האם חייב בן עדת תימן לומר 'עלינו לשבח' בין תפילת מנחה לערבית כמנהג בית הכנסת שנקלע אליו?

שאל השואל ואומר, שהוא מתפלל לא אחת במניין של אשכנזים וספרדים בתפילת מנחה וערבית של ימי חול. ושם הם נוהגים לפי מנהגם לומר עלינו לשבח אחרי מנחה לפני ערבית, בעוד שלפי מנהגנו אין אנו אומרים עלינו לשבח בין מנחה לערבית אלא רק בערבית.
והוא שואל האם עליו לומר כמנהג המקום "עלינו לשבח" בין מנחה לערבית או לא. 

והתשובה: עלינו להקדים הקדמה ולומר, עלינו לשבח היא תפילה נשגבה מאוד מאוד, והיא לקוחה מתפילת מוסף של ראש השנה. ויהיה היום בקהילות ישראל מסויימות הנהיגו לקחת חלק מן התפילה לא כל עלינו לשבח, חלק, כדי לומר אותה בסוף התפילות כדי להראות את סימן התפילה, תפילה כזו נשגבה. 

מאוחר יותר צירפו חלק שני של עלינו לשבח מה שאנחנו היום אומרים אותו כולו. עכשיו המנהג הזה לא היה נפוץ בכול הארצות.
למשל המאירי, לא הכיר את המנהג הזה, הוא חי לפני כשש מאות חמישים שנה, שבע מאות שנה. הוא לא הכיר את המנהג הזה, אבל המנהג הזה התפשט וכך הוא הגיע להרבה ארצות רבות, גם בתימן.

אלא שבתימן עשו חשבון סביר והגיוני, הרי בין מנחה וערבית אין סוף תפילה, אלא הם סמוכות, והואיל והם סמוכות אין טעם לומר עלינו לשבח ביניהם ומשום כך אין אנחנו אומרים עלינו לשבח ביניהם. 
אבל אצל אחינו הספרדים והאשכנזים נוהגים לומר עלינו לשבח גם אחרי מנחה, מבחינת ההיגיון הפשוט לכאורה באמת מה בכך שלא יאמר עלינו לשבח שהוא הולך אליהם, למה שלא יאמר עלינו לשבח. 

אלא מה, עינינו רואות ולא זר שהמנהג הזה שאלה שהנהיגו אותו התכוונו לשם שמיים שנסיים תפילותינו בתפילה כזו נשגבה אחרי בקשת המחילה חטאו למטרה, מכיון שהתפילה הנשגבה הזאת הפכה להיות מזולזלת, בני אדם אומרים אותה חציה בתוך בית הכנסת חציהם בדרך בשביל להיפתר ולומר, ולא אחת גם מדברים תוך כדי שאומרים את העלינו לשבח וכו', כלומר תפילה זו נשחקה על ידי מנהג זה, ואסור לעשות זאת. מנהג כזה צריך להיבדק מחדש, כי תפילה כזו שהיא נשגבה אסור שתהיה שחוקה ומזולזלת.

ולכן, עלינו להידבק במנהג אבותינו ולומר עלינו לשבח שכבר קלטנו אבל לא לומר בין מנחה וערבית. אבל כשאנחנו אצל אחרים, מי יודע מה אנחנו אומרים אחרי מנחה? הרי זה כל אחד אומר אותה לבד, אז שיאמר באותו רגע מזמור תהילים או משהו בלי הפגנתיות בלי שאחרים ירגישו וזה מתוך כוונה טובה, כל מה שפחות לשחוק את התפילה הזאת. אבל אם הוא שליח ציבור או אם מישהו צמוד אליו ושומע אותו על מנת לא לפגוע בשלום – יאמר עלינו לשבח גם אחרי מנחה, כי כאמור היא נדבה, רק מתוך מגמה טובה שלנו שאנחנו לא רוצים לשחוק יותר ויותר אנחנו הולכים שם, אם אנחנו אומרים בהצנע על מנת לא לשחוק אותה.