מה יכולה ההלכה לתרום לקיום תהליך תקין וראוי של מינוי לשרות הציבורי?
מהם המגרעות של השיטה המודרנית (הקרויה "דימוקרטית") לבחירת מינויים לתפקידים ציבוריים בכירים?
האם גילוי פרטים שקשורים בהתנהגותו של מועמד למינוי הינו תקין או שזה גובל ברכילות ולשון הרע?
האם הסקופים שמחפשת התקשורת עלולים לגרום לדחיית הצטרפותם של אנשים מוכשרים לשרות הציבורי?
מהי הדרך המאוזנת שעל החברה לאמץ בתהליך מינוייים לתפקידים ציבוריים בכירים שיעודד הצטרפות כשרונות מחד ושמירה על טוהר המידות מאידך?