מה היחס של ההלכה לתרבות גידול הכלבים המכונים "ידידו הטוב של האדם"?
כלב מחמד הריהו כניצוד ועומד ואין לחשוש בקשירתו לאיסור צידה, מהו א"כ האיסור בשבת?
האם קשירת הרצועה אוסרת אותה בטלטול ומעלה חשש של ביטול כלי מהכינו שהינו איסור סותר?
תקציר מקור בנושא גידול כלבי מחמד וקשירתם בשבת
המקור עוסק בשאלה הלכתית אודות גידול כלבי מחמד וקשירתם בשבת, תוך התייחסות למגמה החברתית של גידול חיות מחמד בקרב יהודים דתיים. עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים במקור הם:
1. הסתייגות מגידול כלבי מחמד:
- הרב מביע הסתייגות עמוקה מהתרבות של גידול כלבי מחמד בקרב יהודים דתיים. הוא טוען שאין צורך במציאות זו, למעט במקומות מסוימים עם סכנת גנבים, שם התירו זאת בתנאי שהכלב יהיה קשור.
- הוא תוהה מדוע לגרום לילדים ולמבוגרים להתמכר לקשר נפשי עם בעלי חיים, במקום להשקיע קשרים אלו ביחסים בין בני אדם, ללימוד תורה ומצוות.
- הרב רואה בכך "זליגה" של תרבות לא יהודית, ומצביע על כך שאנשים שהשם החזיר אותם בתשובה שלמה מתמכרים לגידול חיות מחמד עד כדי כך שזה פוגע בסדרי העדיפויות הרוחניים שלהם ("כואב עליהם שאנחנו רואים אותם אנו משקימים קום ללמוד משנה, ללמוד תורה, ללכת להתפלל והם משקימים קום לשוט עם הכלב. גם בחול, גם בשבת, ממש כמו חולין לכל דבר. כואב הלב לראות איך מתחלפת הוויה עם הבעיה שהיא לא יהודית שחודרת אלינו").
- הוא אף מציין שראה אנשים קוראים לכלביהם בשמות של תנאים וגדולי עולם, ורואה בכך "סטיות" בהתרבות הזו.
2. איסור טלטול בעלי חיים בשבת:
- כנקודת מוצא הלכתית, הרב מזכיר כי "כל בעל חיים אסור בטלטול ביום שבת. הוא נחשב למוקצה".
- מכאן נובע שאסור להרים בידיים חתול מחמד או כלב מחמד בשבת, כיוון שזה נחשב ל"טלטול מוקצה", שאסור על פי ההלכה.
3. היתר קשירת כלב מחמד בשבת (בנסיבות מסוימות):
- השאלה המרכזית היא האם מותר לקשור כלב בשבת. לכאורה, קשירה יכולה להיחשב כ"צידה" (לכידה), שאסורה בשבת.
- אולם, הרב מסביר שכלב מחמד בדרך כלל "הוא ניצוד ועומד" - הוא רגיל להיות בטווח מסוים ואינו בורח. לכן, קשירתו אינה נחשבת כצידה במובן ההלכתי.
- הוא מדגיש שהכלב "מפונק" ומורגל לתנאים טובים, ולכן אין להתייחס לקשירתו כפעולת צידה. כמובן, אסור לגרור את הכלב.
4. חשש "מבטל כלי מהיכנו" בהנחת רצועה:
- עולה חשש שאולי הנחת רצועה על הכלב מהווה איסור של "מבטל כלי מהיכנו". הרצועה עצמה מותרת בטלטול, אך כשהיא מונחת על הכלב (שאסור בטלטול), היא עלולה להיחשב ככלי שאסור לטלטלו כעת בגלל הכלב.
- הרב מסביר זאת באמצעות דוגמאות מההלכה: אסור לשים כלי מתחת לנר דולף לקבל את השמן (מוקצה), כיוון שהכלי שהיה מותר בטלטול הופך להיות אסור בטלטול לאחר שנפל לתוכו השמן. באופן דומה, אסור לשים כלי מתחת לתרנגולת מטילה לקבל את הביצה (מוקצה).
- אולם, הרב מגיע למסקנה שמותר לקשור את הרצועה על האבזם של הכלב, כיוון שבעליו יכול לפתוח את האבזם ולהסיר את הרצועה מבלי לטלטל את הכלב עצמו. זה דומה לכפיית כלי על גבי ביצה לאחר שהוטלה - מותר לכסות את הביצה בכלי מבלי לטלטלה.
5. היתר טיפול בכלב מסוכן בשבת:
- הרב מציין שאם כלב משוטט ברחוב ונושא כלבת ומסכן את הציבור, מותר להורגו לצורך סילוק נזק לרבים.
- בנוסף, מותר "לצעודו ולטלטלו ולקולאו להביאו לבדיקה" כדי למנוע סכנת נפשות במקרה של נשיכה, גם אם יש חשש לכלבת.
לסיכום:
למרות ההסתייגות העקרונית מגידול כלבי מחמד בקרב יהודים דתיים, הרב מגיע למסקנה שמותר לקשור כלב מחמד שקט ורגיל לכך בשבת, מכיוון שאין בזה איסור צידה, וניתן להתיר את הרצועה מבלי לטלטל את הכלב (ולכן אין איסור "מבטל כלי מהיכנו"). יחד עם זאת, הוא מדגיש את האיסור העקרוני לטלטל בעלי חיים בשבת ומביע צער על המגמה של התקשרות יתרה לחיות מחמד על חשבון קשרים אנושיים ורוחניים.