ברכות הארוסין והנישואין הנאמרות באמצעות רמקול, האם השומעים יוצאים ידי חובה?

שאל השואל, האם יש האם מותר או אסור לשמוע את ברכת האירוסין בשבע ברכות באמצעות רמקול או לא? שהרי איננו רואות לאחרונה שיש רבנים או ראשי ישיבות מקפידים שלא לברך את את הברכות הללו מתוך רמקול וכיוון שהחתונות בימינו הם בדרך כלל המוניות ואולמות הרי שאם החתן והכלה והסובבים אותם מברכים ואין נעזרים ברמקול הציבור אינן שומע דבר וחצי דבר ויש כל רעש גדול של מדברים ואז השאלה אם לא נמצא הפסדו יוצא בסכרו או שכרו יוצא בהפסדו ובכן קודם כל עלינו לדעת שנחלקו דעות הפוסקים בני ימינו איך להתייחס לכל היוצא מן הרם קול האם כקולו של הקורא והמברך או ככל אחר דעת רוב הפוסקים או דעת פוסקים שהם בבחינת רוב בניין שיש לחשוש שהקול של הרמקול או של הרדיו כל אלה כבר אינם הקול המקורי של המברך או הקורא אלא זה כבר קל אחר יכול להיות שהוא מאוד מאוד מאוד דומה לקול המקורי אבל הוא כבר קל אחר הדבר פשוט שלכאורה כשבן אדם נמצא בעיר אחת ומישהו מדבר איתו מעיר אחרת בטלפון או ברדיו הרי ודאי שהוא לא שומע את הכל של המדבר אלא את כל הממברנה את כל המכשיר ולא את הקל של מדבר בעצמו אף שהדמיון ביניהם הוא גדול ואם כן יוצא שאם נפסוק השיטה הזו שהקול של הרמקול הוא איננו הקול של המברך. אז יוצא שהם אינם שומעים כל חיוב אלא קל של פטור. שערי המכשיר. איננו בגדר חייו או איננו בגדר אדם אלא בגדר מכשיר. ומשום כך נמצאו מחמירים שלא לברך את ברכות האירוסין והנשואין ברמקול. אלא שנראה לענות דעתנו שניתן להקל ולהשתמש ברמקול ועדרבה בהדר הרמקול במציאות של ימינו שהחתונות הן המוניות אז אם לא נעזר ברמקול אדיי האנשים המרובים האורחים המרובים שבאים כשהם מנוטרלים מן החופה והקידושין ואין שום שום דבר שמרתק אותם או ממקד אותם אזי קולותיהם של המדברים עולה על הקולות של המברכים והשומעים ונמנעים אולי או נמנעת האפשרות לשמוע מספיק מספיק מספר שומעים א את קולותיהם של המברכים לכן ענו דעתנו נראה שאין מקום לחומרה אלא שאנחנו צריכים להסביר את הדברים מדוע אין מקום לחומרה ושאולי חומרה זו גורמת הפסד. אנו נתייחס לשלושה סוגי ברכות לברכת הגפן, לברכת אירוסין ולשבע ברכות. ברכת הגפן היא ברכת נהנים. ברור מעפק שאם נותנים לחתן ולקה לשתות מן היין אזי צריך שהם ישמעו את הברכה שמיעה של ברכת אדם לא ברכת מכשיר ובאמת בדרך כלל עורך החופה בקידושין שהוא הוא שמברך בדרך כלל אזי א אף על פי שהוא נעזר ברמקול כיוון שהוא עומד בקרבת החתן והכלה אז דומה שהדבר פשוט למדי שהם שומעים את קולו הטבעי אף על פי שמהד כל הרמקול בחלל העולם, אבל הם עצמם מסוגלים ויכולים ואולי שומעים ממש את קולו הטבעי של המברך וממילא אין להחמיר בגלל זה שלא לברך ורמקול כי הוא קרוב אליהם אז מחמת הקרבה אין חשש כיוצא בדבר אם אנחנו עוברים לעניין ברכת האירוסין ברכת האירוסין על בד רבנו היא ברכת המצוות ש והמצווה לברך אותה הוא החתן כי הוא המקיים