האם השבת מצטרפת כ'פנים חדשות' למנין עשרה הנדרש לברכת חתנים?

שואל ואמר, אם ביום שבת כשסועדים בבית חתים נמצאו רק תשעה, האם השבת כפנים חדשות לפי דעת התוספות ולפי דעת דעה מסוימת שנזכרה בשולחן ערוך, האם היא מצטרפת למניין עשרה כדי שיהיה אפשר לברך ת חתנים או לא? השאלה נשמעת לכאורה חלילה הזויה אבל היא מתבקשת מאליה הואיל ובאמת השולחן ערוך בן העזר בסימן סב סעיף ח מביא את הדעה שכל כך התפשטה ומביא אותה בשם יש עומרים יש אומרים שאינם נקראים פנים חדשות אלא אם כן הם בני אדם שמרבים בשבילם ויש אומרים בשבת ויום טוב ראשון ושני הבק פנים חדשות בסעודת הלילה בשחרית אבל לא בסעודה שלישית וכן פשט המנהג ופירושם של דברים יש תנאים אשר בעץ קיימם ניתן לברך ברכת חתנים. תנאי ראשון הוא 10ה אוכלים שאוכלים בסעודת חתנים. ב' שיהיו זכרים בני חורים כלומר לעניין העשרה זכרים גדולים ונחורים. ג' אם רוצים לברך שבע ברכות, להבדיל מברכה אחרונה אשר ברא, צריך שיהיו פנים חדשות. ומה הם פנים חדשות? נחלקו דעות הפוסקים לקצה לקצה. יש אומרים אדם נוסף, יש אומרים שניים, יש אומרים יותר. רבנו בדעה שני בני אדם אשר לא שמעו שבע ברכות עד לאותה סעודה מכוח אותו חתן הם נחשבים כפנים חדשות אבל האם אותם בני אדם שלא שמעו שבע ברכות יכולים להיות מבן הללו אשר א בגינה מברכים ברכת חתנים גם אם לא אכלו ויש לו אחת אורחים שמגיעים בסוף הסעודה ולא משתלבים ולא משתתפים בסעודה אבל הם העולם לא שמעו שבע ברכות מכוח אותו חתן האם נחשבים פנים חדשות כדי לברך את ברכת חתנים מכוחם תשובה לא הם אין המחשבים כיוון שהם לא מבין האוכלים האם צריך רבות עבורם דהיינו מסוג האורחים שהחתן שמח בגינם בגין השתתפותם והיה מרבה באוכל בגללם מרן אומר יש אומרים שאינם נקראים פנים חדשות אלא אם כן הם בני אדם שמרבים בשבילם אבל רבנו לא מנה את התנאי הזה כלומר כל מי שלא שמע שבע ברכות מכוח אותו חתן ואשר השתתף באותה סעודה בין אם החתן שמח בגינו, בין אם היה מרבה בגנו או לא מרבה בגנו, לפי רבנו מברכים שבע ברכות, אבל לפי מרן, לפי דעת יש אומרים במרן, דווקא הם מרבים בגינה אבל הוסיף מרן ואמר ויש אומרים בשבת ביום טוב ראשון הבית פנים חדשות בסעודת הלילה בשחרית, אבל לא בסעודה שלישית וכן פרשת המנהג מרן מודה שזה רק דעת יש אומרים כלומר בשבת אם יש 10ה אוכלים אבל אף לא אחד מהם לא נחשב פנים חדשות כי כבר כולם שמעו שבע ברכות בימים הקודמיים אבל מאחר והשבת במדרש נקראת פנים חדשות והמדרש הזה לא התייחס לעניין נשואים המדרש הזה זה התייחס לעניין האדם הראשון לגבי חטאו ביום נברא או ביום חטא אמר הקדוש ברוך הוא אמרו מלאכי השרת עכשיו שבת הוא נברא ביום שישי עכשיו שבת פנים חדשות באו לכאן מזמור של יום השבת עכשיו בואו נשיר כי יש פנים חדשות זוהי אגדה מאוד יפה מאוד בעלת משמעות מהיא השבת וקרב בעם היהודי תמורה, שינוי, התנתקות