האם התוספת לזימון "שהשמחה במעונו" נאמרת גם לאחר שבעת ימי המשתה ואף שלא בבית חתנים?

שואל חתן וכלה שבאו לתארח אצלו והוא בטור אבי הכלה באו להתארח אצלו בשבת בתאום שבעת ימי משתה כבר נגמרו שבעת ימי משתה והשאלה היא האם לברך בזימון שהשמחה במעונו למרות שחלפו כבר שבעת מ2 ולמרות שאין זה לכאורה בית חתנים התשובה לפי רבנו כן, לפי מרן לא ועכשיו נבאר את הדברים. רבנו כותב בפרק חמישי מהלכות ברכות הלכה ה הסועד בבית חתנים מיתחילו להתעסק בצורקי סעודת נשואין ולהכינה ועד 30 יום אחר הנשואים מברך נברך שעה שמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונין ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו וטוב חיינו והוא חוזר ואומר ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו וטובו חיינו ואם היו עשרה מברך לאלוהינו כלומר אנחנו רואים שהתוספת שהשמחה במעונו שמוסיפים בזימון היא לפני הנישואין ואחרי הנישואין שהרי נאמר הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נשואין ולהכינה או שעוד אין נישואין אלא כבר מתחילים להתעסק בצורקי סעודת נשואים לחינה מוסיפים בזימון שהשמחה במעונו ועד 30 כלומר כלומר גם אחרי הנישואין ויתרה מזו לא רק עד 30 אלא וכן סעודה שעושים אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד 12 חודש מברך שהשמחה במעונות כלומר זה שונה מאשר ברכת חתנים זה לא ברכת חתנים ברכת חתנים זה אשר ברא ששון ושמחה או שבע ברכות לא כאן זה רק תוסף בזימון שהשמחה במעונו ולכן סעודה שעושים אותה אחר הנישואין מחמת הנישואים עד 12 חודש מברשת חמונות למשל ניתן דוגמה ידיד או קרוב משפחה בא מחוץ לארץ אחרי חצי שנה מהשואים הוא אומר אני מצטער שלא צלחתי להגיע לחתונה לפחות כעת ואומרים לו בוא בוא עכשיו לפחות נשמח את שמחת הנשואין ומכינים סעודה ואוכלים אף על פי שזה חצי שנה אחרי הנשואים בזימון מברכים שהשמחה במעונו כי זות נשואין שעשו אותה באופן מיוחד מחמת הנשואין וכאמור לא רק אחרי חצי שנה במהלך 12 חודש מוסיפים שהשמחה במעונו ומורי כותב בערה יא נקת לבנו לשון רבים חתנים כלשון חז"ל בכתוב לומר שמברכים שהשמחה גם בבית חתן החתן גם בבית הכלה כלומר לאףו דווקא בבית של החתן אלא חתנים זה יכול להיות בבית הזה יכול להיות בבית האחר בבית בית הכלה בין שהחתן או הכלה נמצאים שם בין שאינם נמצאים כלומר גם כשהחתן והכלה לא נמצא ולאחרונה זה קורה לנו בעוונות רובים שהחתנים הצעירים האלה לפעמים הם נרדמים ולא מגיעים לסעודה השלישית ואתה עכשיו מחכה להם מה תעשה תברך שהשמחה מעונו או לא תברך שהשמחה מעונו אז הוא אומר אתה תברך שהשמחה מעונו גם אם הם לא נמצאים כל סעודה שהיא מחמת הנשואין מברכים שהשמחה ובתמן היו נוהגים אתארח בבית הכלה גם לאחר שהכלה כבר בבית החתן והיו מברכים שהשמחה וכהלכה ודלוק יש טועים שלא היו מברכים כלומר מורי מודע לכך שהיו כאלה שלא מברכים והוא טוען שהם טועים שזה לא הלכה כך ובאמת בשולחן ערוך א בסימן סב אבן העזר הוא מביא את דיני ברכת חתנים וגם את עניין שהשמחה במעונו הוא כותב בסימן סב סעיף יג הסועד בבית חתנים מ שיתחילו להתעסק בצורקי סעודת נשואין ולהכינה עד 30 יום אחר הנשואין מברך נברך שהיה שמחה