אין לנו על מי לסמוך אלא על אלוהי מערכות ישראל

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הטקסט המצורף, תוך שימוש בציטוטים רלוונטיים. הנושא המרכזי הוא מהות ימי הזיכרון בישראל, יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מנקודת מבט תורנית ויהודית אותנטית, תוך ביקורת על האופן שבו ימים אלו מצוינים על ידי חלקים בחברה הישראלית.

1. חשיבות הזיכרון והביקורת על תפיסתו החילונית:

הדובר פותח בדברי תמיהה על כך שיהודים יראי שמיים, אשר מאמינים שהכל בהשגחה עליונה, אינם הראשונים המובילים את ימי הזיכרון הללו. לטענתו, הם מפקירים את העניין לטיפולם של "אחים שאינם מושרשים במקורות התורה ויוצרים תערובת של רעיונות" אשר לא תמיד נכונים ומדויקים.

"ובאמת כל יהודי ובמיוחד יהודי ירי השמיים היה צריך להיות הראשון המוביל את הזכרונות הללו. כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא התחלחל זוכרו על השמדת ששה מיליון. מי הוא זה ואיזה הוא? אשר לא ירעד ליבו שהוא נזכר ב-22,570 חלי מערכות ישראל."

הוא מדגיש כי מטרת הזיכרון עבור יהודים דתיים צריכה להיות הפקת לקח והתעוררות רוחנית, כפי שמזהיר הנביא "כיתין לא חלו". אולם, בפועל, "שלומי מוני ישראל שעסוקים בתורה ובמצוות" מפקירים זאת, וכתוצאה מכך, אנו עלולים "להגיע לתפיסות עולם לא נכונות" הנובעות מתערובת הרעיונות של "מה שקוראים לה היום ישראלית" שאינה תמיד "ברוח ישראל סבא".

2. מהות "מערכות ישראל" מנקודת מבט תורנית רחבה:

הדובר מבקר את התפיסה הצרה של "חללי מערכות ישראל" כמתייחסת רק לנופלים במלחמות ישראל לאחר הקמת המדינה. הוא מציין כי הביטוי "מערכות ישראל" מופיע לראשונה בתנ"ך בהקשר של גוליית הפלשתי ודוד המלך.

"שהרי הביטוי מערכות ישראל הראשון הראשון שהשתמש בו הוא גוליית הפלישתי והשני שהשתמש בו זה דוד המלך שיצא ללחום נגד גולט הפלשתי ואין עוד זולתם."

לטענתו, "מערכות ישראל" הן המערכות של עם ישראל הקדוש למען ארץ ישראל הקדושה, מערכות אלוהי ישראל למען הקודש בארץ הקודש. הוא מרחיב את המושג וטוען כי כל החללים שנפלו למען עם ישראל וארץ ישראל, לפני ואחרי קום המדינה, הם חלק בלתי נפרד ממערכות ישראל, "ממשיכי החללים של יהושע בילון שכבש את הארץ הם ממשיכי החללים של שאול המלך הם ממשיכי החללים של דוד המלך והם חוליה בשרשרת מהחללים שחס ושלום עתידים ליפול במלחמת גוג ומגוג."

הוא מדגיש כי המאבק אינו רק על טריטוריה או שלטון, אלא על הכרה באלוהי ישראל. הוויכוח בין אברהם ואבימלך, ובהמשך בין דוד וגוליית, הוא מי קובע - האדם או הקדוש ברוך הוא.

"מה זה מערכות ישראל? זה מערכות עם ישראל קדוש למען ארץ ישראל קדושה. מערכות אלוהי ישראל למען קודש בארץ הקודש בשביל ירושלים עיר הקודש בשביל בית המקדש."

3. ביקורת על האבלות הממושכת והצורך בפרספקטיבה אמונית:

הדובר מעלה שאלה הלכתית לגבי האפשרות להתאבל ולחדש את ההספדים מדי שנה, בניגוד להלכה שאוסרת לחשות ליבו על המת יותר מדי. הוא מצטט את הרמב"ם הקובע שלושה ימים לבכי, שבעה להספד ושלושים שנה אבלות, ולא מעבר לכך.

"הרי אומר רבנו וכאן הפסקה לאחר גם בשולחן ערוך שאסור לאדם לחשות ליבו על המת יותר מדי. זה גם מעשה טיפשות, אומר הרמב"ם, וזה גם התרסה כלפי בורא עולם."

