ההתאבדות המתוקשרת של שדרן הרדיו, האם תתיחס ההלכה למקרה זה כ"תינוק שנשבה"?

האם צריך לנהוג עם המקרה של ההתעבדות המתוקשרת של אותו שדרן אשר התאבד לדעת באופן מתוקשר והתקשורת נותנת כיסוי לאותה התעבדות כיסוי מאוד אוהד באופן שכאילו אפילו מעודדים דברים ש אלה האם עמדתה המסויגת מאוד של ההלכה להתעבדויות תופסת גם במקרה כזה הואיל וניתן לומר שהמתאבד לדעת הוא בבחינת תינוק שנשבע דהיינו הוא גדל וקיבל חינוך שהוא לא אמוני לא יהדותי והוא שבוי בידי אותם תפיסות עולם לא יהודיות ולכן אולי יש לנהוג בסלחנות כלפיו או כלפי משפחתו ולא לנקוט בצורה מסויגת כדין שההלכה נוהגת כלפי המתאבדים. ובכן, התשובה קודם כל בקצירת העומר. לא, אין כאן גדר של תינוק שנשבע ועוד רגע קת נסביר מדוע שנית אכן באמת צריכים לדעת היטב היטב מהוא הפער או מה הם היסודות אשר מבדילים בין שתי תפיסות עולם הדתית האמונית היהודית ובין תפיסת העולם החילונית אשר בעל ידי ביטוי כאמור בתקשורת ובכן קודם כל רבנו בפרק ראשון מהלכות אבל הלכה יא המעבד עצמו לדעת אין מתעסקין אמו לכל דבר ולא מתאבלים עליו ולא מספידים אותו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים. אז קודם כל יש הבחנה בין היחס כלפי המתאבד שהוא יחס שלילי אם לא מסויג ובין היחס כלפי האבלים שכלפיהם יש לנו כבוד וכלפיו לא. ואז הוא המעבד עצמו לדעת. לא שעלה לראש הגנ, שאז אנחנו יכולים לומר שמה הוא נפל באמת שלא על ריקה של התעבדות אלא האומר הריני עולה לראש הג וראה אותו שעלה מיד דרך כעס או שהיה מצר כלומר בצער ונפל ומת הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת אבל אם ראו אותו חנוק ותלוי באילן או הרוג הוא מושלח על גבי ספרו הרי זה בחזקת כל המתים כי אין לנו ידיעה למה זה נעשה ומתעסקים עמו ואין מונעים ממנו דבר כותו של דבר לפי רבנו כל שיש לנו אפשרות לטלות שאין מדובר בהתעבדות נטלה שלא מדובר בהתעבדות וננהג בו כנפטר לכל דבר בכבוד כלפיו או כלפי משפחתו כל שברור לנו שהוא התאבד לדעת אז ננהג בצורה מסויגת כלפיו וננהג בצורה מכובדת כלפי המשפחה בשולחן ערוך ביורי דעה סימן שמ הביא את הדברים שקראתי בפניכם מתוך דברי רבנו אבל יש שם סעיף נוסף קטן המעבד עצמו לדעת חשוב כשלא לדעת וכן גדול המעבד עצמו לדעת והוא אנוס כשאול המלך אין מונעים ממנו כל דבר כלומר קטן המעבד עצמו לדעת אז הוא נחשב כבלי דעת כי הוא אדם קטין ומכאן שאלת השואל אולי השדרן הצעיר הזה הוא לא לגמרי צעיר אבל גם לא מבוגר אבל הוא אדם אינטליגנט הוא בא מהשקפת עולה מסוימת אז אולי הוא בבחינת תינוק שנשבע ואז יש לדון כלפיו כאילו כמו קטין לעניין זה ועל כך אנו משיבים שלא מדוע כי ההגדרה של תינוק שנשבע היא מציאות שבה יהודי קטין ניצול מהשואה והיה ב בתוך המנזרים כדי שלא יהרגו אותו והוא קטין וגדל בתוך עולם הנצרות מבלי שידע יהדות מה הוא אפילו לא ידע שהוא יהודי עד שאחר עשרות שנים במסגרת איחוד משפחות נתגלה הקשר בינו בן יהדות ובעל היהדות זה תינוק שנשבע או לא דווקא בתוך נוצרים בתוך גויים אחר ומעולם מכתנותו לא הכיר אלטרנטיבה אחרת, לא ידע שום דבר אחר, הוא בבחינת תינוק שנשבע אף שהוא גדול. אבל במציאות החילונית של ימינו, והיא מציאות