האם רשאי ראש ישיבה ספרדי להשבית שמחת חתן וכלה שסירבו להתפנות לחדר יחוד בהתאם לפסק של הגר"ע יוסף?

נעסוק בסוגיה הלכתית מורכבת הנוגעת למעמד הנישואין בהלכה, תוך התמקדות במחלוקת בין מנהגי האשכנזים והספרדים בנוגע למהות החופה וההתייחדות. הדובר פותח בשאלה אודות תקרית שהתרחשה בחתונה ספרדית, בה ראש ישיבה אשכנזי דרש התייחדות מיד לאחר הקידושין, בניגוד למנהג ההורים הספרדים הפוסקים כדעת הרב עובדיה יוסף, ולפיו אין להתייחד לפני שבע ברכות מחשש פריצות. הדבר הוביל לעימות, לפרישת ראש הישיבה ותלמידיו, ולעגמת נפש בקרב החוגגים.

נקודות מרכזיות:

• מהות הקידושין והנישואין: הדובר מסביר כי קידושין יוצרים קשר מחייב האוסר את האישה על העולם כאישת איש מדאורייתא, אך היא עדיין אסורה לחתן עד לנישואין. הנישואין עצמם מתגשמים על ידי כתיבת כתובה, ברכת שבע ברכות (על ידי שליח ציבור), ובעיקר על ידי הכנסת הכלה לרשות החתן והתייחדות עמה. רק לאחר ההתייחדות הכשרה (הראויה לביאה ובמקום סגור) היא הופכת לאשתו המלאה ומותרת לו לחיי אישות. בלעדי ההתייחדות, אין לברך שבע ברכות בסעודות החתן.
• ציטוט: "כלומר, יש גדר של ארוסה ויש גדר של נשואה... עד שיעשה עניין של נשואין ולא רק אירוסין. ומה זה הנישואין? מלבד שהוא כותב לה שטר כתובה הוא מברך לא הוא אלא שליחיו ה הנציגה הציבור הרב מברך שבע ברכות ולאחר שמברכים בשבילו שבע ברכות הוא קונ כנס את הכלה לתוך רשותו ומתייחד אמה על ידי שהוא כונס אותה לרשותו הוא מתייחד אמה אז ורק אז היא אשת איש לא רק לעולם אלא היא אשתו ומותר לו לחיות עמה חי אישות בלעדי הטקס של ההתייחדות הזו היא עדיין לא אשתו ואסור לה לחיות אמה חיי אישות ואין יכולים לברך שבע ברכות בסעודות של חתם וכל הברכות לכאורה ברכות לבטלה."
• דעת הרמב"ם ומרן (הרב יוסף קארו): הדובר מדגיש כי הרמב"ם ומרן פסקו שההתייחדות הראויה לביאה היא המכריעה בהפיכת האישה לנשואה גמורה. התייחדות שאינה ראויה לביאה (כגון בעת נידה) אינה נחשבת לנישואין, והאישה נשארת במעמד של ארוסה.
• ציטוט מדברי הרמב"ם: "כיוון שנכנסה הארוסה לחופה הר י זה מותר לבוא עליה בכל עת שירצה והרי אשתו גמורה לכל דבר. ומי שתיכנס לחופה נקראת נשואה אף על פי שלא נבעלה והוא שתי ראויה לבעילה אבל אם הייתה נידה אף על פי שנכנסה לחופה ונתייחדה עמה לא גמרו הנישואין והרי כארוסה עדיין."
• מנהג האשכנזים והספרדים: הדובר מציין כי הרמ"א הביא דעות לפיהן גם שהייה תחת אפריון או כיסוי ההינומה נחשבים לחופה. בעבר, האשכנזים, בעיקר בני הישיבות, נטו יותר לשיטת הרמב"ם ומרן בדרישת התייחדות בחדר סגור, בעוד שהספרדים נהגו להקל יותר ולראות באפריון או כיסוי כחופה. אולם, כיום חל היפוך מגמות: העולם האשכנזי מקפיד יותר על מהדרין כשיטת הספרדים הקדומה, ואילו הספרדים החלו להקל במנהגיהם, דבר שהרב עובדיה יוסף יצא נגדו בחריפות.
• ציטוט: "מה שכאן קרה מורי ורבותיי שנתהפכו היוצרות. אכן הספרדים אחרי מרן התחילו לסמוך על החופה הזו של האפריון של העובדה שהוא מכסה את ראש של הכלה יחד עמו עם הטלית ואילו החינו אשכנזים בעיקר בני הישיבות נטו יותר לשיטה של הרמבם ומרן שיש שיטה יותר תלמודית שההתייחדות היא זו שנכנסים לחדר סגור."
• דעת הרב עובדיה יוסף: הרב עובדיה יוסף פסק שאין לעמוד על דרישת ההתייחדות המלאה מיד לאחר הקידושין ויש לסמוך על מנהג הספרדים האחרונים, המתבסס על החופה (אפריון/כיסוי).
• ציטוט: "הרב אודו יוסף פוסק שהאין לעמוד על ההתייחדות הזו אלא י ש לסמוך על מנהג הספרדים האחרונים בלו דווקא התייחדות גמורה."
• הסיבה להקלה של הרב עובדיה יוסף: הדובר מסביר שהסיבה לכך היא תנאי החיים המודרניים וצורת החתונות כיום, בהן מזמינים אורחים רבים וקובעים תאריך מראש. אם הכלה מגלה שהיא נידה זמן קצר לפני החתונה, ביטול האירוע גורם לבושה גדולה, פגיעה בכבודה והפסד כספי רב. לכן, במצבי דוחק כאלה, אפילו מורי ההוראה (הנוהגים כדעת הרמב"ם) מקיימים חופות נידה כדי למנוע פגיעה בכבוד הבריות.