עם זאת, הוא מסביר כי עבור אלו שאינם מתייחסים למוות כאל גזירה משמיים, אלא כתבוסה או הצלחה מקרית, ימי הזיכרון הללו הם "התרופה הזמנית" עד שישובו לחק האמונה. לכן, בנסיבות הנוכחיות, אין ברירה אלא להשתתף בעצרות הזיכרון ולנסות לקדש שם שמיים בתוכן.

4. לקח עמלק והשואה:

הדובר עובר לדון ביום השואה ומדגיש את החובה להתייחד עם זכר ששת המיליונים. עם זאת, הוא קושר זאת לפרשת עמלק ומסביר את הציווי לזכור את מעשי עמלק מדור דור. לטענתו, עמלק מייצג חוסר יראת אלוהים ואכזריות קיצונית.

"כי יד על כס מלחמה לשם בעמלק מדור דור ריבונו של עולם מה קרה בעמלק ראש העם מרושע זינב את הנחשלים בתוך עמינו העם עייפ יגיע אז הוא פושע בןלאומי."

הוא מרחיב וטוען כי גם היום, מי שפוגע באכזריות בילדים חפים מפשע בשם אללה אקבר, מגלה "אמלקיות" וחוסר יראת אלוהים אמיתית.

5. שאול המלך כדוגמה לטעות בשיקול דעת מוסרי מול צו האל:

הדובר מביא את סיפורו של שאול המלך כדוגמה למלך שנכשל במבחן הציות לציווי האל במלחמת עמלק. שאול חמל על העם העמלקי ועל מלכם, אגג, בניגוד לצו האל להשמיד את כולם. טעות זו, לטענת הדובר, עלתה לו במלכותו.

"זה לא מוסרי להרוג אנשים נשים בתו זה לא מוסרי להרוג בן אדם שנכנע לך נכון אבל תלוי מי אם מדובר באנשים עמלקים ים אז הקדוש ברוך הוא כבר קבע אין להם יראת אלוהים אפילו שהם אומרים אתם השם אין להם יראת אלוהים ואם אתה בא ומתחכם אתה בעצם לא יוצא נגדם אלא נגד הקדוש ברוך הוא אתה יוצא וזה רבותיי הדבר ההרסנין."

הוא מדגיש כי מלך ישראל צריך לראות את עצמו כשליח השם ולפעול על פי רצונו, גם אם זה נראה לא מוסרי בעיניים אנושיות.

6. דוד המלך כדוגמה למנהיגות אמיתית בשם השם:

בניגוד לשאול, דוד המלך מוצג כדוגמה למנהיג שפועל בשם השם. כאשר גוליית מחרף את מערכות ישראל, דוד מבין שהמאבק הוא לא רק צבאי, אלא תיאולוגי. הוא יוצא לקרב בביטחון באלוקי ישראל ומנצח.

"ויאמר דוד אל הפלישתי אתה בא אליי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם השם צבעות אלוהי מערכות ישראל אשר חרבת אתם שומעים מה דוד קלט את אשר שאול קלט?"

דוד לא רואה את עצמו כמלך בפני עצמו, אלא כשליח הקדוש ברוך הוא. גם כאשר הוא פוגש את הגר העמלקי שהרג את שאול, הוא מצווה להרגו, מכיוון שהתורה ציוותה למחות את זכר עמלק.

7. קריאה להתחזקות אמונית ולתפילה:

הדובר מסיים בקריאה לציבור להתחזק באמונה, להבין את המשמעות האמיתית של ימי הזיכרון ולדעת שאין לנו מי שישיע אותנו אלא אבינו שבשמיים. הוא קורא להתפלל שהקדוש ברוך הוא יאמר די לצרותינו ויפר עצת אויבינו.

"אסור לנו כל רגע אחד להיות כאלה אדישים אלא לדעת אין לנו מישע אותנו אלא אבינו שבשמיים. הוא מלכנו, הוא מושיענו. זו התכלית של הדברים האלה."

בסך הכל, הטקסט מציג פרשנות תורנית עמוקה לימי הזיכרון בישראל, תוך ביקורת על תפיסות חילוניות וקריאה לחזרה לשורשים האמוניים ולהבנה שהמאבקים של עם ישראל לאורך ההיסטוריה הם חלק ממערכה אחת גדולה למען קדושת הארץ ושם ה'.