תוכנית על פרשת השבוע שהוקלטה ביום חול והוקרנה בשבת, האם מותר להורידה במוצ"ש ע"מ לצפות בה?

מלאכת שבת

תאריך: 26 במאי 2024

מאת: מודל שפה של גוגל

נושא: דיון הלכתי בשאלת הנאה ממלאכת שבת שנעשתה על ידי אחרים (שאינם שומרי שבת), בדגש על הורדת תוכנית טלוויזיה שהוקלטה לפני שבת אך שודרה בשבת.

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (להלן: המקור).

סקירה כללית:

המקור מציג דיון הלכתי מפורט בשאלה האם מותר לאדם שומר שבת להנות ממלאכה שנעשתה בשבת על ידי יהודי אחר שחילל שבת, במיוחד כאשר המלאכה נעשתה באופן מכוון (בזיד). הדיון מתפתח לשאלה ספציפית יותר: האם מותר להוריד במוצאי שבת תוכנית טלוויזיה שהוקלטה לפני שבת אך שודרה בשבת על ידי גורמים שאינם שומרי שבת, במטרה לצפות בה ולשמוע דברי תורה. הדובר סוקר את דעות הפוסקים השונים, החל מהתנאים, דרך הרמב"ם והשולחן ערוך, ועד לפוסקים מאוחרים יותר, תוך שהוא מביא דוגמאות שונות ומנסה לגזור מהן תשובה לשאלת הפונה.

נקודות עיקריות ורעיונות מרכזיים:

1. הכלל הבסיסי בדין הנאה ממלאכת שבת: המקור פותח בהצגת ההלכה כפי שהובאה ברמב"ם ובשולחן ערוך:

• יהודי שעשה מלאכה בשבת במזיד - אסור לו להנות ממנה לעולם.
• יהודים אחרים - מותר להם להנות ממנה במוצאי שבת מיד ("ושאר ישראל מותר להם להנות בה במוצאי שבת מיד שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא היא קודש ואין מעשה הקודש").
• יהודי שעשה מלאכה בשבת בשוגג - אסור לו להנות ממנה באותו יום, אך מותר לו ולאחרים להנות ממנה במוצאי שבת מיד (לרמב"ם ולשולחן ערוך). הרמ"א מוסיף שבשוגג אסור גם לאחרים באותו יום, אך מותר במוצאי שבת.

1. מחלוקת התנאים: המקור מציין שהלכה זו הייתה נתונה למחלוקת בין התנאים. רבי מאיר סבר שבשוגג מותר לאכול במוצאי שבת ובמזיד אסור לעולם. רבי יהודה סבר שבשוגג מותר במוצאי שבת ובמזיד אסור לעולם. רבי יוחנן הסנדלר החמיר ואמר שבשוגג מותר במוצאי שבת לאחרים ולא לו, ובמזיד אסור לו ולאחרים לעולם ("ומזיד לא לא יאכל עולמית לא לא ולא לאחרים"). רבי יוחנן הסנדלר ביסס את דעתו על הדרשה "מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורים בהנאה".
2. הבחנה בין איסור תורה לאיסור דרבנן: הדובר מציין את המחלוקת האם האיסור להנות ממלאכת שבת במזיד הוא איסור תורה או איסור דרבנן. הוא מביא את דעת רבי יוחנן הסנדלר כמי שסובר שזה איסור תורה ("יש מיעוט היא קודש ואין מעשה הקודש כלומר השבת היא קדושה אבל מעשה שנעשה בחילול שבת בשבת זה לא קודש והוא לא נאסר ורק חכמים כנסו"). לעומת זאת, הרמב"ם פסק כדעת הסוברים שזהו איסור דרבנן, כקנס על המחלל ("הוקנס כנסו אותו על שחלל את השבת אבל לא מן התורה").
3. הנאה ממלאכה שנעשתה עבור אחרים: הרב דן במקרה בו יהודי חילל שבת במזיד עבור אחרים, כגון מסעדן שמבשל בשבת עבור לקוחותיו.

