יום שעורכים "קידוש" בביהכ"נ, האם רשאי כהן לשאת כפיו?

מקור: קטעים מקובץ השמע "111024hy.mp3"

נושא מרכזי: הדין וההלכה הנוגעים לנשיאת כפיים על ידי כהנים בבית הכנסת ביום שבו מתקיים קידוש לפני תפילת מוסף, תוך התייחסות למנהג שהוצג בשאלה ולמקורות הלכתיים שונים.

נקודות עיקריות ועובדות:

• המקרה שהוצג: אדם שאל על כהן שהתכונן לשאת כפיו בתפילת מוסף בבית הכנסת ביום שבו עורכים קידוש, אך אחד מחברי הקהילה מנע זאת ממנו בטענה שיש להם מנהג שביום קידוש אין הכהנים רשאים לשאת כפיהם. השואל ציין כי אותו אדם הקפיד עליו שלא לשתות יין, אך הלה השיב "לא פלוג, אין חילוק בדבר הזה", אך מנע ממנו מלשאת כפיו.
• השאלה ההלכתית: האם כהן רשאי לשאת את כפיו ביום שבו מתקיים קידוש לפני מוסף בבית הכנסת?
• האיסור להיכנס למקדש שיכור: התשובה פותחת בהסבר על האיסור התורני המפורש לכהן להיכנס למקדש כשהוא שיכור, תוך ציטוט רבנו (הרמב"ם) בהלכות ביאת המקדש ובספר המצוות לאווין עיג'ימל, והפסוק "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו חקת עולם לדרתיכם ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה".
• הרמב"ם מפרט שאם כהן שתה רביעית יין חי (שלא עברו עליו 40 יום) בבת אחת, אסור לו להיכנס למזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד, עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמיים.
• הרמב"ם מפרט הקלות שונות: אם שתה פחות מרביעית, או רביעית בהפסקות, או רביעית מעורבת במים, או יין חדש (פחות מ-40 יום), אסור להיכנס למקדש, אך עבודתו אינה נפסלת.
• שתיית יותר מרביעית, אפילו מעורבת או בהפסקות, מחייבת מיתה ופוסלת לעבודה.
• הדין לגבי אנשי משמר במקדש: אנשי משמר היו מותרים לשתות יין בלילות, אך לא בימי שבתם. אפילו אם אין להם עבודה באותו יום משמר, הם אסורים בשתייה ביום ובלילה שמא ישתו בלילה וישתכרו לעבודתם ביום המחרת.
• ההבדל בין כניסה למקדש לנשיאת כפיים: הדין של נשיאת כפיים נלמד מכניסה למקדש, אך אין דיניו זהים לחלוטין. האיסור על שיכור להיכנס למקדש הוא מפורש מהתורה, בעוד שלגבי נשיאת כפיים אין איסור מפורש כזה.
• הגבלות על נשיאת כפיים: הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות תפילה מונה שישה דברים המונעים נשיאת כפיים, ביניהם "היין".
• הרמב"ם (הלכה ד') קובע שמי ששתה רביעית יין חי בבת אחת, אינו נושא את כפיו עד שיסור יינו מעליו, משום שקשה להקביל ברכה לעבודת המקדש.
• אך, אם שתה רביעית יין בשתי פעמים או נתן לתוכה מעט מים, מותר להיכנס למקדש (אך אסור לעבוד), ובנשיאת כפיים דין זה קל יותר - מותר לו לשאת כפיו.
• כמו כן, אם שתה רביעית יין חי בשתי הפסקות (לא ברצף), מותר לו לשאת כפיו.
• חשיבות מצוות נשיאת כפיים: זוהי מצוות עשה, וכהן שאינו נושא את כפיו מבטל מצוות עשה. חכמים שבחו מאוד כנגד מנהגים שמבטלים מצווה זו (כגון בחור שאינו נשוי, או אי נשיאת כפיים בחוץ לארץ). השולחן ערוך (סימן קכ"ח, סעיף ל"ח) מביא את דברי הרמב"ם בעניין זה.
• מנהגים מאוחרים (פסקי תשובות): ישנם מנהגים בקרב כהנים להימנע משתיית כל משקה משכר עד לאחר נשיאת כפיים. יש הנוהגים להחמיר ולא לשתות אפילו חלב או קפה עם חלב לפני התיבה, מכיוון שהרמב"ם מזכיר חלב בין הדברים המשכרים בהלכות ביאת המקדש. עם זאת, מצד הדין מותר לשתות חלב מוכן, ובמקרה של חולשה או הוראת רופא, מותר לאכול דבר מה לפני התיבה.
• קידוש בשבת ויום טוב: כהנים חלשים הצריכים לקדש לפני טעימה יכולים לשמוע קידוש מישראל ולצאת ידי חובה. אם אי אפשר, יקדשו על מיץ ענבים, יין שרף, או רביעית יין (וישתו רק אם אין ברירה, או ישתו בפעמיים או ימזגו במים וישתו רביעית ולא יותר).
• הדעה בנוגע למנהג שהוצג: אף אחד עד היום לא טען שבזמן קידוש בבית הכנסת לפני מוסף, הכהנים לא ישאו כפיהם, כיוון שזה מבטל מצוות עשה מהתורה. עליהם להיזהר משתייה מרובה, לשמוע קידוש, או לשתות פחות מרביעית, או רביעית מהולה, או רביעית בהפסקות.
• ביקורת על המנהג המונע נשיאת כפיים בזמן קידוש: הקהילה שהנהיגה שבזמן קידוש לא נושאים כפיים, "לא יפה הם עושים", כיוון שהם מבטלים מצוות עשה מהתורה.
• ההצעה החלופית: יש להנהיג שהמקַדֵש יהיה ישראל, והשאר (כולל הכהנים) רק ישמעו ויצאו ידי חובה, ולא ישתו משקאות חריפים, אלא קלים. כך גם מקיימים את הקידוש וגם מאפשרים לכהנים לקיים את מצוות נשיאת כפיים.
• דברי רבי חנין ברגש: מסיים במילים "לא יהיה בישראל".

מסקנה מרכזית: המנהג למנוע מכהנים לשאת כפיהם בבית הכנסת בזמן שמקיימים קידוש לפני מוסף אינו נכון מבחינה הלכתית, כיוון שהוא מבטל מצוות עשה מהתורה. הדרך הנכונה היא למצוא פתרונות שיאפשרו לכהנים לשמור על עצמם מפני שכרות (אם יש צורך בכך) ועדיין לקיים את מצוות נשיאת כפיים