היש חובה לקבוע מעקה על בימות באולמות ועל מי מוטלת האחראיות, על הבעלים או על השוכרים?

ראיתי מעשה אתמול ונזכרתי הלכה שהיא הלכה למעשה. אתמול נתקיים הכנס לזכרו של מורי עשור להסתלקותו. רגיל לאחרונה זה מתקיים בעולם בהיכל שלמה שהוא מוסד דתי. ובעולם הזה כמו בהרבה עולמות יש בימה גבוהה כמדומני קרוב לשני מטר או ודאי מעל מטר וחצי ואין בו מעכה במיוחד גדולה הסכנה שיש מסך אשר מבדיל בין העולים לבמה כדי שלפעמים ממתינים על הבמה ולא רוצים לראות אותם ואז הם נכנסים. אבל בזמן שהיורד יורד מן הבמה והוא הישר בדיוק לכיוון המדרגות או לכיוון המקום שיש בו גובה 10ה טפחים והוא בנקל יכול ליפול, למעוד, לנזק תוצאה מכך. והשאלה היא א'. היש חובה לקבוע מעקה בבימה כזו. ואם כן, על מי מותלת החובה? על הבעלים או על הסוחר את האולם? והתשובה יש חובה על הבעלים להתקין מעכה, אבל איסור לא תשים דמים בביתך הוא על כולם, גם על על הבעמלים וגם על הסוחר ונסביר את הדברים. התורה מצווה אותנו במצוות עשה של לעשות מעקה לג הבית ומזהירה אותנו שאם לא עושים כן עוברים על לא תשים דמים בביתך וקוצאה ממצוות עשה זו רבנו הרחיב בעקבות התלמוד שאין מדובר רק כש בבית וגג, אלא אחד הגג, אומר רבנו בפרק יא, מהלכות רוצח השמירת נפש, הלכה ד' אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיקשל בו אדם וימות. כגון שה תה לו באר או בור בחצרו וכידוע בור בעומק 10ה טפחים יש בו כדי להמית ו10ה טפחים זה עומק של 30 80 סטימטר לכל יותר 100 סטמטר כבר יש בגובה כזה או בעומק כזה כדי להמיט ולח הנה נאמר אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיקשל בו אדם וימות כגון שהייתה לו באר או בור בחצרו בן שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות לו חוליה גבוהה 10עשרה טפחים או לעשות לה כיסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות וכן כל מכשול שיש בו סכנת דבשות מצוות צה לעסירו לשמר ממנו וליזהר בדבר יפה יפה שנאמר אשמר לך או שמור נפשך אם כן איפה יש חובה ומצד עשה וגם מוזרים בלא תעשה לא תשים דמים ביתך לא תעמוד על דם רעך וכך גם נפסק בשולחן ערוך חושפט סימן תכז תכז שגם כן פסק את הדברים האלה שלו דווקא לגבי בית, אלא אחד הגד שיש בו סכנה וראוי שיקשל בו אדם וימות כגון שהייתה לו באר מה אתקשון רבנו כל אלה חייבים וכן כל מכשול שיש בו סכנת דפשות מצוות עשה להסירו לשמר ממנו או לזהר בדבר יפה שנאמר ישמר לך שמור נפשך ואם לא הסיר והניח מכשונות המביאים לידי סכנה ביטל מצוות עובר בלא תשים דמים. הדברים ברורים. והנה רבותיי, כשיש לנו אולם כזה שיש לו בעלים והוא מזכיר את האולם הזה, על מי חובת ההתקנת המעכה? האם על הבעלים או על הסוחר? לכאורה? אנו מוצאים במשנה שנאמר בה משנה בברייתה יותר נכון יש ברייתה בבמציאה דף קא עמוד ב ובא נאמר המזכיר בית לחברו מזכיר חייב להעמיד לו דלתות לפתוח לו חלונות לחזק תקרה לסמוך לו קורה וסוחר חייב לעשות לו מעכה לעשות לו וסוחר חייב לעשות לו סולם לעשות לו מעכה, לעשות לו מרזב, להתיח את גגו. כלומר, שהחובת התקנת המעכה על הגג היא חובת הסוחר. הרמב"ם קבע א בדיני שכירות שני יסודות, שני תנאים. אם הם מתמלאים אז זה חובת הבעלים להתקין משהו. לסוחר. בעדר אחת מהם זה חובת הסוחר. כי זה לא רק בעיה של מעקה. יכולים להיות הרבה הרבה