מאוד מאוד מתוקשרת ובמציאות של מדינת ישראל, שיש בה כיתות וזרמים ובויכוחים, אי אפשר לבוא לומר שאדם אשר גדל נניח בכיבור השומר השעיר מילדותו שמעולם לא נחסף לשיטה היהודית האורתודוקסית בוודאי שהוא נחסף אלא שהוא חונך מכתנות על ברכי על ברכיה של שיטה חילונית אבל הוא נחסף והרי אדם כשהוא גדול מצפים ממנו כשהוא נחסף לשיטה אחרת שיברר ינסה להתמודד ואם הוא לא ברר זה העניין שלו הוא בחר מ צון דרך מסוימת. לכן אי אפשר להגדיר אותו כתינוק שנשבע בין הגויים אלא הוא בחר בדרך מסוימת. מה גם שבנושא הזה של התעבדויות הדבר מפורסם מאוד מאוד שתורת ישראל מתנגדת לכך. ומשום כך, בוודאי וודאי שגם אדם חילוני שמתאבד ביודע ממש כותב מכתב ועושה לפני כלי התקשורת. כיצד הוא שותה את הכ רעל ובזה הוא גומר או אפילו לכל מנגינה של כל מזיקה כפי שזו שימו את חייהם ויודעין הצלו את הדעת עשו מה שעשו מתוך השכבת עולם אי אפשר לבוא לומר שבמדינת ישראל שהיא כל כך מזוחזעת בגלל הבדלים בין דתיים לא דתיים לא הגיעה עמדה של היהדות אל בני אדם כאלה בדיוק הפוך הם עדיין במיעוט אפילו העולם החילוני היהודי עדיין מחובר לגישה סורתית היהודית בדבר קדושת החיים. לכן אי אפשר לצערנו לתת לו את ההגדרה של תינוק שנשבע בין הגויים. גם מה שסיים מרן ואמר אם מתאבד לדעת מחמת אונס כמו שאול המלך זה עניין אחר לגמרי. זה שיקולים מלחמתיים טהורים. אם שאול המלך היה נופל ביד פלשנים, גם היו עונסים אותו לגלות סודות, גם היו עללים בו כדי לשבור את המורל של העם. מה שהיה פוגע בביטחון בתשתית הביטחונית של העם זה סכנה לציבור כולו. מה שאין כן אדם אשר נגלתה לו מחלה לא עלינו הוא חסוך מרפה. אי אפשר לבוא לומר שמחמת אונס הוא התאבד. נכון יש אווירה של אונס אבל סוף סוף יש בני אדם שעדיין למרות הכל חיים על בסיס אותה תפיסה אמונית אפילו חרב חדה מונחת על סברך אל תתייאש מן הרחמים ובאמת אני שומע בעלי עמדות רפואיות והם אומרים אין ברגע שיש דיאגנוזה שהוא ימות הוא ימות אתה רוצה לסמוך על נשיאים זה משהו אחר אבל זה קביעה בטוחה כמו שאומרים והנה רבותיי מעשה שהיה לי כשעדיין הייתי צעיר ימים, רב תלמיד חכמים, ירא שמיים, צעיר בעל מידות אדירות, דווקא שייך לעולם החרדי אבל בעל מידות אדירות וזכינו אפילו להיות בחתונה שלו. אז בשבילנו זה אטרקציה לראות איך הוא מתחתן ב100 שערים וכולי. והנה לא עבר זמן רב מאז שהתחתן וגילו לו את המחלה וזה היה לפני עשרות שנים שעדיין הטלפולים היו מאוד קשים והסיכויים שעפו לאפס אמרו לו הרופאים אין מה לעשות זה עניין של זמן קצר אתה גומר בגדלות הנפש הוא אמר לאשתו הצעירה אני לא רוצה שתסבילי חתן הוא בקדושה מתוך כוונה של מצווה לא רוצה שתסבלי אני מוכן לתת לך את הגט ובלבד שלא תסבלי בחו שניהם בבחיה אדירה כיוון שהם יהודים חרדים, הם שאלו רבנים גדולים, צינוימו אותו לשבח על גדלות הנפש שלו והמליצו על הגירושין והתגרשו. והוא יצא לדרך ארוכה שטיפולים כימורטראפיים שהם קשים עזבות המימים מאוד קשים מאוד קשים והוא עבר וצלח אותם בסיעת שמע והוא חי למרות שהם גרושים נכון זה לסמוך על הנס זה אמונה זה אמונה אז העולם החילוני הוא בלי אמונה, לא כולם, אבל הללו, מהסוגים הללו. וזוהי הבעיית