האם רשאי התוקע שלא לומר התפילה שלפני התקיעה 'רבש"ע בניך בני רחומיך' בניגוד לדעת הציבור?
על איזה רקע נתחברה התפילה הנ"ל ע"י בעל 'חמדת ימים' שחדרה לסידורי ספרד ולאחר מכן לסידורי תימן?
מהן המשמעויות הנכללות בתפילה זו ומדוע אין לייחס לה דברי כפירה וכוונות פגיעה ביסודות האמונה?
כיצד ניתן למנוע מחלוקת בציבור בנסיבות שהתוקע אינו מוכן לומר תפילה אשר לדעתו לא מובנת לו