מחלוקות חילוקי דעות בין מזכיר ובין סוחר על מי חובת מי, על מי חובת להתקין מה. אז רבנו קבע שני תנאים. אחד ש הוא אומר שזה דבר שצריך מעשה אומן כדי לתקנו. ב שאין אפשרות לקיים להשתמש בודי אותו אביזר, כלומר דבר חיוני לצורך המוזכר. אז אם יש לנו שני דברים, שני תנאים שרבנו אמר אותם, א' דהיינו שזה מעשה אומן בשביל להתקין אותו, ב' שהוא חיוני מאוד בשביל השימוש במוזכר, כמנהג המקובל באותו מקום אז זה חובת הבעלים כי אז המזכיר בעצם לא המציא לסוחר מוזכר הולם אבל מן הרגע שיש איזה חסר או קלקול שאין צורך באומן כדי לתקנו אז חסר לנו בשני התאים האלה חובה על הסוחר לתקן או אם יש חסר או קלקול במוזכר ש שאמנם צריך מעשה אומן כדי לתקנו, אבל זה לא סטנדרט, זה לא בכל בית משתמשים בו, אלא אולי ברמה גבוהה שלחיים ברמה גבוהה משתמשים בו, אז אין חוב על המסכיר לעשות את זה. אז כאמור רק בהצטבר שני תנאים אז יש חובה על המזכיר לעשות זאת. המעקה נתפס, אם הוא מפורט בגמרא כחובת הסוחר נדפס לא כי צריך לא צריך מעשה אומן. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אלא זה לא תנאי חיוני בשביל השימוש מוזכר. מדוע? כי המעקה שעליו מדברת הגמרא הוא מעקה על הגג. ולא בהכרח שמשתמשים בג. אם בתנאה בהסכם השכירות נאמר שרוצים להשתמש בג אז חובה של המזכיר לגרום לכך שהגג זה ראוי לשימוש. אבל אם לא זה רק אם יעלה מישהו על הגז בעיה של הסוחר. אז הועיל וחסר שם אחד משני התנאים שהרמב"ם קרע קבע. אז באמת זה חובה על הסוחר להתקין את המעקה על הגג. אבל באולמות כאלה שיש את המתקן הזה, את הבימה זו, זה חלק בלתי נפרד מהחיוניות של המוזכר הזה. כי מה זה המוזכר הזה? המוזכר הזה זה אולם שמכיל הרבה בני אדם שיכולים לשבת ולשמוע ולראות מה שמתרחש בבימה. טול את הבימה אז הרי פגמת במוזכר הזה. לא תוכל להשתמש בו לעשות בו שימוש. רק בגלל שיש בימה גבוהה, גדולה, רחבה להרבה צופים, אז הוא יכול למלא את יעודו. ולעד זה הוא לא יכול למלא את ייעודו. יוצא איפה שבנסיבות האלה התקנת מעק היא לא כמו התקנת מעקה בג זה תלוי אם אדם יעלה לגג או לא אבל כאן לכתחילה הוא מוזכר לצורך הדבר הזה לכן זה חובה על הבעלים חובה על הבעלים להתקין זה לא אומר רבותיי שבשעה שסוחר אולם ואיננו טובע מן המזכיר לעשות מעכה שהסוחר איננו עובר ולא תשים דמים בביתך חיבה שעתה סוכר ונחשב בעלות ליומה בעלות לאותו זמן ומבחינת המצווה תעשה שלהתקין מעקה פריוזורי או איזשהי אזהרה וכך יוצא בדברים האלה לפחות לפחות אם לא הוא עובר ולא תשים את זה מביתך לא לא בעיה המזכיר אבל גם הסוחר ומשום כך נגררת שאלה אם חלילה מישהו נפל ונזוק מי חייב לשלם אם ב בכלל וזה שאלה נזיקית שמכובדת בפני עצמה ולכן כיוון שאין כאן בעיה שמעשה שאר אלא עובדה היא שאנחנו עושים שנים ולא נתתי דעתי לכך רק אתמול כשאני רואה שאני יוצא לקראת חושך ואפלה ופתאום אני על סף על סוף הסוף ועומד ליפול נזכרתי במעשה הזה והועיל וכאמור גם המזכיר וגם הסוחרים ירא שמיים הרי מצווה לפרסם את ההלכה הזו להעביר אליהם לתודעתם של הבעלים דהיינו לעמותתח שלמה ומחר במיר שמיים ופועלים על פי הלכה לבטח ימצאו דרך איך לעשות מעקה דקורטיבי שמצד אחד לא יפגום להם בנוי ומצד שני יהיה למגן ולמחסה בפני כל העולים לבימה הזו ובמיוחד באגף של הירידה שוודאי וודאי הסיכון שם גדול מאוד רבי גשק