האמנם הרצל הפך את הרמב"ם על הראש?

מישהו מחסידיו של רבנו הפנה את תשומת ליבי לכותרת בערוץ 7 שנלקחה ממאמר של עיתונאי ותיק ונחמד מאוד והכותרת הזו בערך, אני לא מצטט כעת בדייקנות שהרצל הפך את הראש של הרמב"ם ונחרד אותו חסיד רמב"ם אם באמת ניתן להשתמש בביטוי כזה או לא.

עוד בטרם קראתי את המאמר שהפנה אותי אליו, אני צריך לומר אל תתרגשו מכותרות עיתונאיות כי זה דרכם של עיתונאים לגרות את הקורא על ידי כותרת מושכת ואז יכנסו ויקראו.

במקרה הנדון בגלל שהכתב הזה הוא ותיק ומאוד נחמד, העפתי מבט במאמר ושם הוא כותב שיר הלל ממש הלל ושבח להרצל כמעט דרגה של משיח. דהיינו, שהוא אומר הוא הציל את עם ישראל על ידי הגישה המדינית שלו לדבר על זכותו של עם ישראל לקבל מדינה, והנה זכינו למדינה וניצלנו קיומית בגלל כל השואה, ובגלל כל מה שארע לנו עם כל המלחמות והוא מסיים ואומר שמבחינה זו זו שליחות אלוהית. דהיינו, הקדוש ברוך הוא השתמש בו למרות שהוא חילוני. השתמש בו אבל באמת הוא מדבר עליו בתהילה גדולה מאוד, מאוד ואז בין היתר הוא אומר הנה צאו וראו, הרמב"ם בהלכות מלאכים פרק יא' הלכה א' נותן לנו את התיאור העובדתי הבא: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה. הממשלה הראשונה. ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזה כל משפטים בימיו וכו'. ז"א הוא מונה כאן את הדברים לפי הבנתו של הכתב, לפי הסדר. קודם כל, לעמוד, לחדש את המלוכה. להחזיר את הממשלה ליושנה ואחר כך לבנות את בית המקדש, ואחר כך לקבץ מנכי ישראל. והנה אנחנו רואים שזכינו לקיבוץ נכי ישראל במדינת ישראל עוד לפני שיש מלך משיח, עוד לפני שיש מקדש, כך שהוא הפך את הרמב"ם על הראש כאילו משהו מאוחר אצל הרמב"ם זה מוקדם וראשון לכל דבר, אצל הרצל והנה לכאורה הרצל צדק כי הוא הציל אותנו מפני מצבים קשים מאוד. אחרי בקשת המחילה אנחנו צריכים לתת פרופורציות מתאימות, הן למפעלו החשוב מאוד של הרצל והן לדרך הפרשנות שהוא מפרש את דברי רבנו. ונסביר במה דברים אמורים. קודם כל, באמת יש והקדוש ברוך הוא שולח שליחים שהם אפילו לא מבני ברית כמו כורש, אשר נתן לנו את האפשרות לעלות לארץ בבית שני, ולבנות בית שני. כמו שגם היום, טרמפ מבחינתי נחשב שהקדוש ברוך הוא דוחף אותו לעזור לעם ישראל ומדינת ישראל. למרות שמפקפקים ביציבות האישיותית של טרמפ כשם שיש לנו בהגדרה שיש טוענים שגם כורש לא היה יציב מבחינה אישיותית. כשם שגם אנחנו מוצאים את יהו שנהג בצורה מאוד, מאוד שגעונית אבל בא לנקות אורוות, לנקות הרבה, הרבה מלכויות רשע שהיו כאן. אין אנו יודעים סודותיו של בורא עולם במי הוא בוחר ולמה הוא בוחר. זה לא מעיד על כשרותו של האיש, אלא על שהקדוש ברוך הוא גזרה חוכמתו יתברך שאותו אדם יסייע לעם ישראל בנסיבות שקיימות בימיו. אז אין צל של ספק שהעובדה שהרצל נחשף באנטישמיות בצרפת בצורה בלתי רגילה, אף שהוא לא בא בכלל, בכלל מכיוון דתי. הוא בא מבית לחלוטין לא שורשי בלשון המעטה, אם אפשר לומר תרבות גויים לכל דבר ועיקר. ראו צאצאיו אף אחד לא בתוך היהדות. צאצאיו מחוץ ליהדות לגמרי, כן. אין צל של ספק. אבל הקדוש ברוך הוא באמצעותו התחיל את כל המפעל הגדול הזה של להכיר בזכות עם ישראל לשום לארצו ולבנות מדינה, למרות שהוא בשלב מסויים חשב שבמסגרת הצלת עם ישראל אפשר להסכים אפילו על אוגנדה, ולאו דווקא בארץ ישראל. אבל, אי אפשר לגרוע מחלקו של הרצל בתקומת מדינת ישראל והצלת עם ישראל, אבל שנדע מי האיש. האיש היה לא שורשי לחלוטין. מתבולל במידה מסויימת. ואל נשכח שבספרו, מלבד שהוא אומר שצריך לשמור את הצוואה במחנות הצוואה. דהיינו שלא יפגעו בדמוקרטיה שזה בוודאי נכון, אבל הוא גם אומר שצריך לשמור מכל משמר את הרבנים שלא יתערבו. דהיינו, הוא מדבר על מדינה חילונית לכל דבר ועיקר, דמוקרטית. אבל חילונית ולא שרבנים יהיה להם מעמד יוכלו להשפיע. כלומר, אנחנו עדיין לא מדברים על מדינה דמוקרטית יהודית יהדותית אלא מדינה דמוקרטית לעם היהודי להציל אותו. מקלט, מדינת מקלט. אבל עדיין לא מדובר על מדינה יהודית יהדותית. אז לכן, מבלי לגרוע בחלקו של הרצל, צריך גם לדעת לתת את הפרופורציות. לא לתת לו את המעמד הגדול כאילו היה משיח, זה עדיין רחוק, רחוק מאוד מאוד.

