ניקוי עדשות מגע בשבת, היש לחשוש לאיסור ליבון (כיבוס)?

האם מותר לנקות עצשות מגע בשבת בתמיסות מסוימות שעושות אותם לנקיות והתשובה לענו דעתנו הדבר מותר ואין מקום לחששות של המחמירים ונסביר את הדברים אחת מאבות מלאכה הוא ליבון דהיינו אסור לחבש בגד מלוכלך וה כיבוס איסור כיבוס הוא בדברים שסופגים כמו בגד וחלק מתהליך הקיבוש הוא סחיתה כי כשמנקים סוחטים עד שהלכלוך מסתלק מהבגד למ שש פעמים שאין צורך בשחיטה. אבל כשעסרה תורה ליבון היא עשרה רק בדברים כאלה שהם סופגים. אף על פי שיש חיטה שאיננה אצורה מדין מלבן אלא מדין דש. למשל אם אדם נשפח לו יין על השולחן והוא לוקח סמרטות נקי מספג את היין בסמרטות וסוחט את הסמרטות לתוך כלי וכך הוא מציל את היין בשביל להמשיך לשתות אותו סחיתה כזו אינה אסורה מדין כיבוס כי אין כאן ניקיון אלא מדין דש מדין מפרק, מדין חולב, מדין הוצאת נוזל, מדבר שאיננו נוזל. וזה אסור גם כן לתורה, אבל זה שני אבות מלאכה שונים. דו מפרק זה אב אחד, ליבון זה דבר אחר. כך יוצא איפה ששחיטה יש שהיא אסורה מדין ליבון ויש שהיא אסורה מדין דש, מדין פרק כל שהשחיתה היא צורך ניקיון הבגד היא אסורה מדין כיבוש כל שהשחיטה היא נועדה כדי לפרק את הנוזל ולאגור את הנוזל היא אסורה משום דש משום מפרק נחזור חזרה לענייננו אם איסור ליבון אסור בכל דבר שיש בו תן היה צורך לאסור גם כן כלי מתכת שיש בו לכלוך יהיה אסור לנקות אותו מדין ליבון והרי מותר לנו לשטוף כלים בשבת מארוחה לארוחה רק כלים גדולים סירים שבין כך גמרנו להשתמש בליל שבת והותרוקן אין לשטוף אותו לא מדין תורה כי זה כבר לא צורך השבת אלא זה צורך חול אבל צלחות קערות כוסות אף על פי שדבקו בהם שומנים מותר לנו לרחוץ אותם בשבת מארוחה לארוחה כי יש צורך בארוחה הבאה ואם תמצא לומר שליבון הוא עשרת לכלכים גם בדברים קשיחים בלתי סופגים היה נאסר עלינו כאמור לנקות כלים וזה לא נאסר אלא כאמור איסור ליבון הוא דווקא בדברים שהם סופגים מלוכלכים אבל סופגים ובזה עסרה תורה לאבן לחבש צוראה הנה בגמרא מסכת זרחים התחבטו אם יש גדר של כיבוש בעור עובדה סד עמוד ב נאמר דרש רבא מותר לחבש מנעל בשבת כלומר אם יש מנעל עור מותר לחבש אותו בשבת לפי רבו זה אין ההלכה אמר לרב פה לרבא ואמר רב חיא ברבא אש זמנים סגיעין הבאמנ כמרב ושכשיך להם מסנה במיה שכשוכין אבל כיבוס לו כלומר אה רב פפה חלק על רבא שהתיר לכבש מןעל אור ואמר לו הנה מעשה שראינו אותו לפני רב הוא היה משכשך את המנעלים במים אבל רק שכשוך קיבוס לו. לכן כשרבא שמע את העדות הזו שסיפר אותה רב פפה מה הוא ראה כיצד רב מתנהג ברוב יושרו של רבא הדר אוקה אמורה עלה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעותם בידי ברם כך אמרו שכשוכמו ר כיבוץ אסור. כלומר רבא בכבודו עצמו חזר להורות שמנעל של עור מותר רק לשכשכו במים ביום שבת אבל לא לחבשו. וכך רבנו כתב בפרק 22 מהלכות שבת הלכת טו א הלכה יח. מנעל או סנדל שנת לכלך בתית ובצואה מותר לשכשכו במים אבל לחבשו אסור ורבנו בהלכות מעשה קורבנות פרק שמיני הלכה שנייה כתב רבנו אחד הבגד ואחד השק ואחד האור הרך טעונים כיבוץ הכוונה לכלים ב מקדש אחד הבגד ואחד השק ואחד האור הרך טעונים כיבוש אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורד אדם מעליו כלומר בעור הקשה אין איסור כיבוש ואם יש לכלוך גורד ובעור ערך יש גדר של קיבוש אומר מורי שם במקום שאכן אנחנו