נקרע חוט העירוב, האם רשאי להוביל את סלו בשבת באמצעות כלבו המאולף?

שאל השואל שאלה מאוד מיוחדת במינה הוא אומר הוא נוהג כל שבת שהוא עובר דרך חוריו מקבל צדה לדרך דהיינו סל שיש בתוכו תקרובת אם זה פיטות אם זה קובנת ג'חנון ונותל את זה מביתו מביתם לביתו מאחר ובאותו מקום יש מה שנקרא עירוב צורת פתח כהלכה והוא סומך על כך והנה בשעה שכבר הוא מוציא את הסל נודע לו הודיעו לו שהעירוב נקרע והשאלה היא האם מותר לו להשתמש בכלב לומר לכלב לקחת את הסל עד לביתו יש לו כלב מעולף והוא יכול לומר ל כלב לקחת את הסלורות לכלב לקחת את הסל עד ביתו האם הדבר הזה מותר או אסור אנחנו כבר פעם אמרנו שאת דעתנו מתרבות גידול הכלבים עד כמה שלומי מני ישראל צריכים להימנע מהתופעה הזו שאנו ים אותה בעינינו שהיא ממש מקדישה את צעתה שבני אדם מגדלים כלבים מתפחים אותם כאילו היו בניהם וילדיהם אולי אפילו יותר מכך ומטיילים איתם ומטפלים בהם וכולי כאילו לא חסר להם דבר רק גידול הכלבים רק גידול הכלבים ובאמת אוי לאותה בושה או לא אתה קלימה שאנחנו רואים במקום שבואו בית מדרש לבית כנסת רואים אותם רואעי כלבים למרות שהם אינטליגנטים משכילים מתקדמים אז מחפשים למדידים אומרים לנו שהכלבים הם ידידים ידידים נאמנים אנחנו לא מכחישים את הדברים האלה אבל תאמר לי מי חברך אומר לך מי אתה יש פתגם כזה שבאמצעות החברים יודעים מי הוא האדם לא אחת באמת שהבערים שהכלב מתנ פלים בצורה מאוד אחזרית כלפי מי שנוגע בכלב שלהם, אומר להם, העיר להם וכל כיוצא בזה. חבל חבל חבל שבני ישראל כשרים נתפלים לכך. יש אפשרות של גידול כלבים, בערי ספר או כלבי נחיה לעברים. אלה הם דברים חיוניים, חשובים, מותרים. אבל כשאין לנו עניינים כאלה, מדוע צריך להשתעבד הזו של גידול קבים. עד כאן מה שנקרא העניין הזה של גידול כלבים בהתידות אליהם. השאלה היא האם מותר לומר או להפעיל כלב אשר יקח את ההסל מבית הוריו לביתו? התשובה אסור. שהרי הלכה מפורשת היא בפרק 20 מהלכות שבת הלכה א' אסור להוציא מסע על הבהמה בשבת שנאמר למען נוח שורך וחמורך אחד שור ואחד חמור ואחד כל בהמה חייב העוף ואם הוציא על הבהמה אף על פי שהוא מצווה על שביטתה אין לו כה לפי שאיסורו בא מכלל עשה לפי כך המחמר אחר בהמתו בשבת והיה עליה המסע פטור כלומר אסור לאדם להניח מסע על בהמה או חיה ובכלל זה זה כלב להניח מסע וכדי שהיא תוביל את אותו מסע וזה לא לו א רגיל אלא אסור להוציא מסע על הבהמה בשבת שנאמר למענין נוח שלך וחמורך אחד שור ואחד חמור ואחד כל בהמה חיה בעוף ומוציא על הבהמה אף על פי שהוא מצווה על שביטתה אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה לא מכלל לו רגיל לפי ככה מחמר אחר בהם טוב בשבת ועליה מסע פטור והלא לו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וביתך עבדך ואמתך ובאמתך שלא יחרוש בה בחיוצא בחרישה ונמצא לו שניתן מתדבדים לוקן עליו אוכן אסור אז כאמור רבנו מדבר על כך שבאמת אסור לעזר בבהמה לעשות מלאכה אבל יש הבחנה מתי זה אליו ומתי זה אליו הבא מכלל עשה בין כך ובין כך. כשהיהודי שם מסע על גבי הבהמה, הוא עובר על איסור. אם הבהמה הזו עכשיו מוציאה את המסע הזה ממקום מקום, בין בהמה בין חיה, אבל הרי אנחנו מדברים שהוא לא שם את המסע על גבי