הבעיות זוהי בעיית הבעיות ומשום כך, אי אפשר לבוא לדון עליהם על אנוסים כי כאמור זהו עניין של אמונה. אם אתה מחונך על פי האמונה שיש תקווה, יכולה להיות תקווה, חביבים ייסורים, יש העולם הזה, יש העולם הבא, זה משהו אחר. אבל כיוון שלא מאמינים בעולם הבא אין תשתית אמונית ולא עוד אלא יוצרים לעצמם תשתית משפטית שהיא אחרי בקסת המחילה שקרית היא לא נכונה שכאילו האדם הוא הבעלים על חייו והיא פשוט תפיסת עולם שקרית היא פשוט לא נכונה ולכן הם קובעים לעצמם מתי לחיות מתי לא לחיות כל אלו רבותיי מנוגדות ל ביהדות בתכלית ההתנגדות. אומר התנה במשנה באבות בפרק רביעי הלכה 25 הוא היה אומר רבי אליעזר הכפר היה אומר הילו דין למות והמתים לחיות והחיים לדון לדע ולהודיע וליבדע שהוא היוצר והוא הבורא והוא המבין והוא הדיין והוא עד והוא בעל דין והוא עתיד לדון שאין לפניו לא עבלה ולא שכחה ולא מסו פנים ולא מכחשו חד שהכל שלו ודע שהכל בא לחשבון ואל יפטיחך יצרכה שבשאול בית מנוס יש בני אדם חושבים אני אמות זהו יש לי בית מנוס מי אמר לך אתה חושב שזה סופיות החיים אבל לפי לפי האמונה היהודית יש דין גם לאחר המוות אתה לא מאמין בכך זה בעיה שלך כשם שאתה לא מאמין שיש תקווה שיש ביטחון שיש ניסים שיש השגחה פרטית אז היא בעיה קשה מאוד אבל אתה גם מתעלם שעל כורחך אתה נוצר אתה אמרת שאתה בעלים הרי לא שאלו אותך בעל קורחך אתה נולד לא שאלו אותך תזכרו כמה איוב המיוסר כלל את היום שבו הור הגבר ש שבו הוא נולד כי לא שאו בהריונו ולא בלדתו ועל כורחך אתה חי גם כאן רבותיי העולם החילוני מהסוג הזה המיעוד שודע הוא אומר זה לא על כוח חי אני חי כשאני לא רוצה אני שם קץ חיי אבל שים לב כשאתה חי כל הזמן בזמן שנראה לך שזה טוב אתה לא רוצה למות והנה אתה עלול ועל כורך אתה מת בלי שישאלו אותך בלי שישאלו אותך אז אלא מה שבשלב מסוים אתה אומר אני לא רוצה בחיים אבל מעולם אדם לא בחר בוות כשבעיני עצמו הוא חושב שטוב לו מעולם לא היה דבר כזה אלא כשבעיני עצמו רע לו כי אין לו עמות מידה ערכיות ואמוניות ועל ויש בני אדם שבאמת רוצים למות ופוחדים למות ואז על כורחם הם חיים ויש כאלה אפלו מהעולם החילוני והם בקש במישהו אחר שעזור להם למות כי אין להם את האומץ ואת היכולת להעמית את עצמם בעל כורחך אתה מת בעל כורחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי מלכים הקדוש ברוך הוא באמת גם מדינת ישראל בראשית דרכה בחוק הפלילי עשתה לעבירה את ההתעבדות לדעת אלא מה כיוון שמדינת ישראל בעוונותינו לא שתתה על פי ההלכה אז באמת היה הייתה דילמה קשה מאוד מה פירוש? אדם שניסה להתאבד וכבר חתך את הברידים של עצמו, אילו לא היו תופסים אותו, היה מעבד דם והיה מת. תפסו אותו ומנעו את מיתתו, הצילו אותו. עכשיו נעמיד אותו לדין עבור ניסיון התאבדות. הרי מלבד שהוא סבל, גם בדם, גם עמד למות, התייסר, והוא מתייסר, ואתה עוד מעמיד אותו לבית משפט, בבית משפט מה? תשלח אותו לבית סוהר. זו דילמה קשה מאוד למשפט הכללי. אבל המשפט המשפט התורני שהוא משפט אמוני הוא אומר לא אני במקרה כזה לא בית דין דלמטה מעניש בית דין דלמעלה מעניש לא בית דין דלמטה הקדוש ברוך הוא ידרוש את נפשותנו מידינו אנחנו שולחים