האם מותר בימי ספירת העומר לקנות אביזרים חדשים המחייבים ברכת שהחיינו?

מדוע הרמב"ם לא הזכיר את מנהגי האבלות בימים אלו למרות שמקורן בימי הגאונים?

מהיכן נוצר הרקע לאיסורים לקניית אביזרים חדשים או רכישת דירה וכד' למרות שלא נזכרו לא בשו"ע ואף לא במשנה ברורה?

האם יש זהות במנהגי מיעוט השמחה כולל שלא לברך שהחיינו בין ימי בין המצרים לבין ימי הספירה?

האם מותר לבחור שעומד להתחתן והוא כבר רוצה בימי הספירה לקנות לו את הדברים שהוא חפץ בהם. אם זו חליפה ואם זה לקנות דירה ואם זה כל דבר, וכן הכלה. האם מותר בימי הספירה לקנות בגדים חדשים, מנעלים חדשים, דירה חדשה או לא?
ולאו דווקא חתן אלא כל אדם שנזקק מפאת איזה שהיא שמחה, פדיון הבן, מילה, בר מצווה וכיוצ"ב ולאו דווקא בעלי שמחה, אלא אפילו בעלי צורך. אדם אשר אין לו דירה, האם רשאי לקנות דירה ולעבור דירה בימים האלה שנקראים ימי הספירה?
אדם אשר אין לו בגד הולם לשבת האם מותר לו לקנות בגד חדש לצורך שבת ואפילו ליום חול לצורך ייצוגי?

והתשובות לשאלות הללו כולן חיוביות.