הכלב, אלא ברמז שלו, בתקשורת שלו עם הכלב. הכלב הוא אשר מטל את המסע ומוסר את ה מעביר אותו מבית לבית. לא יהה אלא כבהמה או חיה שיש עליה מסע מערב שבת וזה מחמר שגם זה פטור אבל אסור. ואם כן גם כאן אנו אומרים העובדה שעל ידי אילוף הוא מפעיל אותה לקחת את הסל נכון שאין זה בגדר מעשה של הנחה, אבל לא יהיה שונה מאשר מחמר, שוודאי ודאי יש בזה פטור, אבל אסור. אנחנו צריכים לדעת שהאילוף עם כל היכולת להפעיל בעלי חיים על ידי תקשורת מסוימת בין המעלף, בין הבעלים לבין הבעלי חיים. עדיין לא מגיע לדרגה של עשיית מעשה אלא לגרמה. שהרי המשאבו באחרים מבחינת דינן נזקין הוא עוד לא עומד על רמה של עשיית נזק אלא הוא עומד על רמה של גרם נזק. כי יכול להיות שאותו כלב לא ינשוך. למרות השיסוי ויכול להיות שאותו אדם יצליח להתגונן מפניו ולא ינשוך אז עדיין עומד ברמה של גרם גרם הבנזיקין למרות שזה אסור אבל גר גם הבן זיקין אבל אם הוא משיך שם את הפה של הכלב ומצמיד אותו לאדם או למשהו שהוא רוצה שישוך אז זה מעשה אם לא אז אם כן איפה למרות שהשיסוי איננו בגדר של מעשה אלא בגדר של גרמה, אבל אסור איסור יש בדבר. כאן המקום להעיר שיש בדברי רבנו הלכה בפרק י מהלכות שבת הלכה כב המשלח כלבים כדי שיצודו צבעים וארנבים וחיוצא בהן וברחצ מפני הכלב והיה הוא רודף אחר הצביא או שעשה בפניו והביא לו עד שהגיע הכלב ותפס הרי זה תולדת הצד וחייו וכן העושה כדרך הזו בעופות אין להתבלבל מכאן ולומר הנה אם אדם משלח כלבים כדי שיצאו צבעים שזה מותר כי מתי זה נאסר אם הבעלים חוסם את הנמלט, את הקורבן הנמלט, שמיוע לצידה ואז הוא נופל טרף בידי הכלב ציד. כאן רבנו מדבר על חלקו של האדם במלאכת הצידה, שאם הוא מהווה מחסום בפני הבעל חיים שאמור להיות נצוד עלי הכלב הכלסיד, אז זה כאילו אדם עושה מעשה בדרך הזו, אבל זה לא לא אומר שזה מותר לשלוח כלב ציד ביום שבת לצאת בעל חיים זה איסור בפני עצמו כמו שביטת בהמתו שהדברים האלה הם אסורים ולכן כאמור לגבי ה הנטילת הסל בוודאי שאסור אלא גם אם למשל האדם שאומר לכלבו בתקשרת שלו שידליק את החשמל או יכבה את ה חשמל את המאוורר או יכבה אותו או יפעיל אותו והוא מאולף לכך הרי כל אלה נופלים בהגדרה של שביטת בהמתו שאסור להפעיל אותם לעשיית מלאכה בשבילנו וזה נכלל בגדר הזה שלמען ינו נוח זה לא כאילו שאדם עושה כי באמת המשקל בו זה לא גדר שעשייה על הגרמה אבל בגלל ההוראה הכללית שאסור להפעיל בהמה שתעשה מעשה בשבת והלא לו מפורש בתורה הוא שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וביתך ועבדך ועמתך ואמתך שלא יחרוש בה וכ יוצא בחרישה ונמצא לו שניתן לעזהת מיתת בית דין ונוקין עליו אם כן איפה אסור לנו להסתייע בבעלי חיים בעשיית מלאכה זה לא נופל בהגדרה של אמירה לגוי. אמירה לגוי היא אסורה מדרבנן. אם אני אומר לגוי לעשות לי מעשה של מלאכה בשבת, זה אסור רק מדרבנן. בגלל שהוא כמו שלוחי חי יוצא בזה. אין שליחות לכלב, אין שליחות לבעל החיים, אבל כל זה נכלל בהפעלה הזו של שביטת בהמתו וחימור, שכל אלה הם ייסורים מיוחדים שאין הם רגילים לאיסורים הרגילים. ומשום כך כא אין להסתייע בכלבים לא בשביל עברה ממקום למקום ולא בשביל לכבות חשמל או להדליק חשמל או במזגן או לא ואחרי בדברים האלה רבי חני