חברנו שלום צדוק חכם שאל, מאחר והוא אבל בתוך שנתו, על אמו ז"ל, האם הוא חייב או רשאי לשלוח מנות? כי דרכו לשלוח מנות בפורים גם לאנשים שבאמת ראויים לשמח אותם, מסכנים וכו', ויישר כוחו על התמדתו בעניין הזה. האם גם השנה, כיוון שהוא אבל בתוך שנתו, הוא חייב במשלוח מנות?
והתשובה לכך: כן, הוא חייב. עוד מעט ניכנס לביאור, אבל הוא חייב.
הוא שאל: האם גם הוא צריך למנוע שלא ישלחו לו מנות?
תשובה: לא, הוא לא צריך למנוע. מי שישלחו לו מנות – הוא יכול לקבל, אין שום בעיה. גם אין מניעה מאחרים שלא ישלחו לאבלים מנות; יכולים אחרים לשלוח גם לאבלים מנות.
ומכאן להסבר של הדברים:
א. מנהגנו, קודם כל, הוא, שאנחנו טוענים שיש אבלות בפורים. כלומר, אדם אשר נפטר לו מישהו או מישהי, והוא בתוך שבעה ונקלע פורים – והוא בתוך שבעה. אצלנו, מנהגנו שהאבל חייב להתאבל גם בפורים. מה שאין כן אצל מרן ואחינו האשכנזים. שם, כבר אצל מרן הוכחתי במאמר מקיף, שמרן שינה את דעתו לפחות שלוש-ארבע פעמים, והתגבש אצלם הכלל שזה אבלות בפרהסיה – לא, רק אבלות בצנעה – כמו שבת, כמעט כמו שבת, לעניין אם יושבים כאבלות או לא יושבים כאבלות.
אבל כאמור, אצלנו יושבים בתור אבלים ממש, לכל דבר ועניין. בין כך ובין כך, יש חובה על האבל לקיים את מצוות ה'. הוא איננו פטור ממצוות ה', רק כשהוא אונן, וטרם נקבר הנפטר, אז הוא פטור מהמצוות, אבל משנסתם הגולל – הוא חייב בכל המצוות, חוץ מתפילין ביום הראשון. אבל חוץ מזה, הוא חייב בכל המצוות.
ולכן, מרן בשולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ו, כתב סעיף ו': "יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות". אבל כבר בשולחן ערוך יורה דעה סימן ת"א, שם הוא כותב במפורש, שהאבל חייב לשלוח מנות בלי "יש אומרים". אלא סעיף ז' הוא כותב: "וחייב לשלוח מנות, ואף על פי שאינו מתאבל בהם", דהיינו אבל פרהסיה לפי שיטתם, שעולים לו למניין השבעה כמו שבת. אבל למרות הכל, כאמור, הוא חייב לשלוח מנות.
בצדק כתב השתילי זתים על אורח חיים סימן תרצ"ו סעיף ו', סעיף קטן י"ג, שהאבל חייב בכל מצוות האמורות בתורה, ולכן הוא חייב לשלוח מנות. הדבר הזה פשוט, שהוא חייב לשלוח מנות.
עכשיו, האם גם לקבל מנות?
אין שום סיבה למנוע את קבלת המנות. אצלנו אנחנו שולחים משלוח מנות מאוד מגוון, כך שזה משרת את כל בני הבית, דהיינו גם את האישה וגם את הילדים. והואיל ויש אישה, והאישה היא לא באבל, והילדים לא באבל – רק האבל, אז ודאי וודאי שגם מקבלים מנות. ואין להימנע מלשלוח מנות לאבל.
זוהי הדרך האמיתית. ועלינו לזכור, שבפורים יש כמה חובות: יש חובת מקרא מגילה, יש חובה לסעוד סעודת פורים, וזה נקרא משתה של שמחת פורים, ויש חובה – אומר רבנו – לשלוח, "וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או של מיני תבשיל או של מיני אוכלין לחברו, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו". ויש עוד חובה: חייב לחלק לעניים מעות פורים. אז אלה הם החובות, וכיוון שהאבל חייב בחובות כאלה – אז הוא חייב בחובות אלה, ללא הבדל. וכאמור, גם אין להימנע מלשלוח לו מנות.