אמר שהוא כהן והנה בתפילת מוס בבית הכנסת בשעה שהוא התכונן לעלות ולשת את כפיו קדת וכה הלכה אזי אחד מהחברי הקהילה מנע בעדו וטענה שיש להם מנהג שביום שעושים קידוש בבית הכנסת, אין הכהנים רשאים לשת כפיהם. אמר השואל לאותו אדם שהוא הקפיד לו לשתות יין, אמר לו, "לא פלוג, אין חילוק בדבר הזה." הוא מנע בעדו מלסד את כפיו. מה הדין? ובכם רבותיי, באמת הדבר הזה הוא מעשי בשבילנו לגבי שמחת תורה שהרי אנחנו עושים הפסקה לפני מפטיר, לפני מוסף ומקדשים וטועמים לא אוכלים אלא רק טועמים כפי ההלכה שמתירה לטעום עד כבצה א לפני מוסף אבל כיוון שזה יום טוב אסור בלי קידוש אז מישהו מקדש לכולם ואז השאלה היא האם באמת כהן רשאי לשת את כפיו ביום כזה או לא? תשובה עלינו לדעת שבעניין המקדש התורה עסרה בלו מפורש שלא להיכנס למקדש כשהוא שיכור. רבנו אומר בהלכות ביאת המקדש שלא יכנס כהן שיכור למקדש. ורבנו בספר המצוות לאלווין עיג'ימל כתב שהוזהרנו מלהיכנס למקדש או להורות בשום דבר מדיני התורה כשאנחנו במצב של שחר. שנאמר יין ושכר על תשת להורות נתן בליבם. כלומר יש איסור תורה להיכנס למקדש כשהוא שטוי או להורות הלכה כשהוא שטוי. הרמב"ם בהלכה בביאת מקדש פרק א' הלכה א' כותב כל כהן כשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להיכנס מןמזבח ולפנים. ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמיים שנאמר ולא תמותו והוא ששתה יין רביעית חי בבת אחת מיין שעברו עליו 40 יום אבל אם שתה פחות מרביעית יין או שתה רביעית והפסיק בה או מזגה במים או ששתה יין מגיטו בתוך 40 יום אפילו יותר מרביעית פטור ואינו מחלל עבודה כלומר במקדש אם כהן יקח רביעית יין שכבר עברו עליו 40 יום הוא מוזג אותה במים עדיין אסור לו להיכנס למקדש אבל איננו מחלל עבודה או אם הוא שותה את רביעית יין פעמיים ככל שכן שלוש פעמים לא שלוש רביעיות אלא בפיסקה פיסקה לא בפעם אחת גם כן אסור לו לעשות כן במקדש אבל אלנו מחלל עבודה שאתה יתר מרביעית מני יין אף על פי שהיה מזוג ואף על פי שהפסיקו שתה מעט מעט חייב מיתה ופוסר לעבודה מטבע הדברים אכה בדינים אלו שהיא סודה מדאורייתא אז מטבע הדברים התייחסו מה בנוגע לאותו בית אב שבלילה שתו הייתה להם איזשהיא מסיבה הם יסו כפיהם למחרת היום או לא אז נאמר בהלכה ו' אנשי משמר מותרים שתות יין בלילות אבל לא בימי שבתן ואפילו שארבע תאבות של משמר שאין עבודתם היום שמה תכבד העבודה על אנשי בית אב ואז יגיע מלואים יקחו מכהנים אחרים של המשמר שאין עבודתם היום שמתכבד העבודה על אנשי בית אב של יום והצטרכו לאחרים מאנשי משמרן לשי עם ואנשי בית אר של אותו היום אסורים לשתות בין ביום בין בלילה שמה ישתה בלילה וישקים לעבודתו ועדיין לא שרינו. קוצו של דבר שם יש הלכות הועיל ויש להם תורנויות לעבוד במקדש אז הם צריכים לחלקל את מעשיהם בתבונה שלא יגיעו למצב שיבואו לבית המקדש כשהם לא ראויים להיכנס לבית המקדש. לעומת זאת לגבי נסיעת כפיים הדין הוא קצת שונה. הוא נלמד מה כניסה לבית המקדש, אבל אין דיניו כמו הכניסה לבית המקדש. האיסור של כניסה לבית המקדש על שיכור הוא לו מפורש מהתורה, לוחן בנוגע לנסיעת כפיים. ומשום כך, הנה נראה את ההבדל. רבנו אומר בפרק 15 מלכות תפילה שישה דברים מונעים סידת כפיים. הלשון והמומין והעבירה והשנים והיין. טומאת הידיים ובלכה ד' כותב רבנו את הדברים הבאים ד' שהו לפי כתבי יד וד תימן והין כיצד מי ששתה