• דעת "ילקוט יוסף" (המובאת במקור) היא שאם חילוני מומר מחלל שבת בפרהסיה לצורך אחרים באופן לא קבוע, מותר לאחרים להנות ממלאכתו במוצאי שבת מיד. אך אם הוא עושה זאת באופן קבוע (כגון בעל מסעדה), אסור גם לאחרים להנות ממלאכתו לעולם.
• הטעם לאיסור במקרה הקבוע הוא היקש לדין "מבטל איסור", שאסור לבטל איסור לכתחילה, ואם עבר ועשה זאת במזיד, יש בכך קנס. יש פוסקים שאומרים שאף על פי שהמלאכה נעשתה עבור אחרים, מכיוון שהמחלל עושה זאת בקביעות, יש לאסור גם על האחרים.
• הדובר מעלה את האפשרות שהרמב"ם לא חילק בסוגיה זו, ושהכסף משנה נוטה לומר שאם מבטלים איסור בשביל אחרים, זה אסור להם לעולם.

1. הבדל בין מלאכה היוצרת מוצר חדש לבין תוכן קיים: הדובר מציע הבחנה בין מלאכה שיוצרת מוצר חדש בשבת (כגון בישול או כיבוס), שאז הנאה ממנו קשורה ישירות לחילול השבת, לבין הנאה מתוכן קיים שהועבר בשבת (כגון תוכנית שהוקלטה לפני שבת ושודרה בשבת). במקרה האחרון, האדם נהנה מהתוכן ולא מהמלאכה עצמה.
2. התייחסות לשאלת הפונה הספציפית: לאור ההבחנה בין מוצר חדש לתוכן קיים, הדובר נוטה להתיר לפונה להוריד את התוכנית במוצאי שבת. הנימוקים לכך הם:

• התוכנית הוקלטה והוכנה לפני שבת, ולכן הרב המשדר לא עשה איסור.
• התוכנית כבר קיימת, וההורדה היא רק העברה של מידע שהוכן לפני שבת.
• ההנאה היא מהתוכן של דברי התורה ולא מהמלאכה שנעשתה בשבת (שידור).
• יש הבדל בין דברי תורה לבין מוצרים פיזיים.

1. הסתייגויות ואזהרות: למרות הנטייה להתיר, הדובר מביע הסתייגויות:

• לא בטוח אם זו הוראה שניתן להורות ברבים.
• ריבוי מקרים של הורדת תוכניות כאלה עלול לעודד מחללי שבת, מכיוון שהם מרוויחים מכך שאנשים נזקקים לתוכן שלהם ("אולי זה מעודד יותר ויותר את מחלי השבת כיוון שיש להם רווח מזה שאכן נזקקים להם הוריד מהם תוכניות").
• אם הורדת התוכנית מביאה רווח למחללי השבת, ייתכן שיש בכך סיוע בידי עוברי עבירה בעקיפין, ועל כן יש מקום לאסור הורדה קבועה של תוכניות כאלה.
• יש להבחין בין הורדה מקרית להורדה קבועה. ייתכן שיש להתיר מקרים בודדים אך לא הוראה קבועה לרבים.

1. הבדל בין "בכדי שיעשו" לגבי גוי לבין יהודי: הדובר מזכיר שההיתר להנות ממלאכת גוי שנעשתה בשבת עבור יהודי מותנה ב"בכדי שיעשו" (המתנה במוצאי שבת), כדי למנוע מצב שהיהודי יבקש מהגוי לעשות מלאכה בשבת. אולם, לגבי יהודי שעשה מלאכה עבור יהודי אחר (במקרה הרחוק), או יהודי שעשה מלאכה עבור עצמו, אין גזירה של "בכדי שיעשו", ומותר להנות במוצאי שבת מיד.

