נהג הרואה ספר תורה כשהוא מהלך, האם חייב לעצור ולעמוד בפני ספר התורה?

שאל ידידנו רבי דניאל השם שלו וחייהו נסע הוא במכונית וראה נערים מובילים ספר תורה ממקום למקום האם הוא היה צריך לעצור ולעמוד לכבוד הספר תורה או לא לא לא הייתי בנקייה הייתי ובכן והתשובה מבחינה עקרונית חייב אדם לעצור ולעמוד. שהרי רבנו כתב בהלכה בפרק עשירי מהלכות ספר תורה. הלכה תשיע כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסם מעיניהם ואחר כך יהיו מותר לשב. הנה כן ספר תורה מהלך חייב לעמוד מפניו ולעוד אליו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו. כלומר האדם שמחזיק את הספר תורה והוא מהלך אם הוא עומד אז הם כבר רשאים לשבת או כשגיענו למקומו אז הועיל והספר תורה הגיע למקומו אז הם ראויים לשבת או עד שיתכסם מעיניהם כלומר במידה והוא לא משתתף בתהלוכה כי אין לו פניאי לכך יעמוד עד שהספר תורה יעלהם מעיניו ואחר כך יהיו מותרן לשב והדינים האלה כבר מורי הביא בשם הכסף משנה בקידושין באלהו מה הוא לעמוד בפני סבר תורה רבי חלקיה ורבי סימון ורבי אלעזר אמרה קל וחומר מפני לומדי העומדים מפניה לכל שכן כלומר אם מפני תלמידי החכמים אנחנו עומדים מפני התורה עצמה שהיא היא שניתנה לשמיים קדושה כל שכן שנעמוד בדין הנשיא הייתה בהואה פרקה וכתב כתבו רבנו פרק שישי תלמוד תורה הלכה ו'ינו יושב עד שישה במקומו או יתכסם מעיניו וכתב רבנו שהוא הדין בספר תורה זהנשיא מטעם רבו זה לא נשיא של ימינו נשיא כאן תלמיד חכמים ראש בתי הדין הגדול הוא דחייב לעמוד דה ממש משה רבנו עליו השלום גמרינן וחתב רבנו עד שיעמוד כלומר והי עומד לפוש דינו כמלך מאחר שאינו עומד דרך קבע. כלומר, אם הנשיא עומד עמידה של קבע, אז הם רשעים לשבת. או רבו המובה של האדם עומד מפניו עד שישב במקומו. אבל אם הם נעמדים עמידה זמנית, עדיין אין היתר לשבת עד ש עמוד עמידת קבע ובאמת העניין ה העניין הזה נפסק גם בשולחן ערוך בסימן רפב ביורי דעה אה סעיף ב הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד לפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמו לכו ויגאנו ל מקומו או עד שיתכסא מעיניהם. ובכן אותה הלכה כפי שרבנו כתב, העתיק אותה מרן. ומכאן אנחנו צריכים לדעת שבזמן שאנחנו מוציאים ספר תורה שני ולפי מנהגנו שאנחנו מוציאים אותו רק לאחר שגמרנו לקרוא בספר ראשון, אז אנחנו עומדים בזמן שמוציאים את הספר תורה שני ואם מתי אנחנו יושבים אז בדרך כלל כשכבר הספר תורה נמצא על התבע וגוללים אותו אז בדרך כללת הציבור יושב למה כי אין הספר תורה עומד הספר הראשון כבר הוכנס למקומו חזר והספר השני כבר נמצא על גבי התבע והציבור נוהג לשבת ומנהגנו שנהגו סלסול בעניין שלא יושבים עד שהשליח ציבור החזן אומר הכל תנוע עוז לאלוהים ותנו כבוד לתורה ואז הוא מגביע את היריעה ואז אנחנו יושבים אז רוב הציבור השעיר אף לא מבוגרים היום כבר נשכח מהם המנהג היפה הזה למה כי כל עוד גולים את הספר תורה הרי הוא כמהלך עוד לא נח את מנוחתו קבועה ולכן מראוי שנעורר על המנהג הזה בדרכי נועם לעמוד ולתת כבוד לתורה עד שהוא אומר הכל תנועז לאלוהים תנו כבוד לתורה מטבע את היראה ואז יושבים במקום ומכאן נחזור חזרה למי שרואה ספר תורה מהלך ברחוב מוליכים אותו שהוא צריך לעמוד אלא מה שיש הבדל בין הולכי רגל ובין נהגים שנוסעים. הולך רגל בוודאי שצריך לעמוד. ואם הוא יכול לבוא את הספר תורה מעט ואחר כך לפרוש ולחכות עד שיעלה מעיניו ופרוש לעסקיו בטוב. אבל אם לא לפחות שיעמוד עד שיעלה מעיניו ואז ילך לעסקיו. אבל לגבי נהג הדין הוא שונה. אם הוא צא תוך כדי נסיעה בכביש והוא רואה ספר תורה מהלך היינו מולכים אותו אסור לו לעכב בעד התנועה ולעצור יש בזה סיכונים יש בזה הפרעות לתחבורה אז אסור לו אם הנהגים הם בבחינת ועמך כולם צדיקים ונעמדים נעצרים כשרואים את הספר תורה אשריהומי