תוקעים בשופר ומברך "לשמוע קול שופר", שהחיינו.
מותר לדבר יום תרועה לתקוע בשופר בין גדולים בין קטנים גם אחר שיצא ידי חובה, כיון שהותר – הותר, ויהיה לכם (ויש מחמירים שהגדולים לא יתקעו לחינם, רק הקטנים).
זמן צאת החג: 19:26
במוצאי יו"ט שני – בעשרת ימי תשובה אומר "המלך" (וי"א ובכן וכו'), זכרנו וכו' כל תוספות המלך המשפט, עננו בשומע תפלה (רמב"ם, מהרי"ץ). מבדיל בתפילת ערבית, והקדוש – מבדיל על הכוס שתי ברכות בלבד, יין והבדלה, ללא בשמים ונר.
צום גדליה, ג' תשרי
תחילת הצום, עלות השחר – 5:11
סיום הצום – 19:09
כללי – דיני ומנהגי ראש השנה
ערב ר"ה
רבים נוהגים לא לתקוע בסליחות בער"ה. מן הדין מותר לתקוע כהכנה לתקיעות מצוה בר"ה.
בסליחות, אולם רבים נוהגים שאין נופלין וא"א למנצח בתפילת שחרית. נופלין ע"פ.
אחר שחרית נהגו כמנהג אר"י בדורות האחרונים בהתרת נדרים.
ובערבי שבתות לא נהגו בטבילה במקוה לא בערבי שבתות ולא בימים טובים, לבד ערב כיפור.
וז"ל רבינו הרמב"ם בסוף הלכות (פרק טז): "התענגו בבתי מרחץ וימים טובים גילחו את ראשם ויטמאו – כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול אוכלין קדשים, וזה שנאמר בתורה: 'ולא תטמאו בהם וטמאתם בם' – אינו לוקה, אבל בשאר ימות השנה – אם נטמא אינו מוזהר". כל אזהרת חז"ל רק בזמן המקדש ואכילת קדשים. ואכן לא נמצא זכר בדברי הגאונים והראשונים והתכאליל למנהג הטבילה, לבד מהאחרונים. וראה מצפי"ת והליכו"ת שלא זכרו, למעט ערב כיפור. ובפסקי הלכות ובילקוט יוסף (ר"ה ויוה"כ עמ' קמט): לר"י צוביירי הספרים לא הכל נהגו להקפיד בטבילה במקוה אצלינו, ומקרוב באר"י רבים נוהגים מכמה טעמים, ומסתמכים על עיקר הדין שאין בזה חיוב בזמן הזה. ע"כ. והבן.
לא נהגו בתענית.
לא נהגו בעליה לביה"ק בכל ימות השנה לא על קרוביו (לא בשבעה לא בשלושים ולא ביום השנה, לבד מהנשים שלא השתתפו בלוויה עלו בשבעה) ולא כ"ש על צדיקים, לבד מעצירת גשמים ומגיפות שהתכנסו לעצרת בפתח בית הקברות. (והיו מההמון במצוקותיהם שעלו על קברי מארי סאלם שבזי ומארי פנחס). וכאן באר"י רבים מקרוב למדו מעדות אחרות.
נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים. כתב רבינו הרמב"ם (תשובה ג, ט): "שביתת יו"ט יש מצוות שמחה בימי ראש השנה ככל ימים טובים, ולעסוק במצוות, מראש השנה עד יום הכיפורים, יתר מכל ימות השנה".
ואכן כבר בתקופת שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה כשהתכנסו העם בימי ראש השנה בירושלים קראו בספר התורה (נחמיה פרק ח): "ויאמר נחמיה הוא התרשתא ובן אחיו הכהנים ומאור השחר עד חצות היום".
כתב רבינו הרמב"ם (הל' מגו"ח פ"ג): "ראש השנה ויום הכפורים – אין בהם שמחה ולא (?) שמחה, לפי שהם ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתירה".
כתב בפיה"מ (ראש השנה פ"ד): "שאין קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים, לפי שהם ימי תפלה והכנעה לפני ה' ואין ראוי במצבים כאלה לשמוח ויראה ממנו וניסה אליו ותשובה ותחנה ובקשת מחילה".
לא נהגו להדליק נר יו"ט (ויש נוהגים להדליק בלא ברכה, וי"נ עם ברכה).
אין ראוי לבקש בקשות אישיות פרטיות בראש השנה כמו שאין לבקש בשבתות וימים טובים, כדרך שלא תיקנו חכמים בתפילה תפילת שמונה עשרה.
ליל ראש השנה
סדר התפילה
פותחים בפיוט "אחות קטנה", מזמור יו"ט "למנצח על הגיתית", "אשרי האיש", "למה רגשו", "הללו" (ויש באר"י שביטלו להסדרה עקב הסידורים המצויים. וראוי לשמר מנהג אל בקדשו. הסדרת התפילה ותקנת חז"ל זו).
