האם עדיף לקבוע פרשת המזוזה גלויה ופרושה במקום לגלול אותה ולהסתירה בבית המזוזה?

שאל השואל ואמר האם אפשר לקבוע מזוזה כשהיא גלויה או שלוחה באופן כזה שכל הרואה אותה יכול לקרוא שמע ישראל השם לא שם אחד ואהבת את השם אלוהיך לקרוא ואז תעורר ליחוד השם ועוד שאנחנו נוהגים לקרוח את המזוזה מן הסוף אל התחלה, לגלול אותה, לשים אותה בתוך נרתיק ולקבוע אותה. ואז יוצא שהאדם רק רואה נרתיק, לא רואה מזוזה וגם אם הוא שם אותה בתוך ניילון והוא רואה מזוזה, הוא לא רואה מה כתוב בה. מאחר וכאמור היא גילולה מן הסוף אל ההתחלה ולכאורה אם לא היינו לוקחים את הפרשה של המזוזה וקובעים אותה כשהכתב לעיני הרואה הרי לך אורד זה מה שאומר רבנו בפרק שישי סוף פרק שישי מהלכות תפיל תפילין ומזוזר ספר תורה בלשונו הזהב חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד כל עץ שיכנס ויצא ויפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיעתו בהבלי הזמן וידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי ישרים אמרו חכמים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק לו שלא יחטה שהרי יש לו מזכירים רבים והן הן המלאכים שמצילין אותו מלאתו שנאמר חונה מלאך השם סביב לראה וחלצן דברים מופלאים שלא רצינו לוותר אפילו עמלה אחת מהם ואם כן לכאורה לפי ההגיון של הדברים האלה אדרבה עדיף יותר שקבעת המזוזה גלויה ושטוחה לעיני כל באמת בשאלה הזו דן מורנו ורבנו הרב הודו יוסף בספרו יביע עומר חלק ח יורד דא סימן ל והוא באמת מתחבקיו שסוף סוף למרות הדברים הנפלאים האלה של הרמבם הרמבם כותב בפרק חמישי מהלכות תפילין ומזוזה בספר תורה הלכה ו' כשכופלין אותה, גוללין אותה מסוף השיטה לתחילתה עד שתימצא כשיפתח הקורא לקרות יקרא מראש השיטה לסופה ואחר שגוללה מכניסה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר הוא מחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בהמזוזה כלומר הנה רבנו הפך אותה סגורה, נעולה, גלולה או קרוחה בעוד של לכאורה לפי ההיגיון של הדברים היה מן הראוי שתהיה גילויה. באמת הרב יוסף מתחבט שהרי רבנו לא אמר שהאופן הזה של קביעת המזוזה הוא לעיכוב. ולכן אומר הרבו יוסף, באמת לכתחילה אין לשנות למנהג שב ואל תעשה עדיף כך נהגו אבותינו מדור דור ואשב ואל תעשה עדיף ואל תשנה אבל אם קרע ואדם קבע מזוזה באופן הזה נראה לו שבדיעבד הוא יצא ידי חובה אבל אחר בקשת המחילה נדמה שזה לא עניין של מנהג ואלמה אופן קביעתה של המזוזה לא רק עניין של מנהג בעלמה אלא זוהי מסורת מדור לדור ממשה רבנו עד ימינו וכן הלאה שכך הוא אופן קביעתה ואם כן כל דבר שבמסורת שבקבלה כבר רבנו כתב בהלכות שמיטו יובל שלעולם הקבלה היא עמוד גדול בהוראה. כלומר, זה לא עניין של מנהג. זה עניין שזוהי המסורת בתורה שבעל פה כשכך מקיימים את המצווה. ואין דרך אחרת ואין צריך להגיד אם היא לעקובה לא עקובה. כך קיבלנו. זהו אופן קביאתה. עכשיו כדי להוכיח שזה לא רק לכתחילה אלא כל שלא קבענו כך לכאורה לא יצא ידי חובה. כאילו לא לא התנהלנו כפי שקיבלנו בתורה שבעל פה כדי להוכיח את הדברים או מקצת הוכחה בואו ונראה הנה התפילין התפילין רבנו כתב 10 הלכות 10ה דברים שהם הלכה למשה מסיני בתפילין ושהם מעקבים ביניהם שהוא קורח את הפרשיות מכניס אותם בתוך הנרתיקים וופר וזה לעקובה. והרי רבנו באותה הלכה שקראנו על זכור ייחודו של השם כלל לא רק את המזוזה הוא כלל גם כן את התפילין והתבילין הוא סגור הוא אטום והרי אדרבה היה מן הראוי לקחת תפילין ולחקוק עליו או לכתוב עליו על ה קוביות מארבע רוחותיו את ארבע פרשיות כדי שיתקל בהן ויראה אותן ויכל לזכור את ייחודו של השם יתברך ואין