והנה, נבוא ונראה פועל יוצא של מפעלו. כשם שבאמת ראוי לציין את זכויותיו בגלל הצלת עם ישראל בארצו, אבל צריך לראות, קם דור שבאמת מתרחק יותר ויותר מהיהדות כי הוא לא לומד יהדות. הוא לומד מעט מאוד יהדות ותראו רבותי איזה רדיפה, פשוט רדיפה של גורמים חילוניים בארץ נגד כל דבר דתי. למשל אתן דוגמא, איזה שהוא מועמד לשר ואחר כך הפך להיות שר מוכשר מאוד, יהודי יקר מאוד, אמר בהרצאה בישיבת מרכז הרב, מדינת הלכה וכבר הסתערו כאילו הוא מדבר על משהו אופרטיבי, כעת מדינת הלכה הסתערות אדירה. לא הייתי, מן הקצה אל הקצה, גינו ורדפו ועד עכשיו רודפים. רודפים בגלל העניין הזה על ביטוי מדינת הלכה. ולא עוד, אלא כל דבר ודבר שקשור לדת אנו שומעים, הדתה, הדתה, בעוד שאנחנו נמצאים בנסיבות אחרות אנחנו נמצאים כבר בעידן של החלנה לא הדתה אלא החלנה. תהליך של חילון הולך וגובר, ולא עוד אלא דברים שפעם בעבר לא היו, היו כופים על חיילים, על כל מיני דברים לעשות דברים אשר לא נעשו בניגוד למצפונם בעבר והכל בגלל מגדריות, בגלל מושגים אחרים לגמרי שמנוגדים לתורת ישראל. הלאה, עניין של שמירת שבת, מרכולים וכיוצ"ב שהכל הולך ונפרץ חס ושלום. מה כבר יקרה אם לא יהיה מרכולים ביום שבת. למה המסכנים האלה עובדי המרכולים צריכים לעבוד ביום שבת? והנה תחבורה ציבורית ביום שבת. שאנחנו רואים כבר מעזים ופורצים את הגדר וכל הדברים האלה. כך שעדיין צריך לתת פרופורציות מתאימות. נכון שמבחינת הצלה גופנית של עם ישראל, באמת היה כאן רווח והצלה. אבל במובן הרוחני יש נסיגה גדולה הולכת וגוברת. נכון, עולם התורה על כל זרמיו הולך וגדל ומתפתח. אבל מאידך בעולם של אחים הרחוקים מתורה ומצוות יש התרחקות מתורה ומצוות לא מכוונת, אלא פשוט בגלל אי למידה ובגלל תפיסות עולם שהן לא נכונות. זאת ועוד מורי ורבותי, הוא שם כותב, אז קודם כל, העניין של קיבוץ נדחי ישראל, אחרי בקשת המחילה, קודם כל מי אמר שהרמב"ם כתב את זה לפי סדר מחייב? אלא ציין פרטים. זה עוד לא אומר שזה הסדר. שנית, נניח שבאמת הרמב"ם מתכוון שזה הסדר, על מה רבנו מדבר? איזה קיבוץ נדחי ישראל? יש שני סוגים של קיבוץ נדחי ישראל. יש קיבוץ נדחי ישראל, פיזי אופרטיבי של להביא יהודים מחו"ל לארץ וזה נעשה בגין תקומת מדינת ישראל, ואין לערער על כך. אבל מצד שני, יש קיבוץ נדחי ישראל, תקע בשופר גדול לחרותנו. דהיינו, באים מכוח האמונה לארץ ישראל, מכירים באמונה בקדוש ברוך הוא. מכירים בתורה. מכירים במוסדות התורה. אנחנו רחוקים כהלכות מזרח ומערב, מנדחי ישראל, קיבוץ נדחי ישראל שעליהם אנחנו מתפללים כל יום בתפילה... אם דיברו על כך שרבנו התכוון אליו. ז"א אנחנו נמצאים בשלב של הכנת התשתית הפיזית אבל התשתית הרוחנית לקיבוץ נדחי ישראל, עדיין רחוקים אנחנו. וכי אנחנו בתור יהודי תימן לא סבלנו על כך שחילנו הרבה מאוד חלקים מאיתנו, לקחו הרבה ילדים, גזרו להם את הפיאות. הכניסו אותם לקיבוצי שומר הצעיר, וכיוצ"ב. וכן עוד רבים וטובים מעדות אחרות שהתחלנו בגין קיבוץ נדחי ישראל שהוא פיזי ולא רוחני. לכן אחרי בקשת המחילה מאותו כתב נכבד יהיה אפשר לבוא בכותרות ולגרום לכך שאולי בטעות בני אדם, לאו דווקא חסידי הרמב"ם אלא בני אדם יטעו ויחשבו, מי יודע מה כבר קרה, מה הרצל חולל ומה הרמב"ם הגדול הענק הזה, טעה בגדול חס ושלום, לא. והוא מביא עוד משהו, בזה נסיים, רבותי בפרק יב' הרמב"ם אומר לגבי כל הדברים האלה, ויראה מפשוטם של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג. ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישראל לישר ישראל ולהכין ליבם. שנאמר, הנה אנוכי שולח וכו'. וישנם חכמים ועוד מביא מן האגדות ביחס למה שהתחולל בזמן ימות המשיח. ואז רבנו, כותב את הדברים האלה. ולעולם אל יתעסק אדם בדברי האגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצ"ב. ולא ישים עיקר, שאינם מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה וכן לא יחשב הקיצין. אמרו חכמים, טיפוח דעתם של מחשבי קיצין אלה יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שביארנו. הוא לוקח את הסיפא יחכה, ואז הוא אומר, הרמב"ם טועה היה צריך להיות באקטיביזם, הנה עובדה בזכות האקטיביזם של הרצל אז יש לנו מדינה. אבל אם היינו שומעים לרמב"ם יחכה ויראה אז לאן אנחנו היינו באים.