במעונו שאכלנו שלו אם היו עשרה מברך נברך אלוהינו שהיה שמחה במעונו והם עונים כך וכך וכן סעודה שעושים אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד 12 חודש מברשה שמחה במעונו. כלומר העתיק לשון רבנו כי זה דין התלמוד. רבנו לקח מן התלמוד והוא העתיק לשון רבנו כי זה דין התלמוד. אבל מרן נוסיף והידנה כלומר בזמן הזה ערבה כל שמחה כבר גמרנו. זה לא השמחות כמו שהכרנו וזה נכון. אנחנו רואים מיום ליום כיצד באמת השמחות האלה כל ונעשות פחוטות יותר. אנחנו זוכרים כיצד חתונה זה היו ארבע שבתות ובבתים עכשיו כבר אין שבות בד אז ואני זוכר בשבות בד המורים שלנו בסעודה שלישית היו אומרים שהשמחו מעונה אפילו שעדיין לא עוד לא היה נשואין כדין התלמוד וכאמור ה גם לאחר מכן אבל הוא אומר תנער כל שמחה גם בשבת נשואים כבר לא שמחים יחד מהקהילה אלא בוחרים ללכת לבית מלון לבית מלון נכון זה מקל עליהם לא להחביד בבית לא להחביד בשביל שינה למצוא שינה וכי מה עשינו אז היו שמים על הרצפה א שמיכות ישנים היה בכלל תענוג כל החוויה הזו ששובר את השגרה כמו מקדש עומדים רווחים ומשתחבים צפופים. אהבה, אהבה, שמחה, תום, יושר. אבל היו מתבנקרים ותהיו מפצרי אומר האנגל. אז היהודי הישראלי ואפילו התמוני שעליו בתימן, תמו כבר מתבנקר, מתבצר וכבר חס וחלילה חבל לו על הדירה, חבל לו שגנו וכבד להעביר בני אדם. מה? א ישנו צל פלוני, צל פלמוני. אין את הפרטיות. אז מחפשים את בית מלון יפה זה גם זה גם דרך אני רוצה לומר לכם מי שעושה שבת חתן במסגרת הריכות עם ישראל זה לפחות חצי נחמה עושים שמח בהכל אבל תולשים אותו מן הקהילה הקהילה הייתה שמחה נמצא כאן עוד שמעון צדוק שהשם ישמרו בחייהו מה כבר מוצאי שבת בשבת ב היו באים א הוא אביו זכרו לחיי העולם הבא א סלם קסר זכרו לחיי העולם הבא באי רוקדים. אבא של שמעון היה רוקד. אני זוכר אותו עד שרבותיי הבגד שלו כבר מלא זעה. מלא זעה אותי. כן. מלא זעה. ורוקדים מנו סוד. מה זה ערבה שמחה? משמחים. אבל כאמור צורת החיים שלנו שתנה. אז אומר מרן פשוט השתפכתי באמצע ההלכה יומית מרוב כאב שהוא מדבר על ארבע קול שמחה. אז צריך להתאבל על כך. אז נאמר והידנה ערבה כל שמחה ואין אומרים שהשמחה במעונו אלא בשבעה ימי המשתה ומכל מקום נראה דאף לאלמון שנסא אלמנה אומרים שהשמחה מעונו בשלושה ימים וכולי על כל פנים המרן כבר אמר ארבה קול שמחה אז לפי מרן לא אומרים שהשמחה במעונו א לפני שבעה אחרי שבעה רק בתוך השבעה ומריץ יש לו תשובה בפעולת צדיק חלק ג סימן רשום ב אז שמה הוא מסדיר כמה מהדינים האלה הוא מסיים ולעניין ברכה ברכת שהשמחה במעונות שאומרים בתוך הזימון נראה מדברי מרן השולחן ערוך אבן העזר סוף סימן סב נראה שאין אומרים אותו אלא אחר השמחה עד תשלום שבעה והיינו לפי מה שכתב הסמג דהנח ארבע קול ומנגנו פשוט ממות קדמונים לומר שהשמחה מעונו שהשמחה משבת ראשונה שקודם החופה מעץ שמתקבצים אצל החתן לשמוח אמו אף על פי שהנישואין לא יהיה אלא ביום שישי שבוע שאחריו הוא מנהג נאה ומוצע ולא יזכיחנו התלמוד דכאמר מהמתי אומרים שהשמחה מכירה מושערב בעשיתא וכן כתב הגיונת ורדים וזה לשונו אבל מדברי ספר המצוות שהביא הטור בהגעות ממוניות נראה שטעם ארבע כל שמחה אינו