אנו עושים כן אלא אנו כותבים על הרבה פרשיות וקורחים אותם ומכניסים אותם בתוך התפילין ותופרים הרי שמה שרבנו אמר יתקל בייחודו של השם זה לא אומר שהוא צריך כעת לקרוא בעת בעת שהוא נתקל בזה. אלא רבנו מתכוון שהמצוות האלה מזכירות לו לאדם את יסוד היסודות באמונה היהודית. ייחוד השם קבלת תורה ועול מלכות שם שמיים ועול מצוות האמונה והשקחת השם. ולכן בשעת המצווה הוא לא צריך באותו רגע להתחיל לקרוא כדי להיזכר אלא העובדה שזה קרוך וסגור. זה אומר שזה צריך להיות חדור בתוך ליבו, חדור בתולעתו. ולא שעכשיו ברגע זה יתחיל לקרוא ויתחיל להיזכר, אלא יזכר שעם זה הוא נעם זה הוא יושב בכל מקום בכל מקום שהוא שהרי גם הסומא חייב במזוזה שהרי גם הסומא חייב בתפילין גם הסומא חייב בציצית משמע שעצם המצווה היא זו שמזכירה לו לאדם את החיבור שלנו כיהודים לייחוד השם לקבלת עול מזכות שם השמיים וקבלת עול תורה ומצוות לא שבאותו רגע הוא קורא ונזכר ואם כן איפה אחרי בקשה במחילה אף שלא כתוב זה לעיכובה זה אופן המצווה המקובל מדור לדור אז הרב יוסף עלבד אאמת מאותוט ואומר יכול להיות שיש סודות תורה בעובדה שכך קובעים את ה את הפרשיות באופן כזה ואת המצווה באופן כזה ואכן כן מי אנחנו שניתן לו ציונים לגאון עולם זה ברור ברור ש בכוונת מכוון בכוונת מכוון אופן קיום המצווה הוא כזה ולא אחר ועל דרך שרמזנו שזה דבר דברים ברורים שזה המסר המסר זה צריך להיות חקוק בליבנו, חקוק בתובעתנו. זה המסר. ולכן אנחנו לא מתפלים שהנה בתפילין כשכותבים את הפרשיות כותבים אותם בלי שרטות. כיוון שמה אכפת לנו אם באמת הכתיבה קצת עולה, קצת יורדת. בין כך זה לא נראה. בין כך הם חופים, אומר הרמב"ם. אבל ביחס ל המזוזה בספר תורה צריכים לכתוב בשרטות מלא ספר תורה כותבים בשרטות שיהיה נוי והדר כבוד השם כבוד התורה שיהיה הכל מיושר מאוד כי הרי זה נקרא אבל הרמזוזה נגללת נקרכת ולמה רבנו מנה יחד עם ספר תורה בגלל א שצח שרטות הרי מה בינה ובין התפילין התפילין מחופים גם ממזוזה מחופה וכי נעלם מרבנו בזמן שכתב את ההלכה הזו נעלם ממנו מה שהוא כתב שאיך אופן קריאת המזוזה אלא אומר מורי וכן ערוך השולחן אומרים הכוונה היא שהמזוזה נבדקת פעמיים בשבוע דהיינו פעמיים בשבע שנים לפחות ואז כשאדם יראה את זה שהכתיבה לא מיושבת יבוז יזלזל אבל א איך קוראים תפילין? זה תפילין. כך אמר חכם אחד של סבא של סבא של סבא שלי. כן ובלי לבדוק אין חובת בדיקה בתפילין. ואם כן הואיל והמזוזה נבדקת פעמיים בשבע שנים אז דואגים מפני זה פלא פלאים. איך ארוך השולחן ומורי אומרים שזוהי הבעיה בגלל שהיא נבדקת ואז היא נחז. אדרבה ילמדו מכאן שיש אופציה נוספת לקבועת המזוזה והיא שהיא תהיה גילויה ושטוחה כדי שכולם יראו כמו בספר תורה אלא העובדה שלא אמרו את הדברים האלה משמעו מינה לא תזוז שאופן קפיאת השלמזוזה היא רק נגללת ונקרחת ולכן אנחנו צריכים לדעת בגמרא במנחות תלד עמוד א' הביאו ברייתא אוכתבתם עמזות בתך יכולתבו על האבנים ללמוד לומר שלא אלא על גבי פרשה פלא פלאים אם כבר התנא אמר יכול כתבו על האבנים אז למה שלא ימשיכו ויגידו יכול כתבו על פרשיה ויקבענה גלויה כמו ושה אותם בסיד התורה נכתבת גלוי לעיני כולם מה לומר שלא ולא אמרו משמע שלא על דעתם אפילו רגע אחד שהם צריכים לעשות את המזוזה גלויה ושטוחה כדי שיקראו. כי כאמור המגמה היא לעוותט ליהודי שהדברים האלה צריכים להיות צרובים בדעתו ותודעתו וליבו ועם זה הוא מתנהל בכל את בכל שעה ולכן לענו דעתנו זה לא רק עניין שלחילה ובדיעבד זה עניין של עיכובה למרות שרבנו לא כתב שזה לעקובה קיבלנו בת קבלה ולא במנהג שכך אופן קריאת ה ככעת המזוזה כך אופן קיום המצווה של קביעת מזוזה רבי חנין