• ציטוט: "אבל בימינו שלנו רבותיי מזמינים אולם וקובעים תאריך והנה ומזמינים אורחים במאות בכמויות ותארו לעצמכם שאם הכלה פרסה ידע יום יומיים לפני המעמד הזה מה ללכת לבטל את האולם לבטל את האורחים ולמה פרסה נידה הרי זה בושת פנים לכלה זה פגיעה קשה מלבד הפסד ממון מרובה זה פגיעה קשה ולכן רבותיי אפילו מורי אפילו מורי שהוא בפסיקת רבנו מקיים וקיים יותר נכון חופות נידות כי אין מה לעשות זה בושת פנים זה הפסד מרובה זה לא דבר כל כך פשוט כי החיים הם אינם כאלה שאתה יכול אך ורק בסכין חד."
• ההשלכות של חופת נידה: הדובר מציין כי לפי הרמב"ם ומרן, אם הכלה נידה בעת החופה וההתייחדות, הנישואין לא הושלמו והיא נחשבת עדיין ארוסה. כתוצאה מכך, כל הסעודות והברכות הנאמרות בשבעת ימי המשתה לכאורה הן ברכות לבטלה. למרות זאת, מורי ההוראה נוהגים שלא להזהר בכך בשל כבוד הבריות.
• ציטוט: "עכשיו תערו עצמכם כמה ברכות אנחנו מברכים לבטלה כשכלה נכנסת לחופה א כשהיא כלה נכנסת לחופה כשהיא נידעה א' שבע ברכות לפ רבנו שעושות את החופה אם היא נידע אתה באותו רגע לא צריך לך לעשות לה חופה ואתה מברך שבע ברכות הלאה מזה רבותיי שבעה ממשה אתה כל אלה היא עדיין נקראת ארוסה אני קראתי בפניכם שכל עוד שהיא נכנסה שלא נכנסה לחופה או היא נידה היא נחשבת והריסה עדיין ואז כל הסעודות רבות יי שאוכלים בשבעת ימי המשתה הללו הם לא שבעת ימי משתה מחיני וכל הברכות שמברכים שם הם ברכות לבטלה לפי הרמב"ם ומרן לפי הרמב"ם ומרן ולמרות הכל איננו ראו ולא זהר שמורי לא רק בערך שבע ברכות בחופה אלא גם בסעודת מצווה למרות שהכלה היא נידעה."
• לקח מהמקרה: הדובר טוען כי ראש הישיבה שדרש התייחדות פעל בצורה לא נכונה בכך שכפה את דעתו על הציבור הספרדי הנוהג על פי פסיקת רבותיו. הוא מדגיש את החשיבות של כיבוד פסיקת הרבנים והמנהגים המקובלים בכל עדה. זכותו של ראש הישיבה להציב תנאים מראש, אך לא לכפות את דעתו לאחר מעשה.
• ציטוט: "ומשום כך אותו ראש ישיבה אם באמת הדברים כפי שנאמרו לא שימש את רבותיו כל צורכו אלא הוא דבק בדברים מסוימים מבלי לדעת את ההתקפיות של העניין. הוא צודק שזה ההתייחדות, אבל הוא לא יכול לכפות עליהם את הדברים האלה. יש להם רבנים אדירים שהם סומכים עליהם."
• חשיבות ההליכה אחר רבנים: הדובר מביא דוגמאות מחז"ל המעידות על שבח התלמידים שהלכו אחר רבותיהם גם כאשר הייתה מחלוקת, ומדגיש את הצורך לעודד כל אדם ללכת אחר רבותיו ולשמור על סמכותם כדי למנוע את התפוררות עולם התורה.
• ציטוט: "הרי חז"ל כל כך עודדו את הללו הולכים אחרי רבותיהם גם כשרבותיהם היו במיעות רבי אליעזר דמילה היה מורה שביום השמיני שחל בשבת אם איןס מסיקים אש ומתיחים מתכת ומכינים את הסכין ביום שבת בשביל לעשות את המילה בשבת חכמים חולקים עליו והוא דעת מיעוד וחכמי ישראל שבחו את התלמידים שהלכו כמותו למרות שחלקו עליו אצל רבי יוסי הגלילי אין אצלו איסור של בשר עוף בחלב רק בשר בהמה בחלב וחכמים חלקו עליו אבל שבחו תלמידיו שלחו כמותו כלומר איפה הראש? אנחנו צריכים לעודד את הבני אדם אתה הולך אחרי רבותיך ברוך תהיה עשה לך רב מסלק מסלק ות אבל אתה בא לשבור את הסמכות שלהם מחר מחרתיים לא אתה תהיה סמכות ולא זה יהיה סמכות ואז התפורר עולם התורה."
• פיצוי על פגיעה בשמחה: הדובר מזכיר כי מי שפוגע בשמחת חברו חייב לשלם לו פיצויים.

מסקנה:

הדובר מסכם כי ברור שלפי הרמב"ם ומרן, התייחדות בחדר סגור היא המהותית לנישואין, ואין לברך שבע ברכות לאחר הסעודה בלעדיה. זהו גם המנהג של הספרדים הקדמונים. עם זאת, בתנאי החיים המודרניים, יש צורך בהוראתו של הרב עובדיה יוסף למצבי דוחק כגון נידה לפני החתונה, ואין לפגוע בהוראה זו. ראש הישיבה שדרש התייחדות פעל שלא כשורה בכפיית דעתו בניגוד למנהג המקומי ולפסיקת רבותיהם של בני הזוג. יש לכבד את פסיקת הרבנים ואת המנהגים המקובלים בכל קהילה