יש לי גופיית-ציצית ירוקה (כמו של חיילים), האם עליי להטיל בה פתילים ירוקים או שאפשר להשתמש בלבנים?
כלומר, מה שכותב רבנו (הל' ציצית ב,ח), הכוונה שדווקא "כעין צבעה" או שאפשר בפתילים לבנים?
 

שלום לכת"ר.
האם מושגי הטהרה, הטומאה והקדושה לדעת רבנו הם מושגים הכרתיים (תלויים במחשבת האדם) ואינם כוח הקיים במציאות?
לדוגמא קדושת ספר תורה וקדושת ארץ ישראל, כתפיסה מחשבתית על חשיבות ספר תורה וא"י שצריכה להיות באדם ולכן נקראים קדושים? או שיש כוח קדושה שקיים בעצם ספר תורה או באדמה. וכן לענייני הטהרה כמצורע, זב, נידה וכד'...
בתודה מכת"ר.

1 האם אפשר לצאת בליל הסדר במלפפון אבטיח קישוא במקום כרפס? שהרי המשנה במעשרות פרק ראשון, ד', נאמר: ובירק הקישואים והדלועים האבטיח והמלפפונות. הרי המשנה מכריזה בהגדרה של ירק את הירקות הללו. והאם טיבולם במשקה מחייב נטילת ידיים ועוד שרבינו בברכות פרק ח, ג, כתב פירות וירקות שדרכן להיאכל חיים, אם בישלן או שלקן... וירקות שדרכן להיאכל שלוקים כגון כרוב לפת... הרי שירקות אינם דווקא ירקות עלים.

לק"י י"ג אלול תשפ"ד
כבוד הרה"ג רצון ערוסי הי"ו
כנהר שלום
א) מארי באר שהכבד בעי חתיכה לחתיכות מרובות לא רק לחליטתו אלא גם לצלייתו, ולא שקורעו וחיתוכא לתחת (עמ' קנ פסקה שמתחילה: מ"ש מרן). האם דין זה של הַכָּבֵד שֶׁחִתְּכָהּ גם בכבד עוף, או שמא כבד קטן לא בעי חתיכה?

כבוד מו"ר,
כתב מארי ע"ה בשמיטה ויובל פ"ז הע' יז, "לפיכך נראה שהעושה ערק או יי"ש מצימוקים או ענבים של שביעית לא עשה אסור. ולאחר עשייתו אינו חייב לבער את הערק או היי"ש, שהרי הוא כמבוער".
אולם בתשובות מארי שהוציא הרב שלום נגר, חלק ו, עמ' קסג, מתאריך כ"ה בתמוז תשל"ט, וזו תשובת מארי ע"ה, "הלוקח ענבים לעשות ערק נקרא לא נגמרה מלאכתו ואין להפריש לכתחלה אלא אחר גמר מלאכה היינו מן הערק וכו'".
האם ערק זה רק זיעה בעלמא?
האם יש הבדל בין הפרשת תרו"מ לערק לבין שביעית?
האם ייתכן שפירושו במשנ"ת הוא האחרון והוא להלכה?
 

"בעבודה לידי יושבת אשה שכל היום מדברת בטלפון
שיחות אישיות. 
רוב ניכר מדברת.  ועם עובדת תוך כדי השיחות האישיות שמדברת
המעסיק לא יודע מזה,
אך מנהלת העבודה יודעת מזה.

כעת , מרוב דיבוריה-  לי קשה להתרכז בעבודתי.  היא לא מקשיבה לי

מותר  או חובה לי להגיד למנהלת העבודה על כך??
מול לדווח, עומד, שהיא תשנא אותי ונפסיק להיות חבירות"