מהי הגירסה הנכונה בנוסח קדושת מוסף ר"ח, "עם עמך ישראל" או "ועמך ישראל"?

שאל השואל ואמר כיצד יש לגרוס בקדושת כתר אם עם מחכו ישראל גבוהמתו או ועם מחכו ישראל גבוהמתו ובכן הגרסה שמופיעה במריץ ואשר הוא תומך בה בתור הגרסה השגורה היא עמכו ישראל גבוה מדתו אבל אנחנו צריכים להקדים הקדמה ולבאר את משמעות קדושת כתר מקומה בקדומות ולאחר מכן נבין גם את ההבדל בין אםחו ישראל גבוהמתו ועם מחכו ישראל גבוסמתו ובכן בנוסח הרמבם אין הבדל בין קדושת שחרית ובין קדושת מוסף לעולם אומרים נקדיש ונעריסוך לעולם וברבנו אמרם גאון אין הבדל בין שחרית ובין מוסך לעולם אומרים כתר. כלומר היו שני נוסחאות של קדושה עתיקי יומין. הנוסחה שאנחנו עם ישראל נגדישוך ונעריסוך בלי מושגים של כתר אלא מייחדים את שם השם נגדישוך זה ייחוד ומעריצים אותו ושם מטבע דברים אין עם ע עם מחו ועם מחכו זה בכלל לא קשור בכלל ויש נוסח של קדושה כתר יתנו לך קודם כל הביטוי הציורי הזה של כתר יתנו שזה המלכת השם ברור שאין מתכוונים חס ושלום להקשמה אלא ביטוי להמלכת השם עלינו ואז השאלה היא כיצד אומרים ומה אומרים כתר יתנו לך השם אלוהינו מלאכים המונה מעלה עם עמך ישראל קבוצה מטה כלומר יש שתי קבוצות ממליכות את השם מלאכי המלאכים ובני ישראל, עם ישראל. שתי קבוצות אלו ממליכות את השם. השאלה היא מי הוא עיקר ומי הוא תפל? כי אם עמכו ישראל, ישראל העיקר והמלאכים תפילים. ואם אנחנו אומרים ועמכו ישראל אזי או שתי הקבוצות שבות או שישראל נספחים למלאכים ועם ישראל ג'ם עמכו ישראל זהו סל המחלוקת בהבדלים בין עם עמכו או ועמכו עכשיו ככה באמת בסידורי ספרד הקדמונים אנחנו מוצאים יש מהם אומרים עם ע עם מחו ויש מהם אומרים ועם מחכו ובנוסח יהודי תימן כיוון שבכלל כתר לא היה בקדומות אלא הוא התחיל להגיע ממור חיא והרי שהוא ביקר בארץ ישראל אצל מרן ואצל הארי והוא בספרו צדה לדרך הוא בכלל אומר כתר יבנו לך לא יתנו יבנו לך כלומר נבנה כתר של מלכות לקדוש ברוך הוא זה עוד גרסה בין כך ובין כך מאז התחילוט אט לחדור הסידורים מארץ ישראל ו התחילו בתימן לנטוש במוסב את הנוסח של כתר א של נקדישך והתחילו לומר כתר כלומר הנוסח של רבנו עמרם גאון שאומרים כתר גם בשחרית וגם במוסף במהלך הדורות נשתקע וזאת בהשפעת הקבלה שהקבלה באה ואמרה מאחר ואנו מוצאים שתי נוסחאות עתיקות נקדישך וכתר. בואו נעשה נקדישך לשחרית וכתר למוסף. כלומר שעמדת הקבלה שיצרה פשרה בין שתי הנסחאות העתיקות הללו היא באה מאוחר יותר מאשר המנהג הקדמון שכאמור היו שתי נוסחאות עתיקות. היו כאלה שאמרו נקדיש בשחרית ו מוסביו כאלה שאמרו כתר בשחרית ומסב יהודי תימן בקדומות לכל הדעות כוכיח דוקור גברא היו אומרים נקדישך בשתי הקדושות אבל כאמור במהלך הזמן קיבלו את ההכראה של הקבלה שנקדישך בשחרית כתר במוסר והיהודי תמן קיבלו את זה במהלך הזמן בעיקר מן המאה ה-17 ומריץ קבע את הפשרה הזו שאומרים כתר במוסף אלא מה שמריץ מביא את הנוסח עם עמך ישראל הוא אומר שככה נוהג השגור אבל הוא ואומר חג גר סינן והוא מודע לנוסח השני ועם חי ישראל קבוצה מטה עכשיו נשים לב מעריץ כשהוא מביא את ה את