מותר לחתן ולכלה לקנות כל הדברים שהם צריכים אותם. אפילו שהם חדשים שבחדשים. וכן כל בעלי השמחות וכן כל בעלי צרכים ולאו דווקא בעלי שמחות מותר להם לקנות בימי הספירה את הדברים האלה וכיוצ"ב. כדי להבין את הביסוס להיתר הזה נקדים ונאמר, אנו מוצאים בדברי הגאונים ובדברי הראשונים ובדברי האחרונים שבימי ספירת העומר נמנעו מלשאת אישה בגלל שחשבו שזה סימן לא טוב מאחר ובתקופה זו מקובל שמתו תלמידיו של רבי עקיבא ומידת הדין מתוכה. כמו כן, במהלך הדורות אומר התור אורח חיים סימן תצ"ג והוסיפו גם כן חלק לא כולם שלא להסתפר בימי הספירה. מרן בסימן תצ"ג כבר מביא את זה גם לעניין הנישואין וגם לעניין התספורת כדבר מובן מאליו ולא רק חלק, אלא כולם. רק מה הוא מביא מנהגים בעניין, הוא והרמה. כמו כן, התור הביא שנהגו אנשים שלו לעשות מלאכה בפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך, וכן גם מר"ן. זוהי כל התורה כולה אם באנו להתבסס על המנהגים אשר כאמור שורשם בימי הגאונים המשכם בימי הראשונים ואחרונים. רבנו לא זכר דבר ולא דבר וחצי מכל הדברים האלה. ז"א אפילו שכבר שורשם המנהג הזה בימי הגאונים לא זכר דבר ולא חצי דבר מכל זה. אבל, יתרה מזו, אנחנו מעיינים בערוך השולחן סימן תצ"ג אין שום זכר לעניין של איסור קניית דברים. וכן, גם במשנה ברורה אין זכר לאיסור קניית דברים. ואם כן איפה, מהיכן בא או נוצר הרקע לשאלות הללו. כי לא לחינם שואלים, הם שואלים בטח יש לזה רקע. ובכן, קודם כל מנהגי המונים. ב' – מנהגים שאומצו בחלקם על ידי מי מחכמי ישראל, בעיקר חכמי אשכנז וזה זלג ליהודי ספרד ומתחיל לזלוג גם ליהודי תימן. הנה למשל אצל יהודי תימן בכל התקלים אין שום זכר למנהגים הללו. לא ברמת הנישואין ולא ברמת התספורת, ועל פי כן זה חדר להמון העם ברמת הנישואין מאוחר יותר ניסו להחדיר את המנהג הזה ברמת התספורת, ומורי... יצאו חוצץ נגד זה לפחות לפחות לשמור על כבוד השבת להיכנס כשהם ראויים להיכנס לשבת מסופרים ולא בלתי מסופרים. אבל כאמור, עובדה היא שהעניין של נישואין חדר גם אל יהודי תימן. אבל מעבר לזה, הנשים תמיד יודעות הכל, ואומרות מהי נשרוש לא מתחילים בדבר חדש בימים אלה. באמת מצאנו לאחד מחכמי אשכנז יוסף עומק, ספר מנהגים שאומר שמיום ראש חודש אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש, וכשיש צורך יש להדר וללבוש את הבגד החדש בשבת שבתוך ימי הספירה ויברך עליו שהחיינו. הם חששו בימים אלו לברך שהחיינו. אצלנו כל השיטה הזו שאין מברכים שהחיינו בימים שיש בהם עצבות היא איננה מקובלת. שהרי נפסקה הלכה בתלמוד, ברמב"ם, בשולחן ערוך שאפילו אבל מברך שהחיינו אם הוא היורש היחיד. הוא מברך... ודמע הוא מברך שהחיינו. על הירושה, זו הלכה מפורשת. אז אין אנו מקבלים מבחינה דינית את העניין הזה שלא לברך שהחיינו, כשיש צורך לברך שהחיינו. אבל כתוצאה מברכת שהחיינו נמנעו כבר מלחדש, מלהתחדש, אבל אומר הרב עובדיה יוסף ובצדק שגם אלה מודים שכשייש צורך לקנות דברים קונים, למשל בר מצווה, ברית, חתן, הרי הוא לא עושה את זה בגלל הרצון לברך שהחיינו. ברור שהוא יברך שהחיינו, בגלל הצורך, צורך מצוותי בדבר. לכן אין ספק שאין מניעה ולא צריכה להיות מניעה מפני בעלי שמחה לרכוש את אשר הם צריכים לרכוש, ואפילו בימי העומר. למרות שיש להם שמחה בדבר. למרות שיש מה שנקרא ברכת שהחיינו, אין בכך ולא כלום מהבחינה הזאת. וכאמור, אפילו לאו דווקא בגלל בעלי שמחה, אלא אפילו צורך. יש צורך גדול יותר מזה שאדם יקנה בית? זה הרי דבר בסיסי ומאוד חיוני לו לאדם. ולכן, בוודאי ובוודאי שאסור ולא צריכה להיות מגבלה בעניין הזה. והרב עובדיה יוסף אומר, אדרבה ואדרבה צריך לחתום על חוזה בניה אם אדם קונה, מצווה לבנות את ארץ ישראל ולא להימנע. אלא יש צורך להרבות בדבר הזה. אם כן, נשאלת השאלה מלבד מנהג ההמונים וכן מנהג אי אילו חכמים שלא לברך שהחיינו או לא להתחדש היש עוד סיבה או רקע שבכל זאת ברמת ההמונים או ברמה של חכמים שאותם הזכרנו נמנעים מלהתחדש בימי הספירה? דומה שמוכרחים לומר שמתערבב להם עניין של ימי בן המצרים לעניין של ימי הספירה. ימי בן המצרים זה משהו אחר, שם באמת אנחנו מוצאים מבחינה תלמודית בשבוע שחל בו תשעה באב, אין מרבים בשמחה. כבר משנכנס אב ממעטים בשמחה. שמה בגלל החורבן באמת גזרו או מנעו מיעוט בשמחה. כבר אז... של המשנה והתלמוד זה במינון מאוד, מאוד מוגבל. מאוד, מאוד נמוך. אבל יש רקע, יש רקע על מה שהמנהגים התפתחו והשתרעו מ- 17 בתמוז עד 9 באב, למרות שבמשנה רק משנכנס אב מעכבים שמחה. אבל יש רקע לזה. אבל בימי הספירה מה הקשר? כל העניין הוא מותם הטראגי של תלמידי רבי עקיבא שמאותתים לנו, לתקן את מעשינו בינינו לבין עצמנו מבחינת בנאדם לחברו ושאנחנו ניזהר מלתת את הדין, זה כן. אבל לא שנשבית מאיתנו שמחה. לא שנשבית מאיתנו את הצרכים. וחמור מזה, שכבר אפילו יש זליגה לימי חול המועד, נמנעים, יש כאלה שנמנעים מלקנות חולצות חדשות, דברים חדשים, למה? כי זה ימי הספירה, וזה טעות גמורה מאוד. בחול המועד מצווה, מצווה לקנות בגד חדש לאישה, לילדים, זה חלק משמחה. ומצווה מהתורה, ושמחת אתה וביתך. ואין לזה שום קשר ואסור שיהיה לזה קשר מעניינים מהספירה. ואם ובמידה והתפתחו מנהגים שאולי אנחנו צריכים ליתן את הדעת עליהם, זה רק מאחורי המועד ולא בתוך המועד. הנה כי כן, ויש צורך תמיד, תמיד שמערכת ההלכה תשמש כבקרה מפני מנהגים מסויימים על מנת לא להשבית דברים חיוניים לבני האדם.

תאריך: 
17/04/09 כ"ג ניסן התשס"ט
x

Audio Playlist