מן החול, התעלות וכניסה לעולם הקודש, התנתקות מכל הצרות, התנתקות מכל הכאבים, מכל הדאגות וכניסה לתוך עולם רוחני של מרגוע, של מנוחת הנפש, של ביטחון בשם וזה מנגנון התחדשות אדיר. אז מבחינה זו באמת זה פנים חדשות וזה באמת מזמור של יום השבת. הנפש משתוקת לשיר שירה. אז הדברי חז"ל אלו נפלאים ומופלאים לגבי השבת בישראל. אבל לא נאמר המדרש הזה לעניין הנשואים, אלא יש מהראשונים אשר באו ואמרו הואיל ובמדרש מכנים את השבת פנים חדשות. לכן נוכל כשיש לנו 10עשה אוכלים בסעודת חתנים וכולם כבר שמעו את שבע ברכות בעבר. עכשיו בזכות השבת שהיא נקראת פנים חדשות אף שהשבת לא אוכלת אבל סוף סוף מרבים מחמתה ובכבודה מרבים סעודות פנים חדשות באו לכאן ואומרים שבע ברכות מכוחה של אותה שבת ולכן בסעודה שלישית שלפי דעות מסוימות אפשר לצאת חובה בפירות בעוגות ויש אומרים אפילו בדברי תורה אז אי אפשר לראות בזה כפנים חדשות לכן הרמא אומר ויש אומרים אתעם דרגילים מדרוש בהדרשה הב כפנים חדשות אז אם כן גם לא רק השבת הדרשה גם היא פנים חדשות כל אלו הערות אשר באות לתת הסברים למנהג שצריך באמת הסבר הלכתי כדי לבסס אותו ומשתיטים את ההסברים האלה על בסיס אגדות וזה ידוע מפורסם הגמרא אומרת במסכת בבטרא אין למדין הלכה מתוך האגדה במיוחד לא רק שאין למדים הלכה מתוך האגדה אלא אחרי בקשת המחילה אתם יודעים עוד כמה נקראים פנים חדשות הגזלן אשר גזל ולקח את הגזלה ושינה אותה הבד אותה אומרים חז"ל פנים חדשות באו לכאן וקנה אותה בשינוי והוא חייב רק את הדמים ולא חייב בהשבת החפץ הגזול כי הוא קנה אותה בשינוי ראו גם ראו איפה ואיך אנחנו משתמשים בפנים חדשות בעניינים הלכתיים שונים ואיך אפשר בגלל שמצאו במדרש שכתוב פנים חדשות ואומרים שירה לכן אומרים פנים חדשות אומרים שירה אני חושב שכשהבעליים הנגנב או הנגזל יותר נכון א שומע את הפסק הדין שבגלל ששינו לו את החפץ הגזול והוא לא יכול ולא זכאי לדרוש השבוע רק דמים לא אומר שירה אלא אומר קינה אז מה קשור בגלל המילים פנים חדשות לבוא ולומר שבזכות השבת אומרים אבל זהו המנהג שפשט אף על פי שזה בסך הכל דעת אומרים ולא מוסכמת הדעה הזו זה המנהג שפשט כך אומר ובאמת גם מהריץ כבר קלט את המנהג הזה. לא שהוא אומר שזה היה מנהג בתימן, קראת אותו. יש מחכמי ישראל, גם חכמי תימן אשר כשראו דברים שנראים להם כדברים ש מן הראוי לקרות אותם. כתבו אותם בתוך ספריהם. אבל מכאן ועד לבסוס ההלכתי הדרך רחוקה. ובאמת עליבה דרבנו כבר אמרנו בעבר כדומני יאפלו במסגרת ההלכה היומית שהוא לא יסכים בשום פנים ואופן שיברחו שבע ברכות ביום שבת מכוח השבת עצמה אם יש פנים חדשות ממש מה טוב אבל אם לאכבר אז אמרנו נתנו את ההוראה כיוון שהדבר הזה יכול לגרום למחלוקת כי בני אדם מתאבים לברך שבע ברכות ונטלים בכל דעה ובלבד לאפשר את אמירת שבע ברכות. לכן במקום כזה שיש מי שמקפיד אחר