יד נפשותנו כחיים הם שלא מופקדים בידינו ולכן בדין דלמעלה מעניש צור רבותיי המשנה במסכת בבא קמה מדברת שאסור לאדם להזיק אתחבר לא בסתירה, לא הזק ממוני, לא בעלווה, בשום דבר אסור לו להזיק את חברו. במזיקו חייב לשלם. מה יהיה אם אדם סותר לעצמו? מה יהיה אם אדם מקרע את הבגדים של עצמו? אומרת המשנה, זה דבר אסור. אסור ומה? בינינו, כיוון שאנחנו אמונים, אנחנו עוברים עבירה כלפי בורא עולם. אומרת התוספתא בבא קמה פרק ט דברים ייחודיים ליהודים מאמינים. תשמעו או שם שחייב על נזכה חברו. כן, הוא חייב על נזכה עצמו. הרקש בפניו כנגד חברו. אדם אשר מלכלך את עצמו, סותר את עצמו לפני חברו ותלש בשערו, מקרע את כסו, משבר את כל דהיינו את הכלים של עצמו, מפזר מעותיו בחמתו. אז מה זה נקרא שהוא חייב? מי הוא יוצא מכיס אחד וישים בכיס השני? למי? אומר אומרת התוספתה פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמיים שנאמר ואך את דמכם נפשותכם מיד נפשותכם עד ראש אם כן איפה בתורה בגלל שזה משפט אמוני מושכל לא בדין דלמטה מעני שאתה מנסה להתאבד בדין דלמעלה כי אנחנו מאמינים בעולם הבא בעולם האמת שום כך מוריי ורבותיי באמת כל כך כואב הלב על אנשים צעירים כאלה שבאמת הם משכילים לבונים אבל חבל חבל שלא לימדו אותם יהדות הם מכירים את היהדות ושומעים על היהדות אבל דרך כלל תקשורת שהם חלק ממנה והתקשורת משיגה את היהדות בראי עקום בראי פרימיטיבי כאילו בדבר ארחאי מאוד לא מביאים פרשנים שיסבירו את היהדות באורה של תורה באופן כזה שיגמד את התפיסת עולם החילונית שיראה כמה היא לא הגיונית והיא גם הולכת לקראת מבוי סתום מבוי סתום הגאוו בעצמכם הוא אומר שהוא בעלי של גופו ונתאל לעצמנו שאמו באב אומרת אמו ואביו אנחנו הרינו אותו אנחנו ילדנו אותו אנחנו גידלנו אותו אנחנו השקענו בו מה פתאום שהוא יש לחט בעצמו הוא שלנו הוא אומר אני של עצמי מי צודק מי צודק לא אלה ולא אלה זה של הקדוש ברוך הוא אבל הדבר מצביע על היות התפיסה החילונית תפיסה לא הגיונית בוודאי שהיא לא אמונית ומה הם מציעים הרי ש מדרון חלק רק היום זה במקרה של מחלה סופנית לא נוראה מחר מחרתים זה אכזבה בחיים התאכזב ממנו התאכזבה עמנו יכושלחו יד נפשם התאכזב שלא יצליח בבחינת בגרות יש לחויד בנפשו אז אנחנו נגיע התאכזב שלא נקלט בעבודה יש לך יד בנפשו עד לאן נגיע לכן במקום שיתנו חוסן לדור הצעיר חוסן אמוני וידעו מה ערכה של תקווה מהערכה של אמונה מהערכה של תפילה מה כוחה של אמונה כזו בחיים בעולם הזה ובעולם הבא שאז החיים בעולם הזה הם חיים של פרוסדור של תחרות ברמה הרוחנית לנסות להשיג כל מה שיותר הזדכחות רוחנית שאז אני מגיע ליעד של עולם הבא אמת הנצח מה נותנים נותנים עולם הזה שהוא לא פרוסדור זה תחילתו וזה סופו ואין שום מוטיבציה להתחרות אלא כל אדם ואדם מנסה לממש את עצמו בהתאם לטעויותיו בהתאם למושגים כל כך מצומצמים שאיננו לא לא נחספו למושגים ערקיים וערקי נצח לכן אין ספק הם הכאב הגדול על אותם בני אדם בחי יוצא בהם הכאב עוד יותר גדול שנפלו בפח של תפיסת עולם לא אמית וערכית שהקדוש ברוך הוא יער רוח ממרומים ויזכה אותנו בעזרת השם יתברך שכולנו נאור באורה של תורה ונחייה לאורה של תורה רבי חניש