את הקידושין מצוות הקידושין זוהי מצוות עשן התורה לקדש אישה כדת משה וישראל ואם כן מי שמברך את ברכת הקידושים הוא שליח של החתן והחתן צריך לשמוע את הברכה הזו כיוון שכאמור הוא אשר מקדש ואם כן איפה אם הוא ישמע על דרקול לכאורה תהיה בעיה בעניין אבל גם כאן שתי תשובות בדבר א' אם אה ה העורך חופה בקידושין סמוך לחתן וזוהי המציאות אז מה יש לחששות הוא שומע את קולו של המברך עצמו ור מי שמצוו את זה רק החתן אז מה יש לחשוש בעניין הזה חזרו ואמרו שיש לא שאומרת שגם ברכת האירוסין היא ברכת שבח ולא רק ברכת מצוות ולכן צריכים 10עשרה כמו ברכת שבע ברכות זה לא זוהי לא דעת רבנו אבל נניח גם לשיטה הזו אנחנו תכף כשנתייחס ל שבע ברכות נראה שהחשש שלהם בגלל 10ה שלא ישמעו נראה ש הוא חשש רחוק עוד מעט נתייחס לכך אבל ביחס לברכת המצווה בטורש כזו כאמור החתון החתן קרוב למברך והוא מסוגל לשמוע את קולו הטבעי של המברך ויתרה מזו אם ראובן ממנה את שמעון לשליח לקדש לו אישה ם היו מפרידים בין הקידושין ובין הנשואין קודם כל מקדשים אישה מה שבטוח בטוח לתפוס אותה ואחרי חצי שנה שנה שמתארגנים עושים את הנישואין שזה מה שנקרא חופה ושבע ברכות אז עכשיו ראובן קיבל כסף ראובן קיבל כסף משמעון כדי ללכת לקדש לו את פלונית אלמונית שהיא כבר יודעת והוא דיבר איתה אותו ראובן לוקח שני עדים כשרים ואומר לכלה אני שלוחו של שמעון ובאתי לקדש אותך בשביל שמעון את מסכימה אז אומרת כן אומר לעדים מנת שימו לב אתם העדים אז הוא אומר לה הרי את מקודשת לשמעון בכסף זה או בטבעת זו בשביל כסף זה שאני נותן לך מקבלת ונהית מקודשת לשמעון האם הוא יכול לברך לכאורה למה לא הוא הרי מקיים מצווה אז למה שלא יקיים למה שלא יברך אם הוא עושה את מצווה בשליחות אם למשל אני מנשליח להפריש תרומות מעשרות כלום יפריש תומות מעשרות בלי ברכה יכול להפריש תומות מעשות הוא בשליחותי אני חייב ואף עלי כן מאחר והוא שליח שלי הוא יכול לברך אותו דבר גם כאן ומאחר וכן מה כל כך מקפידים שאחתן נשמע את ברכת האירוסין הרו מן השליח את את הרב עורך החופה בקידושין כלומר אני מצביע על כך שנראה לנו שהחמרה בעניין הזה היא יתרה וכאמור כר הפסדה יוצא בסכרה שכרה יוצא בהפסדה וזה הנקודה ומכאן אנחנו עוברים לשבע ברכות שבע ברכות לא נאמרות אלא בפני עשרה מישראל אז הללו שמחמירים שלו להשתמש ברמקול אומרים ספק אם 10עשרה שומעים את הקול הצבעי של המברך. א', אם המברך יברך כהלכה ולא בתפילת לחש אלא ישמיע את קולו, אז בוודאי ודאי שעשרה שכרים שכרים שנמצאים ליד החופה או תחת החופה בוודאי ששומעים את הקול הטבעי של המברך ואז אין חשש ב הרי העשרה אלה שצריכים לשמוע האם הם צריכים לשמוע בשביל לצאת ידי חובה או מספיק שמברכים בפני עשרה מישראל. התשובה נראה לכאורה. זה לא דבר של לצאת ידי חובה אלא זה דבר שלשבח לבורא עולם בפני עשרה. על דרך מה שאמרנו אתמול שהעשרה בברכות חתנים היא לא דרישה של קדושה אלא של פרסום. כי זה לא נמנע מןדברים שהם