מהי עמדת ההלכה ביחס לזרים המסתננים לארץ כמבקשי עבודה?

מהו משמעותו של המושג "שלום" עפ"י תורת ישראל?
"חייך קודמים לחיי חברך", האם מוסר זה נחות יותר מהדרישה המוסרית לחלוקת המשאבים המצומצמים?
באלו תנאים התכוונה תורת ישראל שיש לתמוך בגרים המתנחלים בקרבנו?

שלום ודו קיום רק על בסיס ערכי ורוחני

ההלכה בגישתה שונה לחלוטין מהגישה האזרחית המנותקת משורשים. ההלכה צופה אחרית מראשית. ע"פ ההלכה, בארץ הקודש מושגים של שלום ודו-קיום חייבים להיות מותנים באופן שאוייבנו יקבלו עליהם מינימום אמוני וערכי. זה מה שההלכה מגדירה גר תושב. כי אז כשאתה עושה שלום כזה במובן המדיני והבטחוני גם אין לך סכנה רוחנית שנשקפת מכך.

אבל, כשאתה עושה שלום על בסיס של אינטרס מדיני או בטחוני או שניהם יחד, ואתה דוחק לקרן זווית את העניין הרוחני, הרי ההבדלים התרבותיים האמוניים והערכיים יביאו לאחת משתי התוצאות השליליות, או שהן יפוצצו את ההסכם במוקדם או במאוחר בגלל הפערים, או שתהיה השפעה שלילית על תפיסת עולמנו הערכית והייחודית.

משום כך, מושג של שלום בתורת ישראל מותנה שהיריב אשר רוצה לעשות איתנו שלום מקבל איזה שהוא מינימום אמוני, תרבותי וערכי.

לא יעלה על הדעת שאנחנו נוכל לעשות שלום עם גורמים שאצלם מעשה הנקם או הלינץ' וכיוצ"ב הם דבר יום ביומו. אפילו בינם לבין עצמם וכל שכן כלפי זולתם. אלא יש צורך כאמור באיזה שהוא בסיס, באיזה שהיא תשתית מינימלית שאכן באמת שני העמים יוכלו לחיות בשלום, לא רק בגלל השלום המזויין, או מהפחד מה אם לא יהיה שלום, זה לא מספיק. אלא גם על בסיס חיובי שזוהי ערובה יותר מתאימה לשלום.

עמדת ההלכה ביחס לזרים המסתתנים לארץ לצורך עבודה וקיום

אמרו חז"ל "מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום". הן משום דרכי שלום, והן משום שלפעמים יש צורך לחמול גם בבני אדם שאינם מבני עמך.

ביחס להללו אשר מבקשים עבודה ומבקשים לחיות איתנו וגם על חשבון המשאבים שלנו, לא יעלה על הדעת שנקדים אותם עלינו.

הרי יש כלל גדול "חייך קודמים לחיי חברך", זה אפילו בין אחים, בין רעים, בני אותו עם. כל שכן בין הבדלים בין קבוצות שונות, ולא שמתכוונים להזניח אותם, אלא בוודאי שבסדרי הקדימויות חיינו קודמים. זה כלל מוסרי שאין לך מוסרי יותר ממנו. כל מי שמדלג על סדר קדימויות זה הוא שקרן. הוא מטיף למוסר שלא יכול להתקיים.

וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך

"שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך" (בבא מציעא סב, א)

בן פטורא אמר שאם הלכת עם מישהו במדבר ונשאר לך במימיה טיפות מים שיכולות אולי להציל אותך ואם אתה תשתה לבד מהטיפות, אולי תוכל להינצל מהמדבר ואם תיתן טיפה אחת לחבריך וטיפה לך שניכם תמותו. בן פטורא אומר שימותו שניהם.
רבי עקיבא אומר - חייך קודמים לחיי חברך! ונפסקה הלכה כרבי עקיבא.

זה מוסר יהודי, לא כמו המוסר שהוא לא אמיתי, שהוא לא יכול להתקיים. אלא מוסר אמיתי וריאלי.

ההלכה קובעת שאם הגוי הופך להיות גר תושב, מקבל על עצמו מינימום אמוני, תרבותי וערכי מתפיסת עולמה של היהדות אז חייבים לפרנס אותו, חייבים לחוס עליו, לרחם עליו, להאכילו ולהשקותו כי יש כבר בסיס תרבותי וערכי של התחברות עמו.
אם אין את הבסיס הזה, הרי מחר מחרתיים יכול להיות שבגלל ההבדלים התרבותיים האלה קום יקום עליך  או אולי בגלל הבדלים תרבותיים וערכיים אלו ירבה בתוכך מעשה אלימות, מעשה אונס, והדברים מדברים בעד עצמם. ולא זו שיזיקו לך אלא בכלל באופן כללי הדברים יכולים לפגוע בתרבות היהודית.