אלא בשביל סעודה שאחר שבעה וממילא לקודם שבעה עבדינן כדינה א מכירה משהרי בעשיתא אומר שהשמחה אוונו וכן מצאתי כתוב שם ריז עד כאן שונו ודבר פשוט הוא בכל מקום מקום לפי מנהגו כיוון דלא דינה דגמרה הוא כלומר מחריץ מביא את דברי הגנתים שלפני לפני הנישואים אז מברכים שהשמחה אונו לאחר מכן לא בגלל בארבע כל שמחה בגנת מרדים מביא את זה בניגוד למנהגה אשכנזית ומרית מסכם ואומר ודבר פשוט הוא בכל מקום מקום לפי מנהגו כיוון זה לא דינה דגמרא הוא אלא א זאת אומרת מה לא דיין הדגמרא הדין הדגמרא זה שאומרים שהשמחה מעונו מלפני הנישואין ועד אחרי הנישואין במהלך שנה זה דינה דגמרא זה כתוב מפורש בגמרא אלא מה? מה לא דינה דגמרא? וערבה כל שמחה. ולכן הוא אומר כל מקום לפי מנהגו כאן זה לא קעים מסמירות הוא. אז באמת היו כאלה שדיקו במריץ שלפני הנישואין אפשר להגיד שהשמחה מעונו אחרי הנישואין ארבע קול שמחה. מעריץ מסכים עם זה הוא הביא את הגנתים כנראה שלהם מכוון מורי ואמר שהם טועים. לא זה הכוונה אלא כל מקום מקום פי מנהגו. וכיוון שמנהגנו לברך שהשמחה מעונו גם אחרי שבעת מהמשתה כן אז אם כן זהו מנגנו שהרי הוא טועם דין התלמוד ואני מוסיף על דברי מורי ואומר הרי לומר שהשמחה במעונו אין בזה איסור זה לא כמו ברכת חתנים שאם אתה מברך במקום שאתה לא צריך לברך אתה עובר על ברכה לבטלה נושאת שם השם כאן לא זה רק מנחם אבלים או זה שאל שמחו מעונה מה וכי מה ההבדל אם אתה מוסיף את הדבר הזה מילא מתי הייתה משקר אז זה משהו אחר כגון שבני אדם לא התחתנו בה אתה אומר שהשמחה מעונות זה משהו אחר אבל אם אתה לא משקר וזה דין תלמודה מה היסור יש בדבר רק אתה יכול לומר האם חייבים או לא חייבים אז טוב לפי מרן בגלל שהשמחה שערבה כל שמחה פטורים אבל אין בזה איסור ולכן הועיל והדבר כן אני אומר כדאים הם דברי מורי לסמוך עליהם וכל מי שרוצה לברך שהשמחה במעונו גם אחרי שבעה יכול לברך כידרבא זה דין התלמוד ולמה לתת יד להעריב את השמחה יותר ויותר כל הנותן יד להחזיר עטרה ליושנה בלהתעטף בטלית בלעצים את שמחת חתנים תבוא עליו ברכה וכי נגיד לו לא אתה מתי אתה מתרברב לא זה דין התלמוד וזה הדבר הנפלא ביותר ככה עבודת שמיים וכולי. אז לכן אדרבה ואדרבה והאפשר לעניין שלא בבית חתנים א כבר ראינו את דברי מורי שזה בכל מקום אצלנו זה בכל מקום אצל מרן הוא אומר שלא מברכים ברכת חתנים אלא בבית חתן או בית המוזכר לחתן אבל אצלנו יוד תמן לא אמרו איפה שהחתן נמצא זה לא משנה איפה בבית של אבא שלו בבית של אבא שלה ואפילו אם הלך להתארח בבית בבית ברית מילה ברית מילה אז זאת אומרת הוא אורח החתן ברחו אם זה בתוך שבעה ימתי ברכו את ברכת חתנים ברחו ברכי חתנים רק לא אמרו שהשמחה מעונו בגלל צער התינוק לא יותר אבל ככה בכל מקום שהחתן נמצא ברכו אז יוצא איפה בוודאי ודאי דין התלמוד שמברכים שהשמחה במעונו גם אחרי שבעה במשך כל ה-30 ולפי מנהגנו גם לא בבית החתנים בית של החתן אלא בית הכלה כפי שקראנו את דברים האלה וכאמור גם לפי מרן שער בה כל שמחה אז עדיין מריץ אומר כל מקום מקום לפי מנהגו כל מקום מקום גו וכאמור עוד יותר שאין איסור בדבר ותבוא עליהם ברכה כל מי שעדיין מרגישים עבודת שמיים גם בשמחתם רבי חניה בןגשומ