רביעית יין חי בבת אחת אינו נושא את כפיו עד שיסור יהנו מעליו לפי שהוא קשה הקש ברכה לעבודה עבודת המקדש למ את ברכת כהנים מעבודת בית המקדש שתה רביעית יין בשתי פעמים או שנתן לתוכה מעט מים מותר להיכנס לבית המקדש אסור רק הוא לא מחלל עבודה אבל כאן זה יותר קל בנציאת כפיים זה יותר קל אם שתה רביעית יין מזוגה במים מותר לו לעשות כפיוב אם שתה רביעית תן חי בשתי הפסקות בשתי פעמים לא פעם אחת ברצף מותר לו לסט כפריו. כך יוצא איפה שדין נסיעת כפיים יותר קל מהדין של ביאת המקדש. וזוהי מצוות עשה לשת את כפיו. וכהן שלא נושא את כפיו מבטל מצוות עשה. וכל כך הרבה שבחו חכמים כנגד המנהגים שבחור שעוד לא לא נשוי, לא נושא כפה בגלל שהוא לא שרווי בשמחה או שאין נוסעין את כפיהם בחוץ הארץ כי לא שרוים בשמחה. כל מיני מנהגים שאצלחנו אשכנזים וחדרו גם חלק לספרדים והרבה צפחו כנגד המנהגים האלה שמבטלים מצוות עשה מן התורה לשת כפיים לכן גם כאן באמת השולחן ערוך בסעיף לח מביא דברי רבנו להלכה בסימן קכח סלח שתה רביעית יין בת אחת לא יש כפיו שתען בשני פעמים או שנתן לתוכו מעת מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר אינו מעליו כמו דברי רבנו ובאמת בספר פסקי תשובות לפי סדר המשנה ברורה שהוא אוסף קובץ של כל מיני הוראות של אחרונים בעניינים שונים ושם כתוב כל זה מדינה אבל ממנהגה כבר נהגו הכהנים שאין שותים כלל כל מה שקיים משקר עד אחרי עלתם לדוכן ויש נהגו עוד צלסו לעצמם לא לשתות אפילו חלב כי בהלכות פיית המקדש רבנו מביא את החלב בין הדברים המשקרים ולכן הם נעו שתיית קפה עם חלב לפני התיבה ואנשי מעשה בקרב הכהנים נוהגים שלטעום ולשתות מאומה לפני נסיעת כפיהם אך בוודאי כל אחד ינהג כפי כוחו כי מדינה מותר לשתות חלב מוכן כהן שלבו חלש ועל פי פקודת הרופאים צריך לאכול דבר מה לפני התיבה מותר בכך
ואחימנם המשקרים ובשבת ויום טוב שצריך לקדש לפני טעימתו מצוי הרבה כהנים שעקב חולשתם צריכים לקדש בין שחרית למוסף ובפרעת במקומות שמתפלים זמן רב אז יעדיף לשמוע קידוש מישראל כלומר ישמע את זה מישראל את הקידוש ולצאת ידי חובתו ואם אי אפשר לו בכך יקדש על מתענבים ואם אי אפשר לו בכך יקדש על כוסית יין שרף ואם אי אפשר לו בכך יקדש על רביעית יין וישתה רק אם לא לוגמר או ישתה ה*** בשתי פעמים או אם זוג היין במים וישתה רביעית ולא יותר זה אוסף של פסקי תשובות עד ימינו אף אחד לא העלה בדעתו לבוא ולומר שבזמן שעושים קידוש בית הכנסת לפני מוסף שהכהנים לא יסעו כפם כי מבטלים מצוות עשה מהתורה אלא יזהרו שלא לשתות אלא ישמעו את הקידוש מן שחר והם לא ישתו או הם רשאים לשתות פחות מרביעית או לשתות רביעית יין מזוג או לשתות רביעית יין פסקה פסקה כל אלה לא נשללו מן הכהן ם אחדוא זקוק להם בשביל הבריאות שלו אי אפשר לקפח אותו יותר מאחרים. אז הם נהגו סלסול בעצמם, המירו על עצמם, אבל לא כדי לבטל את נסיעת כפיים. לכן אותה קהילה אשר הנהיגו שבזמן שיש להם קידוש לא נוסעים כפיים, לא יפה הם עושים. כי הם מבטלים מצוות עשם לתורה. אלא הם צריכים להנהיג ולומר רק הם קדש יקדש ויהיה ישראל והשאר לא שותטים מהן רק שומעים ויוצאים ידי חובה ולא עם משקעות חריפים רק משקעות קלים ואז הוא בא שלום לישראל גם מקיימים את הקידוש וגם מקיימים מצווה מן התורה מאפשרים לכהן לקיים מצווה מן התורה אבל להנהיג מנהג כזה שהוא עוקר מצר התורה כזאת לא יהיה בישראל רבי חנין ברגש אמר