ברכת 'שהחיינו' בחג הסוכות - על הזמן, על הישיבה בסוכה ועל נטילת הלולב

היום בערב, בעזרת השם יתברך, יזכנו השם לישב בסוכה, ואנחנו בקידוש נברך "שהחיינו וקיימנו והגיעתנו לזמן הזה" – שברכת שהחיינו זו עולה לשניים: הן לגבי הזמן, דהיינו החג עצמו, חג הסוכות עצמו, והן לגבי הישיבה בסוכה, שהיא מצווה שחוזרת על עצמה וגם עליה מברכים שהחיינו. אז כך שברכת שהחיינו עולה לשתי המצוות: לעצם קיום החג ולעצם הישיבה בסוכה.

שהרי בליל חג השבועות אנחנו מברכים שהחיינו מבלי שיש לנו שום מצווה נלווית, רק עצם הזמן. וכן בשמיני עצרת אנחנו מברכים שהחיינו למרות שאין לנו שום ישיבה בסוכה ושום מצווה, רק עצם הזמן עצמו. הווי אומר שברכת שהחיינו, כאמור הערב, עולה גם על הישיבה בסוכה וכן על עצמו של הזמן.

לעומת זאת, ביום ראשון, כשאנחנו ניטול את הלולב, נחזור ונברך שהחיינו על מצוות הלולב שחזרה אלינו עוד פעם ואנחנו זוכים לקיים אותה. אז ככה שיוצא שגם ביום שאין דחייה – כגון שהחג חל ביום חול ולא ביום שבת, ואנחנו למשל בלילה מברכים שהחיינו על הישיבה בסוכה ועל הזמן עצמו, ולמחרת בבוקר אנחנו נוטלים את הלולב – למרות שזה אותו יום וכבר בירכנו שהחיינו בלילה, אנחנו חוזרים ומברכים שהחיינו בגלל נטילת הלולב, בגלל המצווה הזו שחזרה אלינו עוד פעם ועוד פעם, ללמדנו שאכן הדברים האלה שקולים מאוד מאוד. על אחת כמה וכמה שכעת, בגלל גזירת חכמים שאין נוטלים את הלולב ביום שבת וזה נדחה ליום ראשון, שבוודאי ובוודאי אנחנו נברך שהחיינו ביום ראשון בזמן נטילת הלולב.