צריכים לדעת שרבנו מחלק בין אור רך ובין אור קשה. שאור רך הוא זה שאסור בקיבו. אבל אור קשה איננו אסור בקיבוץ. וכך גם העיר מורי בהלכות שבת על הלכה יח באות לח והוא הוא מביא את הלחם משנה שבפרק שמיני מעשה קורבנות הקשה למה רבנו לא כתב כאן את ההבחנה בהלכות שבת בין אור רך ובין אה ובין אור קשה ומורי אומר ונראה זה לא קשה מדה דכאן מדובר כלומר בהלכות שבת במנעל ואין דרך לנעול אור קשה ולכן רבנו לא היה צריך לבאר כי רבנו דיבר על מנעם מי הוא זה ואיזה הוא אשר נועל מנעל קרש מנעל מתכת אז אותו דבר אור קשה מי הוא זה ואיזה הוא שנועל על אור קשה רק אור רך אחרת לא יוכל להשתמש בו ואם כן יוצא שעור קשה איננו בכלל כיבוש ואם אור קשה איננו בכלל כיבוש על אחת כמה וכמה גם כן דברים קש ים זכוכית מתכות אבן שכל אלה אין בהם גדר של קיבוש כלל ועיקר ומותר כאמור לנקותם מכתמיהם מלכלוכיהם הדבקים בהם אפילו שהם נדבקו חזק מאוד מותר מארוחה לארוחה כפי שאמרנו אין בזה שום איסור וכך אותו דבר אם יש מפה שעבנית על גבי ה א ה ה ה על גבי השולחן אשר תבשיל נשפח עליה מותר במגב לנגב אותה ולא אומרים שזה גדר של ליבון כיוון שהיא לא סופגת וכח אותו דבר ניילון קח אותו דבר פלסטיק אלא מה שבניילון צריכים להיזהר לפעמים מפני חוטי האריג שבהם הוא תפור שבאלה יש גדר של ליבון אבל ניילון כמו שהיום נוהגים לקחת חתיכת ניילון על השולחן לפי גודל השולחן וכך מחליפים מהרוחה לרוחה ניילונים ואין בהם שום עריג מותר אם רוצים לנקות אין שום בעיה אין גדר של ליבון וכך כיוצא בדבר רבנו בלכות שבת כתב אין סחיתה בשיער אלא שהמגיד משנה אומר אין סחיתה בשיער מדאורייתא אבל מדרבנן אסור ומורי חלק עליו ו אמר לא אין סחיתה בשיער כלל גם לא מדרבנן כי הוא לא סופג הוא לא בולע והשחיטה האמורה כאן היא מגדר ליבון ובדבר שהוא לא בולע לא שייך גדר של ליבון כתוצאה מהדברים שלמגיד משנה רבים מחמירים שלא לרחוץ את פניהם המזוכנים במים בשבת מחשש חיטת השיער בזקן אבל אצלנו אנחנו נוהגים כמנהגו של הכהן הגדול שהיה טובל חמש תבילות ביום הכיפורים והיה מסתפג במגבת היה מנגב ואנו מניחים שהכהן הגדול לא היה מגולח כי אז ברוך השם עוד לא חדרה התרבות של התגלחת הזקן באותם זמנים ואם כן איפה לא חששו לחלוטין מפני העניין הזה של שחיטהם מדרבנן בשיער נמצאנו למדים כמו שבשיער אין גדר של ליבון כך אותו דבר בפלסטיקים בכל שכן בעצות מגע ויוצא איפה שמותר לשים את העצשות מגע בתוך תמיסות אשר הן מקנחות מנקות את העצות מגע עד כדי כך ראיתי במשני הלכות חלק טו סימן קב שכל כך נטה להחמיר שהוא טען שהוא שאל לא שהוא שאל אלא הוא שמע שכאילו עצות מגע הם סופגים דבר מאוד תמוע אבל נניח נניח שכן אבל ודאי ודאי שעצות מגע הם לא בגדר עוררך בוודאי שלא ואם כן לא שייך קיבוש והוא אומר שאם אתה תשים כניסה כימית ותשים את ה את הזכוכית עד שאת מגע וזה הלכלוך יוסר מאליו זה גדר שרייתו זה הוא כיבוסו. זה חומרה יתרה לענו דעתי מאוד מאוד. אין מקום לחששות הללו אחרי בקשת המחילה. אין מקום לחששות הללו. דבר שאתה לא עושה בו מאומה. וכל מה שהוא היה מוכן להקל שם שזה לא בגדל אבוד. כן? כי אלא כמו שהוא מכניס את ה את האוכל לתוך פריגזר כדי לשמר אותו. אז אבל לא גדר של עבוד. אז היה מי שהשיג עליו בעניין הזה שזה לא גדר של אבוד אבל כאמור שורת הדין מביאה אותנו לידי המסקנה הפשוטה שבדברים האלה אין גדר של ליבון כלל ועיקר רבי חני בן גשמ