אחרי בקשת המחילה. הרמב"ם בהלכות האלה נלחם ונאבק נגד משיחי שקר, ועל זה הוא אומר אין אנו יודעים מתי זה ומתי זה, אלא יחכה ויראה מתי תהליכי המשיח על הסממנים האלו. דהיינו, הגאולה הרוחנית, המדינית והרוחנית המשתלבות יחד, יחכה ויראה איך זה יתפתח. אבל זה לא אומר שהרמב"ם מתנגד לאקטיבזם של העליה לארץ, של לבוא לבנות ולהיבנות בארץ, בוודאי שלא. הרמב"ם בוודאי יתמוך בדבר הזה. הרי הוא בעצמו בא לארץ, חשב שהוא יהיה בארץ. ראה שאין אפשרות קיום בארץ. עלה להר הקודש מתוך תשוקה עצומה. הדברים ברורים, אין ספק בדבר. אלא מה? יש להבחין בין משיחיות ובין אקטיבזם לקיום העם בארצו, זה שני דברים שונים. משיכיות במובן של גאולה מדינית ורוחנית זה צרוף שאנחנו עוד לא יודעים איך יהיה, מתי יהיה. אבל לגבי אם עם ישראל בא לארצו ושומר על עצמו, ומתקיים בארצו ומתפתח בארצו, אדרבה ואדרבה, זה שלב מכין. אין פלא רבותי שהרב קוק כשהוא היה צריך להספיד את הרצל והוא היה בדילמה גדולה. הוא יודע את אישיותו הכפולה של הרצל, שמחד זכויותיו הכבירות לעם ישראל מבחינה מדינית. ומצד שני על ההתבוללות שלו ומשפחתו, ועל תפיסותיו ביחס לתורה ולמצוות ולרבנים וכל אלה. אז הוא אמר, יש שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. אז הוא היה מעין משיח בן יוסף. דהיינו, אחד אשר בא בשביל להכשיר את הדרך למשיח בן דוד. דהיינו להכין מבחינה מעשית, מבחינה אופרטיבית. לא שהוא צריך להתכוון לכך, אלא יד ההשגחה העליונה היא אשר הביאה אדם כזה. כי אדם כזה שהוא בא ופועל, קשה לדחות אותו אצל אומות העולם מאשר אם היו קמים יהודים דתיים באים לדבר על זכותו של עם ישראל בארץ ישראל, מי היה שומע להם? היו פוחדים מיד. כמו שהיום החילונים פוחדים מהדתיים כשמדברים על הזכויות שלנו. כל שכן, הגויים היו פוחדים ולא היו נשמעים לאנשים דתיים שהיו באים, חזון נביאי ישראל זכותנו להתקיים כאן. אלא על ידי שויצמן, הרצל, דמויות שהן חילוניות, מערביות, דמוקרטיות באים לאומות העולם ובאים. אז הדברים האלה מצאו להם בית קיבול, וזה יד השגחה עליונה, אבל לא להפוך את היוצרות. לא לחשוב רבותי, הנה אלה אלוהי ישראל חס ושלום, זה המשיח, זה הדרך. חס ושלום. אלא יש לו את חלקו, עדיין אנחנו צריכים הרבה, הרבה לעבוד, כדי להביא באמת לגאולה השלמה, וגאולה שלמה היא גאולה מדינית כלכלית ורוחנית כאחד.

תגיות: 
תאריך: 
19/07/19 ט"ז תמוז התשע"ט
x

Audio Playlist