הגישה ההלכתית של רבנו הרמבם מו שיכבדו בשבע ברכות אדם אשר נוהג על פי מרן כדי לא לגרום למחלוקת או כדי לו להכשיל את האדם אשר לפי רבנו זה פשוט ברכה לבטה על אחת קמה וכמה לצרף את השבת למניין עשרה שאפילו אלו שרואים בשבת כפנים חדשות לעניין לומר שבע ברכות לא היו מסכימים לראות בה כצרוף למניין עשרה לומר את ברכת חתנים פלו הברכה האחרונה שזה דבר ודאי מופקע לגמרי אלא יש צורך בעשרה אוכלים בעשרה אוכלים רבנו אמר בפר שני מהלכות ברכות הלכה טוי' בבית חתנים מברכים ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה על סעודה שאוכלים שם ואין מברכים ברכה זו לא עבדים ולא קטנים אתם רואים אפילו שעבדים והקטנים אכלו אין מברכים למרות שבאמת אין בהם קדושה בשבע ברכות הללו כקדושת הקדושה כקדושת הקדיש כקדושת כו אלא בשביל אותן אמרו שלא יברכו אותם אלא הם עשרה מישראל שהרי כל עצמה של החופה כל עצמם של הנשואים מותנים בנחותם של 10ה ולכן כדי לייקר אותם אמרו דווקא הם יש 10ה אוכלים ודווקא גדולים בנחורים כמו שבגדרי מניין למרות שתאמור אין זה כאן מגדרי קדושה ועד כמה כים אותה אם היה אלמון שנשע אלמנה מברכים אותה ביום ראשון בבד ואם היה בחור שנסע אלמנה או על אלמון שנסע בתולה מברכים אותה כל שעד מהם שתה ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים אומר רבנו היא ברכה אחרונה כלומר אשר ברא שסון ושמחה משבע ברכות שנשואים במי דברים אמורים שהיו אוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות כלומר מדובר רבותיי שהבני אדם אכלו מהעולם לא שמענו שהשבת אוכלת ולא עוד אלא שלא שמעו את השבע ברכות כן כלום שבת שומעת אוכלת אפשר להתייחס מושגים כאלה לשבת הקודש הרי הדברים ברורים שלפי רבנו אך ורק אך ורק בני אדם גדולים בני חורים ודים א אבל הם היו אוכלים אחרים שלא שמעו ברכת נשואים שעת נשואין מברכים בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות כדרך שמברכים בשעת נשואים והוא שיו 10ה כאן וחתנים מן המניין כאן המקום להעיר אז כאמור אין ספק אפילו לדעת השולחן ערוך אין השבת מצטרפת למניין עשרה כדי לברך שבע ברכות אלא אפילו לפי השולחן ערוך כשיש 10ה אוכלים ומתחשבים בשבת הנמלא לסעודה ראשונה או סעודה שניה שנייה אבל סעודה שלישית שלפי שיטתו אין מרבין הרי אין מברכים שבע ברכות מכוח השבת, אלא אם כן באמת נוספו בסעודה שלישית אנשים אשר אינם לא שמעו אצל הברכות עד אותו מעמד. אה יש מהתימנים שאומרים מאחר ואנו פוסקים כמו הרמב"ם ולא כמו השולחן ערוך שבסעודה שלישית אנחנו אוכלים לחם פת ולא סומכים על פירות, לא סומכים על עוגה, בטח לא על דברי תורה וכל הדברים האלה. אז עכשיו הם נהנים משני עולמות נחז בהרמב"ם שגם בסעודה שלישית מברכים שבע ברכות מכוח פנים חדשות של השבת וכבר אמרתי פעם אחת ומן הראוי להעיר את זה עוד פעם המנהגים צריכים הרבה מאוד מאוד