אחינו שהם יהודים יקרים רחוקים מתורה ומצוות שיש להם מוסר הם מצטטים את התורה שאומרת "לגר אשר בשעריך תתננו", שצריך להתנהג יפה לגר, הם צודקים. נכון שאפילו שלא מדובר שם בתורה על גר צדק שקיבל עליו עול מצוות, אבל מדובר בגר תושב - גר שקיבל מינימום תרבותי ערכי יהודי. אז תיתן לו. לא בגלל השינוי בגזע, הוא לא מהגזע שלך אלא בגלל השינוי התרבותי ערכי שהוא קיבל על עצמו, כי אז אתה יודע שאתה מטפח בנאדם שמחר מחרתיים לא מהווה איום על החברה, על קיומה, על תרבותה ועל קיומה הפיזי.

הדברים האלה שהזכרנו לא ידועים להרבה מבעלי המוסר הרחוקים מתורה ומצוות. יכול להיות שמי מהם שהיו נחשפים לתפיסת עולם זו אז פחות היו דומיננטים במאבקם זה אשר ממש גובל בהוצאת דיבה על העם, בהוצאת דיבה על המדינה כלפי אומות העולם שמוציאים עלינו שם רע, שכאילו אנחנו אכזריים, שכאילו אנחנו רעים וכו'. אם היו לומדים תורה אז היו מסתכלים אחרת על העניין. הם לא היו הופכים להיות אנשים חשוכים כפי שהם אומרים, או אנשים רעים, או אנשים מוסריים אלא צופים אחרית מראשית, ראיה ארוכת טווח לא ראיה קצרת אופק.

בלבול בין ישראליות ליהדות - מרשם להתאבדות לאומית

נניח ש- 50,000 הזרים הללו יקבעו כאן בארץ בגלל מאבקים כאלה ואחרים. והם כבר מדברים עברית, אם עוד יגייסו אותם לצבא, אז יאמרו אחינו הרחוקים מתורה ומצוות מה אתם רוצים הם מדברים עברית ומשרתים בצבא, הם ישראלים. אז הם גם יהודיים. יש להם מושגים אחרים ביחס ליהדות. הם מחליפים את הישראליות ביהדות ואומרים, הנה אם הוא מדבר בשפה הישראלית ומשרת בצבא, יש לך כבר את שני המרכיבים החשובים שהוא מתאחה איתנו לפי הבנתם.

הדברים ברורים, שזה מרשם להתאבדות לאומית, להתבוללות. חס וחלילה מחר מחרתיים עם ישראל ישנה את פניו מן הקצה אל הקצה. הוא יהפך להיות ממש ככל הגויים בישראל. זה לא עם יהודי שיכול להתקיים לדורות.

מה גם שבזה יחתך הענף שעליו אנחנו יושבים, זכותנו על ארץ הקודש. כי אנחנו יושבים כאן בארץ על תקן מדינה לעם היהודי. מן הרגע שמדובר שכל אדם ואדם שהוא מדבר עברית ומשרת בצבא, הוא יהודי, הוא ישראלי, אז אם כן זה מדינת כל אזרחיה שתפסיק מלהיות מדינת העם היהודי. באופן כזה לא ירחק היום ורוב האזרחים יהיו כאלה שאינם יהודים ושוב עמנו ימצא את עצמו אולי אפילו נרדף, הם יהפכו את עורם ביחס אלינו.

האם לצורך זה קמה מדינת ישראל? אנחנו רואים במדינת ישראל ייעוד, אבל גם לפי המטרה המוצהרת שלהם שזה מדינת מקלט לעם היהודי, גם זה יאבד אם אכן באמת מדינת ישראל תהיה מדינה לכל אזרחיה. עיננו רואות, מה גודל ומה רבה האנטישמיות בעולם כולו. אין אנו מפתחים תיאוריה של נרדפים. זוהי מציאות חיים שניתן לראותה בכל מקום.

יוצא איפוא שצריך לפקוח עיניים שבדיון כזה אין מסתכלים על הרחמנות הנקודתית אלא מסתכלים בהיבט הרבה יותר רחב, הרבה יותר ארוך טווח. או שהללו משתלבים במינימום תרבותי או שרק בצורה מאוד מוגבלת ניתן לעזור להם ולא על דרך קבע כגון עד שיסתדרו ויאפשרו להם אפשרות של מקלט במקומות יותר בטוחים. אבל להשאיר אותם כאן בלי התחייבות למינימום תרבותי ערכי, זה יבוא על חשבון עניי עם ישראל ועל חשבון האנשים אשר גרים סביבם שסובלים מהם בגלל דפוסי התנהגות של חלק מהם שהם אלימים מאוד וכן כאמור, לוודא שבאופן ארוך טווח אין הדבר מהווה איום על שינוי יעודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

תגיות: 
תאריך: 
10/01/14 ט' שבט התשע"ד
x

Audio Playlist