האם יהודי שהלווה לגוי רשאי לגבות חובו למרות ששכח לערוך פרוזבול?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "081127hy.mp3"

נעסוק בשאלה הלכתית הנוגעת לשמיטת כספים בשנת השמיטה, ובפרט ליחסים שבין מלווה יהודי ללווה גוי. הדובר מציג דילמה: האם מותר ליהודי לתבוע חוב מגוי בשנת השמיטה, כאשר מועד הפרעון הגיע לפני צאת השנה השביעית, או שמא עליו לנהוג כלפיו בשמיטת כספים כפי שהוא מצווה כלפי יהודי?

נקודות מרכזיות ועובדות:

• הציווי על שמיטת כספים חל על יהודים בלבד: הדובר מצטט מדברי הרמב"ם בספר המצוות (לא נמצא ציון מדויק של המצווה בקטע) ובמקומות נוספים בתורה (דברים ט"ו, ב-ג) כדי להראות שהציווי לשמיטת חובות ("לא יגוש את רעהו") מכוון כלפי "אחיך" ו"רעהו" - כלומר, יהודים.
• ציטוט: "שמנו לב שהתורה מדברת על את אחיך וכן נאמר בהמשך להבין רל לאין שהזהרנו מלטבוע את החובות בשנת השמיטה אלא ישמתו כליל לגמרי והוא אומרו התעלה שמות כל בעל מה שידוע ששב ראהו לא יקוס את ראהו ואת אחיו יש לו איסור שאסור לגוס את ראהו ואת אחיו וזה ולכן שוב אנחנו רואים שגם בעניין הלו הוא דווקא את אחיו ולא את הגוי."
• דברי שולחן ערוך ושו"ת הרשב"א: הדובר מביא את דברי שולחן ערוך אורח חיים (סימן ס"ז, סעיף י') הקובע שדיני שמיטת כספים חלים רק כאשר המלווה והלווה הם יהודים. כמו כן, הוא מזכיר תשובה של הרשב"א שנשאל לגבי שמעון שקנה חוב מגוי, והשיב שהחוב אינו נשמט, מכיוון שהחיוב הישיר הוא בין הגוי (המלווה המקורי) לשמעון (הקונה), והגוי אינו מצווה על שמיטה.
• ציטוט משולחן ערוך (בציטוט המובא בקטע): "דיני שמיטת כספים חלים רק כאשר המלווה והלובה הם יהודים אבל בגוי אין דין שמיטת צפים שנאמר לא יגוס את ראהו ואת אחיו ראהו פרט לאחרים אחיו פרט לגרת תושב."
• התייחסות לשו"ת הרשב"א: "וכן מביא שובת הרשבה שהרשבא נשאל ונוגע לשמעון שקנש את הרחוב מגוי האם החוב נשמעת או לא והשיב שאין החוב נשמעת על פי דברי הספרי שדווקא החוב בין יהודי לראהו נשמת בכל עוד לא נוצר חיוב ישיר בין הלובר ובין לקונה שמעון הרי הגוד הוא המלווה ואינו משמת."
• היתר תביעת חוב מגוי בשנת השמיטה: לאור האמור, עולה שההלכה מתירה למלווה יהודי לתבוע את חובו מגוי בכל עת שהגיע זמנו, אפילו בשנת השמיטה, וגם אם לא עשה פרוסבול.
• סיכום: "לסיכום יוצא איפה שאכן באמת מלווה יהודי רשאי לטבוע את חובו מן החייו הגוי בכל עת כל שהגיע זמנו אפילו בשביעית גם אם לא פרעה בשביעית אלא אחרי השביעית גם אם היהודי לא עשה פרוסבול רשאי לטבוע את הגוי כמו שהגוי בדיוק היה עושה כלפי היהודי."
• קושיא מול שמיטת פירות הארץ: הדובר מעלה קושיה לכאורה מול הדין של שמיטת פירות הארץ, שם מצווים אנו להפקיר את היבולים לכל דורש, כולל גויים. מדוע בשמיטת כספים יש הבחנה בין יהודי לגוי?
• ציטוט מהרמב"ם (לא נמצא ציון מדויק של המצווה בקטע): "הרי רבנו כותב בספר המצוות עסין קלד שנצטוינו להפכיר כל מה שצמיחה אותו האדמה בשנת השמיטה ולהתיר שמחי כל קנייננו לכל."