עיון הלכתי לאזן אותם מבחינה הלכתית שלא נגיע לדברים שהם טרט סטרה למשל ניתן דוגמה המחריץ בהגת פסחה א מתוודה בוידוי גדול על כך שכבר המנהגים של השמי חדרו הרבה מאוד מנהגים של השולחן ערוך ולכן הוא בעקבות מור יהודו סעדי ועוד ועוד מור פנחס כהן וכל אלה התחילו להחזיר הטרה ליושנה להנהיג את המנהגים הקדמונים שהיו בתימן כתוצאה מכך אחד הדברים בליל הסדר היה שנוטלים ידיים בברכה על טיבולו במשקה שאנחנו מטבלים כזית כרפס בחרוסת ועל הטיבול הזה מברכים בברכה על נטילת ידיים. מה שאין כן הנוהגים קמרן לא זו בלבד שהם לא כזית אלא חצי כזית אוכלים אלא הם נוטלים ידיים על טיבול משקה בלי ברכה ומהריץ החזיר עתרה ליושנה לברך דעקה מעריץ לאלא לא תיקן שצריך לברך לפני הנטילה ואז מה יוצא השאיר את המנהג שכבר חדר כמו הרמה לא כמו מרן שמברכים לאחר הנטילה ודאג מאוד מאוד בשקידה במסירות נפש מול המתנגדים להחזיר עטרה ליושנען לברך על נטילת ידיים ואז כשהוא מטבל משקה הוא מברך על נטילת ידיים כמו הרמבם הוא מברך אחרי הנטילה הרי הרמבם באישתה אומר מה אתה עושה אתה אומר על לא תשא את שם השם אלך כבר מוטב לי שתנהיג את המנהג שאין ברחים על טיבולות משקה כמו השולחן ערוך מאשר נלחמת לחזור לשיטתי ולברך על נטילת ידיים בטיבור משקה ואתה מברך לאחר מכן שלדעתי זה ברכה לבטלה כלומר האדיקות מצד אחד בעולם ההלכה ומצד שני בעולם מנהג יש והיא גורמת לסתירות פנימיות וצריכים להיות זהירים בדבר כך אותו דבר גם כאן בסעודה שלישית יבוא התימני ויברך שבע ברכות. יאמר לו אשכנזי והספרדי, בסעודה שלישית לא מברכים שבע ברכות כשאין פנים חדשות. אז הוא אומר לו אבל אצלנו הסעודה השלישית לפי הרמב"ם זה רק אמפת. היא אומר לו הספרדי ואשכנזי. אבל שמעתי שבי הרמב"ם לא מתחשב פנים חדשות של השבת. זאת אומרת יש כאן תר טראה אבל עולם המנהגים מי ידע ומעריץ הבחין בסירות האלה. לא תמיד יכל לבלום. ולכן הוא אמר שאם כבר יצאה השבת, אם כבר יצאה השבת, למרות שבסעודה שלישית שהתחילה לפני צת השבת ונסיימה אחרי צת השבת, למרות שבדרך כלל מברכים לפי המנהג רצבע חליצנו בגלל שההתחלה הייתה בשבת. כאן במקרה הזה אומר מעריץ לעניין פנים חדשות. אם יש פנים חדשות ממש בסדר מברכים שבע ברכות אם לא לא כלומר הנה הוא נזהר לא להפליג יותר מדי ולהשתמש בשבת כפנים חדשות כשהברכה הסעודה שלישית שנתקיימה בשבת נסתיימה אחרי השבת לא לברך שבע ברכות לאחר מכן אז לפחות כאן הוא בלם לפחות כאן הוא הרגיש בעוצמת הסתירה אבל כאמור תורה היא ללמוד אנחנו צריכים ואחרי בקשת המחילה אם אדם בא ואומר אני לעצמי נזהר אין מי אני ומה אני כדי לערער על המנהג אבל עצמי אני נזהר צריך לכבד את רצונו אוי ולא מעורר מחלוקת ולא מגנה ולא מזלזל לזולעת אדרבה אדרבה הוא הולך בדרך בדרך האמת בדרך של איזון בין מנהג בהלכה כפי שבאמת חכמי הלכה רצו רבי חמגש ישראל ב כולם תשמ