כמו קדושה, קדיש, קדושה, תפילה במניין, קריאת התורה, לא, אלא רק בגלל פרסום. ואם כן, מי אומר, מי אמר בכלל שאם לא יענו אמן מקרב העזהרה, שאז זה תהיין ברכות בטלה. מילא בתפילות 18 כשהשליח ציבור חוזר. וכיוון שזה קדושה וצריך להיות עשרה מישראל וכיוון שהוא חוזר בשביל להוציא את מי שאינו יודע אז צריכים לפחות לפחות תשעה באחזן שיענו אמן שאם לו כן אומר רבנו קרוב הדבר לברכה לבטלה קרוב הוא לא מכריע מסכן חג קרוב הדבר לברכה לבטלה אבל שבע ברכות נניח שלא ענו אמן כל העשרה מי אמר שזה ברכות לבטלה ולכן נראה לנו שאלה הם דקדוקים שבחינת חומרי יתרה שרק גורמים מכשול כי כאמור העברה גדולה נוצרת תוצאה מכך ולפעמים זה מפריע לערכת החופה בצורה התקינה זאת ועוד אנחנו מצאנו בגמרא סוכה שבבית כנסת שבאלכסנדריה הוא היה בית כנסת ענק מאוד ועד כדי כך שהייתה נהירה של מטפלים רבים אליו במקום המושב לפי סקטורים סקטורים סקטור של הזהבים היה לו מקום מושב מתחם מסוים סקטור של השענים סקטור של הכספים סקטור של הבנקאים כל אחד ואחד היה לו תחום מושל בית הכנסת לא שעם מחיצות כי כולם רוצים את החברים של עצמם וא אומר מורי לגבי תפילה זה תפילת לחש כל אחד יוצא ידי חובה ואלה שלא ואלה שלא יודעים להתפלל הם באים לית שלי ציבור כדי לשמוע אותו. אבל עיקר הבעיה הייתה קריאת התורה. שמים את הספר בבימה ומזמינים את האנשים לברך. והיה חזן מנופף בסודרים וזה היה סימן מתי יעלו אמן. אף על פי שלא שמעו את הברכה רק שמברכים. עכשיו נשאל את השאלה. הרי הם לא שומעים את קריאת התורה עד שאתה חושש לעניין של אמן שיענו אמן. הם לא שומעים את קריאת התורה אלא כיוון שזוהי חובת ציבור כללית חובת ציבור כללית אז ממילא א ה די בכך שכבר יש 10עשרה יוצאים בחובה אף שלא שמעו טוב טוב את הקריאה וככה היו מתפללים בית כנסת באלכסנדרה רבים וטובים כי זה חובת ציבור כללית מספיק בשמיעה הכללית וודעם שקוראים את התורה זה ד כך זה יוצא ואם כן כל שכן שבע ברכות שכאמור יסודם הוא רק בפרסום שאין מקום להחמיר ונסיים בדבריו של הביבה דעת הרב יוסף חלק ג סימן נד שהודן בנוגע לשומע מקרא מגילה בבית הכנסת מפי שליח ציבור הקורא את המגילה ברמקול האם יוצא ידי חובת מקרא מגילה או לא והוא דן באריכות בכל העניינים האלה שאמרנו ומעניין בסופו של דבר למה הוא מגיע הוא מגיע למסקנה כדלקמן השומעים מקרא מגילה דרך הרמקול וכן דרך הרדיו בשידור ישיר אינם יוצאים ידי חובת מצוות מקרא מגילה אולם היושבים סמוך אל השליח ציבור הקורא את המגילה דרך הרמקול שע בלעדי הרם כל היו שומעים היטב את קריאת המגילה מפי השליח ציבור יוצאים לחובתם ראשית יש לזכור שקריאת מגילה היא חובה על כל יחיד ויחיד יותר חמורה מקריאת התורה כיוון שחובה על כל יחיד ולא חובת הציבור ולכן אם אדם אינו קורא בעצמו ואינו שומע הוא לא יוצא ידי חובה משום כך אומר הרב עוסב אם אדם קורא את המגילה ברמנקול כל אלה שהיו מסוגלים לשמוע אותו גם בלעדי הרמקול יוצאים חובה אלה