1. שני תירוצים לקושיה:הפקר פירות הוא הפקר לכל: הדובר מסביר שהפקר פירות צריך להיות מוחלט וכולל את כולם, ולכן גם גוי נכלל בו. אם זה לא הפקר לכולם, זה לא הפקר כלל.

• ציטוט: "באמת העניין של להפכיר את האיבולים הוא הפקר לכל כי אם איננו הפקר לכל הוא לא הפקר אין הפקר לעניים ולא לעשירים אין הפקר לקבוצה זו ולא לאחרת אלא אם זה הפקד זה הפקר לכל ולכן זה נחלט בזה גוי."

1. שמיטת כספים היא יחסים אישיים: שמיטת כספים היא עניין שבין מלווה ללווה באופן אישי ("ממלווה ללובה"), ובהקשר זה הציווי מוגבל ל"אחיך" בלבד. לעומת זאת, הפקר פירות הוא כללי ונוגע לכל העולם ("הפקר אקו לעלמה").

• ציטוט: "אילו השמיטת כספים היא היא אישית ממלווה ללובה לא הכולע עלמה אלא ממלווה ללובה ממלווה ללובה זה דווקא בחיך כי רק את אחינו אסור לנו לנגוס."
• הדדיות מול גויים: הדובר מוסיף נימוק של הדדיות. מכיוון שלגויים אין דין שמיטת כספים והם תובעים את חובותיהם מיהודים, אין סיבה שהיהודים ינהגו כלפיהם בשמיטת כספים ובאיסור נגישה. הדבר דומה להיתר גביית ריבית מנכרי, מכיוון שזהו מנהגם ושיטתם המשפטית.
• ציטוט: "ולכאורה בדברים האלה צריכה להיות הדדיות כי בעוד שאצלהם אין שמיטת כספים ואין איסור נגיסה אנחנו נחג כלפיהם בשמיטת כספים וביסור גיסה זה הוראה שהרי בריבית התורה מקפידה מאוד מאוד לא להלוות ליהודי בריבית את היח אבל לגוי מותר להשיך ברבי. למה? כי זה מנהגם. זו שיטתם המשפטית. כל העסקאות אצלהם זה ברביות. והואיל וזוהי שיטתם. אין אנו צריכים להתנהג כלפיהם לפי השיטה של חסדים וצדקות שלנו, אלא לפי דיני עיניהם. ומשום כך אין שמיטת כספים כלפי לובי גוי."
• לימוד שמיטת כספים מהיובל: הדובר מביא הסבר נוסף של הרמב"ם, לפיו שמיטת כספים נלמדת מהחזרת הקרקעות בשנת היובל. בדומה להחזרת הקרקע מן הקונה אל המוכר, ישנו מעין "הפקר ממון" בהשמטת ההלוואה. דינים אלה של היובל חלים רק בין יהודי ליהודי.
• ציטוט: "רבנו השבע את שמיטת כספים. בשביעית ולמד אותה, השבעה אותה מהחזרת הקרקעות ביובל. כי מה זה שמיטת צפים? הפקר ממון. להבדיל מהיבולים... ואם כן למה בכל זאת מצווים אנו להשמיט את ההלוואה? התשובה אומר רבנו אנו לומדים זאת מן ה מתקופת היובל שבה הקרקע חוזרת בשנת היובל מן הקונה אל המוכר אז מעין הפקר הוא משמיט לו ומאפשר לו שהקרקח תחזור אליו והרי דיני הדינים האלה הם רק בין יהודי ליהודי ולא בין יהודי לגוי."

מסקנה:

המלווה היהודי רשאי לתבוע את חובו מהלווה הגוי בכל עת, גם בשנת השמיטה, ואין עליו חובה לנהוג כלפיו בדיני שמיטת כספים. הדבר נובע מההגבלה של מצוות שמיטת כספים ליהודים בלבד, מהעיקרון של הדדיות ביחסים עם גויים, ומההבנה של מהות שמיטת הכספים כפי שהיא נלמדת מדיני היובל