יתן כשנגיע לקידוש השם כזה גדול אשרו מי יתן אבל בעדן כזה שפתאום זה צופר וזה עוקף וזה מקלל ויש אלימות מלולית ואולי מלולית מאוחר יותר גופנית אז ודאי שלא יעצר באמצע לא יעצור באמצע כביש תוך כדי תחבורה אם יכול הוא לסת הצידה ולעצור בצד וךיך קוראים לעצור בצד מבלי להפריע לתחבורה השרבש זה חלקו אם לא איננו חייו כיוצא בדבר ונוגע לרואה את רבו הולך והוא במכונית נוסע ברור שאסור לו לעצור בשביל ובשביל לעמוד מפני ריבו לצאת ולעמוד מפני רבו כי זה הפרעה לתחבורה הציבורית וכולי אלא רק אם הוא איננו ממהר ואין זה פוגע בזמן שלו ויכול לעצור בצד לצאת ולעמוד מה טוב אם לא ואני מדבר על רבו מובהק אבל אם לא אז ודאי ודאי ימשיך לנהוג כדי לא להפריע לתחבורה הציבורית ועל אחת כמה וכמה שאם הוא רואה את רבו והוא עוצר ואומר מה שלום הרב רציתי לשאול את הרב משהו והרב עומד בחוץ והוא יושב לו על הכיסא יד משמאל ויד מין והרב שפוט שלו עומד ושומע את משאלתו שאלתו של השואל זה לא רק שאין כבוד אלא עזות פנים אלא יעצור בצד אם כבר עצר ירד ויעמוד כי זה לא מן הכבוד שהוא ישב בתוך המכונית ורבה בחוץ עומד כך למדנו דרך אגב מן השאלה שנשאלה לגבי דרכים האך לנהוג הלכה למעשה ונסיים מעניין לעניין. הרי אנחנו מחוייבים בכבוד הרב, מחוייבים בכבוד התורה. ואף על פי כן אמרנו אם זה תוך כדי נסיעה ונמצאים בכביש אסור להפריע על התחבורה הציבורית. אז מכאן נבין עם כל הכבוד לשביטות ולהפגנות. אין דבר כזה של בני אדם כדי לממש את זכויותם. אפילו במדינה שמכירה בלגיטימיות של השביטה כדי להשיג זכויות ומאבקים נעסים ויש לזה מה שאין אמנה חברתית מה שנחשב אמנה חברתית אין דבר כזה שהמאבקים צריכים לבוא על חשבון אנשים שאינם קשורים למאבק בוודאי ובודאי לא על ידי הפראה וקום ועשה יכולים פועלים כידי שירות לשבות ולא לתת שירות כדי שהמדינה תתקן עבלות ותתן להם מה שמגיע להם. אבל זה בשבע אל תעשה כי זה אמנה שמוכרת בחברה ומקובל עליהם הדבר הזה. אבל לקום ולנסוע עם אופנועים וקטנועים ולחסום וקום ועשה עורקי תחבורה רציניים. א' יש בזה ספק סכנת נפשות שהרי מי יודע שמה אולי אמבולנס או אפילו לא אמבולנס. מוביל חולה מסוכן לבית חולים והכל פקוק. ומי התיר דבר כזה עם כל הכבוד ללגיטימיות השביטה. ואין לומר שאפילו גם בעניינים כספיים ממוניים. וכי מותר לאדם לבוא להזיג ביקום ועשה בממוני במסגרת מאבקו למען הזכויות שלו. אמרנו בקושי אנו מתירים בשבע. אל תעשה בגלל לגיטימיות השביטה וזו אמנה חברתית. אבל בקום מעשב להזיק איך אפשר למשל מה הדבר דומה נניח אני פשו טוען שמגיע לי דברים מסוימים אני יוצא לרחוב מפגין מילא אם אני מפגין עם שלטים וחולה מוחם עורר תשומת הלב משהו אחר אבל אם אני יוצא לרחוב הוא מתחיל לנהוג כמשוגע ומכה ומשבר כל הבעל ידי ושואלים אותי למה כי אני אומר להם מגיע לי ככה ותצחקו יחד עמי איך אפשר? הרי יש כלל המציל עצמו בממון חברו, רבי מאיר בכלל עוסר והוא רואה בזה גזל. אבל חכמי ישראל שפסקו הלכה ואמרו, אם מציל את עצמו דהיינו הצלת נפשות בממון חברו, למשל ניתן דוגמה, אין לי באותו רגע, איך קוראים רכב ואני רואה את הרכב של החבר שלי ובאותו רגע אני לא יכול להזעיק אותו. והמפתח נמצא עליו. אני לוקח את הרכב, נוסע לבית חולים דחוף להציל, אבל אומרים חז"ל, אני חייב לשלם לו על הבלי, על הדלק, על הכל. אין דבר כזה שמציל עצמו בגלל הצרת נפשות העולם הבקר, אלא חייב לשלם לו כל מה שמגיע לו. לכן אותו דבר גם כאן. ומה אם בין עשים שני בוקים למע ומה אם לכבוד התורה, לכבוד הרב אין לנו מתירים לעצור ולהפריע לעורק התחבורה, לתחבורה הציבורית בשביל כבוד התורה, בשביל כבוד הרב, על אחד כמה וכמה שוודאי ודאי אין לה תיר בשום פנים באופן שבני אדם יקומו ופריעו בקום ועשה לעורקי תחבורה ויסתימו אותם ויגרמו לספק סכנת נפשות או גם לפגיעה מונית מופקת רבי חני בגש תביא כבר