שהם רחוקים שלא היו מסוגלים שמוע אותו ולד הרמקול לא יוצאים חובה כי הם שמעו את המגילה מפי הרמקול ולא מפי הקורא עצמו ולכן על דרך זו ומכל שכן ניתן לבוא ולומר שבחופות והקידושין בוודאי וודאי שכל הסובבים החתן והכלה והחורים וכל הסובים השכרים בוודאי ודאי שאם היינו מסלקים את הרמקול היו שומעים את הרמקול היו שומעים את המברך עשרה אז כל החששות יורדים לפי הסברה הזאת כל החששות יורדים אלא מה הם תוקפים את הרבו יוסף אלא המחמירים בטענה שהראיה שלו היא מאצל סוכה אם יש סוכה נמצאת בין עשירות קרניים מה זה עשרות קרניים? חרים גבוהים מאוד מאוד טלולים כמו אצלנו בבתים גדולים פיר פיר בשביל אוויר למעלה ועשיתי את הסוכה למטה היא תחת כיפת השמיים אבל לעולם לא יהיה שמש בגלל הגובה שלו כותלים אומרת הגמרא דל מהך אשרות קרן אז היה שמש ראה את זה כאילו יש שמש אז הם אומרים לו אבל סוף סוף אז כך נראה ולכן אפשר להגיד דל דל מכאילו רואים כאילו מסלקים את העשרות כמיים אבל כשכל המברך וכל הרמנקול מתערבבים בערבוביה אזי אי אפשר לבוא להגיד דלמה דל מהכה כאילו ראה את זה כאילו מסלקים נכון זה ערה שלכאורה נכונה אבל דומה שאין לד דק עד כדי כך הנה אנחנו אומרים שקריאת הנגילה אפילו שניים ואפילו 10ה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם שומעים מהם את קריאת התורה אסור לקרוא שניים ביחד כי אז אתה טרה קלה לא משתמע ואילו כאן במגילת אסתר אפילו שניים ואפילו 10ה יכולים לקרואה ביחד ויוצאים הם ושומעים מהם אומר ה משנה ברורה יוצאים ולא אמרינן דטרקה ללא משתמאש אפיר כי אמרינן לעניין קריאת התורה ושאר דוכה קריאה זו חביבה ביותר מפני הנס והיהיב דעתה לשמוע עטב וכיוון שכן פשוט הוא ואם מרגיש בעצמו שמבלים לו הקולות ושאי אפשר לשמוע כל התיבות בוודאי לא יצא כלומר מתוך שחביב לו אז הוא כן שומע אז אותו דבר גם כאן ניתן לבוא לומר מתוך שחביב לשומעים לשמוע את ברכת הקידושים ואת ברכת חתנים נותנים דעתם במיוחד אם נזהיר אותם ונאמר להם תנו דעתכם שמעו את כל המברך אז יתנו דעתם יוכלו אל הסובבים לשמוע לכן אני חוזר ואומר נראים לנו הדברים שזה עניין של מאזן מה טוב יותר לברך ברמקול ולהזהיר את החתן ואת השונעים מסביב שישמעו את קולו של מברך ואז יוכלו להשתמש ברמקול והציבור מחובר ועוני אמנים כמו בבית כנסת באלכסנדריה שהוא שומע לפחות הרם כל זה יותר טוב מאשר מהבית כנסת באלכסנדריה עד כדי כך במיוחד שלא כולם אומרים שכל הרמקול הוא איננו כל המברך אבל זה יותר עדיף מאשר אם אנחנו נדקדק על עצמנו נחמיר ונברך בלי רמקול נטרל את הציבור והציבור ידבר והקולות המרובים מפריעים לשמוע אפילו לעשרה סובבים את ה את המברך במיוחץ שמברך קולו חלוש אז לא שומעים חוץ מהחילוש שמיים שיש בדבר שיש מהומעת דירה כאילו יסחקונן ערם פנינו ואין להם אין להם שום עניין בעצם הברכות הללו אז משום כך עדיף לענות דעתי להשתמש ברמקול ולהזהיר את השומעים שישדו לשמוע את כל המברך מאשר שלא לברך כל רבי