השתי את שתי הגרסאות אז הוא מביא את המקור שסביבו סביב סובב כל הוויכוח עם אור ו אומר מריץ בסידור עץ חיים כן הוא הנוסח השגור בפי רוב שלוחי ציבור וכן מוכח בזוהר משפטים בדף קו עמוד ב וברוב הדפוסים גרסינן ועמך ישראל וכן דעת הרדה וזה לשונו ואף על פי אז קודם כל מריץ אומר שבזוהר משפטים יש סיוע לגרסה עם עמכו ישראל הרדע כבר הזכרנו אותו אתמול רבנו דוד אבודרהם שהיה מאוד ידוע ובטור בקי במנהגים ודאי מנהגי ספרד וכן כתב דעת הרדה וזה לשונו ואף על פי שאמרו במסכת חולין שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה כלומר הרדה שלא כמעריץ מעריץ מסתייע מזוהר משפטים הרדה שנוסחתו ועמכו לא עם עמכו עומד בפני קושי איך לפרש את הגמרא במסכת חולין והגמרא מסכת חולין אומרת שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה כלומר מי עיקר ומי תפל בישראל העיקר כי אין מלאכי השרת אומרים למעלה שירה עד שיאמרו ישראל שירה למטה אז עכשיו אומר הרדה יש לי קושי איך אני אומר הוא עמכי ישראל היה צריך להיות עם מחכו ישראל כי רואים לפי מסכת חולין שישראל העיקר הם הפותחים המלאכים רק מצטרפים מצטרפים אם כן איך הוא התשבע עם העניין הזה אז הוא אומר כך בצורה כזאת אה אף על פי כן איננו רוצים להתפאר בזה אלא אנו אומרים שהמלאכים משבחים ומקדישים תחילה עד כאן לשונו. כלומר, ידענו גם ידענו את הגמרא במסכת חולין שאנחנו העיקר והמלאכים מצטרפים אלינו. אבל כיוון שאנחנו לא רוצים להתפאר אז אנחנו נותנים את זכות הקדימה למלאכים ואנחנו מחשבים את עצמנו כתפילים. ו אומר אומר מעריך ובספר אה חולה סימן כך וכך א על פי התוספות סנהדרין כל בו נפששת ימי המעשה כל כנף מהשישה כנפיים שיש לחיות הוא מתחיל לומר שירה וביום שבת כנף שביעית שהם ישראל הם מתחילים לומר שירה תכתיב מקנף הארץ מירות שמענו אם כן בחול כשיש מוסף אומרים ועמך שע נו תפלים אליהם ובשבת עם עמך שהם תפילים אלינו הדין ביום טוב כשחל בחול אומר עם עמך להעבק שבת שכנפי החיות לא נתייחדו לומר שירה אלא ביום החול שהם ממי המעשה ואחד יקה דברי התוספות זל והריך מאוד וזה עיין שם כלומר הוא הביא תוספות שהם מתפלפלים ויצרו חילוק ואמרו בשבת שאנחנו מרומים אז אנחנו אומרים עם עמכו כי אנחנו המובילים המלכים רק מסחים אלינו יום חול מי אנחנו מה אנחנו הלוואי נצטרף למלאכים הוא עם מחוי ישראל יום טוב שחל להיות ביום חול הוא כמו שבת אז אומרים עם מחכו אתם רואים בתוך בתוך הנסחאות עם מחו עם מחכו ניסו לפשר ואמרו בחול תגיד ועם מחכו ואלו ביום שבת ביום טוב תגיד אין עם מחו פה כל אלה רבותיי על בסיס של נוסח שבתימן הוא בכלל חדר יותר מאוחר אבל הוויכוח הזה הוא לא בתימן הוויכוח הזה הוא בתוך הקהילות הספרדיות בתוך הקילות האשנזיות ששם היה הנוסח הזה עם עמכו או עמכו אלא לתימן זה חדר אז מריץ אומר הנוסח השגור בפינו אם מחו ולא חלק לא חול לא שבת לא כל זה אלא תמיד אם אחור כמובן רבותיי בשביל להבין מה זה נקרא ישראל מובילים ומלאכים תפלים או מלאכים מובילים וישראל נספחים זה כבר שייך לשיעור של יום ראשון שכנראה ביום ראשון נעסוק בסוגיית המלאכים רבי חניה