ציטוטים מרכזיים:

• "ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה בזדון אסור לו לההנות באותה מלאכה לעולם ושאר ישראל מותר להם להנות בה במוצאי שבת מיד שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא היא קודש ואין מעשה הקודש" (ציטוט מרמב"ם).
• "היא קודש ואין מעשה הקודש כלומר השבת היא קדושה אבל מעשה שנעשה בחילול שבת בשבת זה לא קודש והוא לא נאסר ורק חכמים כנסו אז כנסו על האדם עצמו לעצמו אבל לא כנסו על אדם שעשה לעצמו אז לא כנסו על אחרים שלא יהנו מאותו בישול שבשל בשבת" (הסבר לדעה שהאיסור הוא דרבנן).
• "חילוני מומר לחלל שבת בפרסיה שעשה שעבר ועשה מלאכה האסורה מן התורה בשבת לצורך אחרים במזיד אם עשה כן באופן קבוע באופן ערעי ולא בקביעות בכל שבת מותר לאחרים לההנות ממלאכתו במוצאי שבת מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו ודינו כמבואר לעל ובפרט אם הדבר נעשה בניגוד לרצונם אבל אם עושה כן באופן קבוע כגון בעל מסעדה או בית מלון המבשל בקביעות לצורך אחרים בשבת במזיל, אסור גם לאחרים להנות מאותו תבשיל לעולם אף לא ציווה אותו לבשל בשבילו בשבת כיוון שהוא עושה כן ומזיד בקביעות יש לאסור בזה כמו לבשל עצמו" (ציטוט מ"ילקוט יוסף").
• "פירות שיצאו חוץ לטחום וחזרו בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו ומזיד לא יכלו עד מוצאי שבת כלומר אדם אשר מביא באיסור מחוץ לתחום פירות אז גם לא גם הוא היה מזיג גם לא זה לא נאסר עולמי רק עד מוצא שבת אבל לא נעסר עולמית למה כי הפירות זה אותם פירות זה אותם פירות והועיל וזה אותם פירות לא כנסו מתי כנסו כשהחילול שבת הוא יצר את המוצר שאתה עכשיו נהנה ממנו כגון אוכל מבשל בלעדיו לו וה איך קוראים אותו דבר על דרך הדימוי נניח בגדים בכפיסה מלוכלכים מי ילבש בגדים מלוכלכים מסריחים אז אתה נהנה מהמוצר הזה שנעשה בשבת שבאמת בלעדיו לא הייתה נהנה אבל נניח שהתוכנית שודרה ממש בשבת בחילול שבת לא ביום לא מערב שבת אלא ביום שבת שודרה עדיין יש לומר שיש הבדל בין דברי תורה ובין א ובין מוצרים כי אני אינני נהנה ממה שהוא חם. אני נהנה מהתוכן של הדברים" (ההבחנה בין מוצר חדש לתוכן קיים).
• "במקרה הנתון הזה לכאורה מותר להתיר להוריד תוכנית כזו ששודרה ביום שבת, אבל הוכנה מערב שבת, כי הוא רוצה ללמוד וכנראה שיש בדברים האלה מה ללמוד" (המסקנה לגבי שאלת הפונה).

מסקנות אפשריות והמלצות:

• ישנה נטייה להתיר הורדת התוכנית במוצאי שבת לאור העובדה שהיא הוקלטה לפני שבת וההנאה היא מהתוכן הרוחני ולא ממוצר שנוצר בשבת.
• עם זאת, יש להיזהר מהוראה גורפת לרבים, מחשש לעידוד חילול שבת וסיוע בידי עוברי עבירה.
• ייתכן שיש מקום להבחין בין הורדה חד פעמית לצורך לימוד לבין הורדה קבועה של תוכניות המשודרות בשבת.
• הנושא מורכב ונתון למחלוקת בין הפוסקים, ולכן יש להתייעץ עם רב מוסמך לפסיקה סופית, במיוחד אם מדובר בהוראה לרבים.

נושאים לדיון נוסף:

• ההשלכות של טכנולוגיות חדשות (כגון שידור והורדה דיגיטליים) על הלכות שבת מסורתיות.
• האיזון בין הרצון להנגיש דברי תורה לציבור הרחב לבין הצורך לשמור על קדושת השבת.
• הגדרת "הנאה" בהקשר של תוכן דיגיטלי המשודר בשבת.

מסמך זה מהווה סקירה ראשונית של הנושאים והרעיונות המרכזיים במקור. ניתוח מעמיק יותר עשוי לדרוש עיון במקורות ההלכתיים הנוספים שהוזכרו בו.