שנה חמישית לשמיטה = מעשר שני

השנה תשע"ג היא שנת מעשר שני ונכון לתת את הדעת בעניין הפרשת תרומות ומעשרות, מעשר שני וחילולו.

על חשיבות ידיעת הפרשת תרומות ומעשרות כבר עמדנו במאמרים קודמים, אולם יש לנו לרענן את ידיעותינו, שאין להפריש תרומות ומעשרות מיבול של שנה שעברה לשנה זו, ולא משנה זו לשנה שעברה, אע"פ שמפרישים מעשר שני בשתי השנים, כגון בשנה א', ב', ד', ה'.

כי התורה ציוותה, "היוצא השדה שנה שנה". כל שנה בפני עצמה. בין מהירקות, מהתבואה, מהקטניות, מהפירות. וכך כותב רבינו: "אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם - אינה תרומה. שנאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (תרומות, פרק ה, יג).

התאריך הקובע לתרומות ומעשרות וחילופי שנת המעשר הוא ראש השנה אחד בתשרי. אולם זה רק לירקות, לתבואה ולקטניות. אולם פירות האילן התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט. ואזלינן בפירות בתר חנטה, דהיינו אם חנטו הפירות קודם ט"ו בשבט תשע"ג, הפירות שייכים מבחינת תרומות ומעשרות לשנת המעשר, שזו שנה רביעית. ולמרות שבשנים רביעית וחמישית מפרישים מעשר שני, אסור להפריש מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, ואפילו באותו אילן (מצוי בלימונים, שסק ועוד).

וכך כותב רבינו: "וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות (= חנטה) [ראה שם הע' יד] קודם ט"ו בשבט של שלישית, אע"פ שנגמרו ונאספו אחרי כן בסוף שנה שלישית (= מעשר עני) מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני (= שנה שנייה) וכן אם באו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של רביעית, אע"פ שנגמרו ונאספו ברביעית (=מעשר שני) מפרישין מהם מעשר עני (=שנה שלישית). ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט של רביעית מתעשרין להבא (=מעשר שני)".

הראינו לדעת כמה חשוב ומחויב ללמוד הלכות הקשורות במצוות התלויות בארץ כדי שלא נאכל טבלים שהם בעונש מיתה וכן לא נגרום להכשיל אחרים הסומכים עלינו.

וכבר היה מעשה באדם משלומי אמוני ישראל שסיפר לפי תומו שהיה לו בגינתו שני אתרוגים, לקח אחד מהם ובירך עליו אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומות ומעשרות, וקבר את אותו אתרוג בגינתו, ואת השני אכל. וברור שיש כאן: א. ברכה לבטלה. ב. לא הפריש לא תרומות ולא מעשרות. והיכן תרומה גדולה? היכן מעשר ראשון? היכן תרומת מעשר? היכן מעשר שני? היכן חילולו? ואם נטלו בסוכות, לא יצא ידי חובתו, בוודאי לא ביום הראשון, שזה מדאוריתא, ולא בשאר הימים, שזה מדרבנן.

ואסיים בעזרת בעל הרחמים שנזכה לכתוב בנחמיה פ"י אחר שובם מהגלות, ולאחר שזכו לבנות את ביהמ"ק, "להביא לבית אלוהינו... לעיתים מזומנים שנה בשנה, לבער על מזבח ה'...
ולהביא את ביכורי אדמתנו וביכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה.
ואת בכורות בנינו ובהמתנו ככתוב בתורה.
ואת בכורי בקרינו וצאננו להביא לבית אלהינו לכוהנים המשרתים בבית אלוהינו.
ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר, נביא לכוהנים... ומעשר אדמתנו, ללויים"

כן יזכנו ה' לקיים את כל המצוות התלויות בארץ ובמקדש במהרה בימינו. אכי"ר.

תאריך: 
14/10/12 כ"ז תשרי התשע"ג
x

Audio Playlist