קדום – המנהג הפורש. נהגו רבים להוסיף: "וביום שמחתכם וגו'" – אחר ברכת השכיבנו בערבית (המנהג הקדום, רבינו הרמב"ם והגאונים לא נזכר תוספת זו).
בעמידה – מוסיף: זכרנו לחיים, מי כמוך, זכור רחמיך, ובספר. ואם שכח ולא אמרם אינו חוזר.
חותם "המלך הקדוש" במקום "האל הקדוש", ומוסיף "ובכן יתקדש וכו'". "אתה בחרתנו וגו' את יום הזכרון הזה זכרון תרועה", "יעלה ויבוא וגו' את יום הזכרון הזה", "או"א מלוך על העולם וגו'", וחותם: בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ומסיים התפילה.
לומר קדיש, מזמור לדוד, ונהגו בדור האחרון לומר תפילת הפרנסה כמובא בסי' ספרד בנוסח מתוקן, ויש נוהגים לאומרה (ואין לה זכר בתכלאל מהרי"ץ). ויש נוסח תפילת הפרנסה הארוכה ויש את הקצרה, הקצרה היא הנוסחה בכתבי האר"י וחמ"י ועוד, והארוכה חיברה חכם בוכארי בירושלים בדור האחרון (ויש נוסח תפילת הפרנסה הארוכה). ויפה המובן לכל נפש שחיברה מארי סאלם קאלֵא ונמצאת רק היא הנוסחה בכתבי האר"י וחמ"י ועוד, והארוכה חיברה חכם בוכארי בירושלים בדור האחרון והיא בסידורי יהודי בוכארה משנת התרנ"ו ואילך, לפני כה-ק"ל שנים ולא נהגו לאומרה כשההיכל פתוח.
קדיש, עלינו.
הר"י צוביירי: נתפשט המנהג בדורות האחרונים ע"פ סידורי ספרד, (בתימן ורק מלפני מאתים וחמשים שנה התפשט המנהג מן הסימנים המצויים בליל יו"ט ראשון להביא לפני הסעודה 'תקרובת' בגרב או במעט כהרגלם בכל שבת ומועד.
(ואף שהעתיקו השת"ז לא נהגו בטיבול תפוח בדבש, על אף שהיה מצוי בידם גם תפוח וגם עסאל, ולא נהגו טיבול המוציא לא נמנעו מלאכול אגוזים או דגים או חריף או חמוץ. ומהרי"ץ להרמ"א) בסוכר או בדבש, אלא כהרגלם.
יום ראש השנה
לפני המהולל "ברוך שאמר" – נהגו בכל עשרת ימי תשובה ר"ה-כיפור לפתוח בפיוט "שופט כל הארץ".
לא נהגו באמירת "שיר המעלות ממעמקים" בין ישתבח ליוצר (ובשאמי נהגו כסי' ספרד).
אחר העמידה אומר א"מ (בדילוג חטאנו לפניך).
לא נהגו לומר בפתיחת ההיכל לפני הוצאת ס"ת באמירת י"ג מידות.
ביום הראשון קוראים חמישה עולים "וה' פקד את שרה", וביום השני על עקידת יצחק, ובס"ת שני מפטיר "ובחודש השביעי באחד לחדש". הפטרת יום ראשון "ויהי איש אחד", על אלקנה ופקידת חנה. וביום השני בדברי ירמיה "מצא חן במדבר... הבן יקיר לי אפרים".
בברכות ההפטרה מזכיר את יום הזכרון, וחותם: מקדש ישראל ויום הזכרון.
מחזירים ס"ת לפני התקיעות (ובשאמי: התקיעות במעמד הס"ת, ולאחר מכן מחזירו להיכל).
נהגו לומר פיוטים ("עת שערי רצון", "המלך רום"), ויש נוהגים באמירת "רבש"ע" כמובא בחמ"י (אע"פ שתקיעת שופר וכו'). ומנהג תימן לומר את דברי רבינו הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ג ה"ד).
מצוה עשה לשמוע שופר ביום זה (מהתורה ביום ראשון, מדבריהם ביום שני).
מצוה לפי רבינו רק בשופר של איל – כפוף שאינו מעובד ומופשט. לכתחילה בשופר של איל (למרן השו"ע בשאר השופרות כשרים למעט פרה וכיו"ב) (ולמנהג תימן יש לעמוד באורך ואכ"מ). בדיעבד, כל היום כשר לתקיעת שופר.
האנשים ולא הנשים חייבים בשמיעת קול שופר. ואין מוציא חובה רק מי שחייב.
יו"ט ראשון שחל בשבת גזרו חכמים שאין לתקוע.
מאת: הרב צפניה ערוסי הלוי, רב ומו"צ במודיעין