האם דיבור בין נטילת ידים לברכת המוציא, אסור משום הפסק?

סול בטור אור החיים סימן קסו וינגב ידיו היטב כלומר לאחר שנטל את נטילת ידיים לפני הסעודה וינגב ידיו היטב ויברך ברכת המוציא מיד כתוב מיד ומי הוא אומר התור רבנו יואל כתב שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא כיוון שהשולחן לפניו ודעתו לאכול לא חשיב אחד דעת כלומר רבנו יואל מגדולי חכמי אשכנז ומראשוניהם כתב שאין לחשוש על הפסק בין נטילה להמו כיוון שהשולחן לפניו ודעתו לאכול לא חשיב אחד דעת והיא דתכף לנטילה ברכה כלומר מה שכתוב בגמרא ברכות דף מב עמוד א' תכף לנטילה ברכה אומר התור וכן הבן יואל מפרש לה על מים אחרונים וכן פירש רב אלפס והרמבם זכרו לו ברכה כלומר נכון כתוב בבלי תיחס לנטילה ברכה אבל הריף והרמבם פרשו אותה על מים אחרונים תכף נראה את זה בפנים והם רבנו יואל מסכים עם הפרשנות הזו של הרמבם ואינו עוסר דיבור בין נטילת ידיים ובין ברכת המוציא זה מחכמי אשכנז ומראשוניהם ובאמת רבנו בפרק שישי מהלכות ברכות הלכה כותב את הדברים הבאים וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואחר כך מברך ותכף לנטילת ידיים ברכת המזון לא השאיר שום מקום לספק שמה שכתבו בגמרא תכף נטילת ידיים ברכה שאין הכוונה תכף לנטילת ידיים ראשונים ברכת המוציא אלא רבנו חט וחלק כתב ותכף לנטהילת ידיים ברכת המזון לא יפסיק ביניהם בדבר אחר אפילו לשתות מים אחר שנטל ידיו חרונה אסור עד שיברך מרכז המזון אבל התור מביא בשם אביו הראש ואדוני אבי הראשון ברכה היה רגיל אף בראשונים שלא להפסיק ושלא לדבר היה רגיל הוא לא אומר שזה אסור ומו א נגד אלה שמדברים אלא שימו לב להתנצחות הזהירה היה רגיל אף בראשונים שלא הפסיק בשלא לדבר והיה רגיל כשהיה מסב בסעודה עם אחרים שהיה נוטל באחרונה כדי שלא להפסיק שלא לדבר כלומר שימו לב עדיין בימי חכמי אשכנז אז היו נותנים כמו יהודי תימן שמישהו נותן לכולם טינים למברך ברכת המוציא ואחד מברך את כולם והראש מה היה עושה היה דוחה את הנטילה שלו שהוא יוצל באחרונה כדי שיסמיך תכף נטילת ידיים ברכת המוציא אבל לאחרים הוא לא היה אומר דבר וזה היה המנהג שלהם רק הוא הרגיל את עצמו והנהיג את עצמו להנהגה זו אבל לא בתורת דין שאויב אם אין מקיימים אותו והיה רגיל כשהיה משב בסעודה עם אחרים שהיו נוטל באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר ומתוך הירושלמי משמע גם כן דהיידת תכף לנטילה ברכה עמים ראשונים כאלה כלומר מהירושלמי אומר הטור בנו של הראש משמע שתכף לנטילת ידיים ברכה זה על מים ראשונים ולא אחרונים למה דעתי התם משום שנמצא שם בירושלמי התוחף ברכה לנטילת ידיים אינו ניזוק בכל אותה סעודה. דברי אגדה יפים אבל בהחלט רואים שבירושלמי יש גש גם פן של דחיפת ברכה לנטילת ידיים ראשונים ולכן הראש הנהיג את עצמו לא הורה לציבור הנהיג את עצמו שהוא תוחף לנטילת ידיים ברכת המוציא ולא היה נוהג לדבר אבל הוראנו לדעת שאין בכלל אסור בעניין הזה ומרן השולחן ערוך בדף בסימן קסו כתב בצורת כדרכם יש אומרים שאין צריך להיזהר מלהפסיק בין טילה להמוציא ויש אומרים שצריך להיזהר כלומר הבי שתי דעות באיזו מידה צריך להיזהר וטוב להיזהר הוא לא חתך בסכין חד שאסור לדבר אלא בטוב להיזהר ואם שד זה כבר מה אומר ואם שעה כדי לוך 10 שעים אמה מקרי זה כבר עניין אחר אבל על כל פנים וטוב לזהר זו ההגדרה וההוראה של מרן אומר מורי א בעות סוף סג בסוף הלכות בסוף פרק שישי של חות ברכות ומכל מקום אף מתפרש הירושלמי על נטילה הראשונה אין שום איסור לדעת רבנו והריף ורי רבן יואל שכבר ראינו אותו מחכמי השנ לדבר ולסוכח בין טילה לברכת המוציא ואין אסור אלא לאכול ולשתות לאחר שנתה לסעודה עד שיברך המוציא כלומר מה זה נקרא הפסק שעליו הירושלמי מכוון לא על הדיבור אלא הכוונה מן הרגע שאדם נטל טילת ידיים אסור לו לאכול ולשתות עד שיברך מוציא מה זה לאכול ולשתות? הנה אתן לכם דוגמה. אדם נטל ידיים הוא מחכה עד עד שכולם יתלו ואז יברחו המוציא בשביל כולם. בינתיים הוא לוקח יין ושותה או לוקח מים ושותה או נניח לוקח פרי שעדיין נשאר נניח מהג'עלה ואוכל. אסור. כיוון שהריטלת ידיים בשביל ברכת המוציא. אין נותלים ידיים לפירות של ברכת ה מוציא אני מדבר הנטילה הראשונה וכשהרי הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח על זה נאמר בירושלמי שיש לדחוף את ברכת המוציא לנטילת מים ראשונים דהיינו לא במובן של איסור דיבור אלא איסור אכילה ושתייה של דברים אחרים עד שיברך המוציא כמו שגם מורי אומר בברכה אחרונה כשנותנים ידיים מים אחרונים מברכים המזון מה זה לא להפסיק אין הכוונה לא לדבר אלא גמרנו אסור לאכול ולשתות הועיל והוא נטל ידיו ועכשיו נערך לברכת האזון אסור לו לאכול בשתות אז אומר מורי ומכל מקום אף אם התפרש הירושלמי על נטילה הראשונה אין שום איסור לדעת רבנו והריף ורבנו יואל לדבר ולשוכח בנטירה לברכת המוציא ואין איסור אלא לאכול ולשתות לאחר שנטל לסעודה עד שיברך המוציא. וכך הוא מנהגנו שאין נמנעים מסיחה לא בין נטילה ראשונה להמוציא ולא בין נטילה אחרונה לברכת המזון. ומי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לסוח הרשות בידו אך אינו רשי להטיף לאחרים. ולא כאותם השוטים המטיפים בכעס ובנזף אסור. ולא כאותם זרים הבאים למסיבותנו ומיד שנוטלים שולחים ידם ללחם בחוסר דרך ארץ ואין המחקים עד שיברך גדול הציבור ולא למדו הלכה ולא דרך ארץ אל תביכרת הלך בנימותה ועיין ציון לנפש חיה זה הספר שלמד רבי יהודה על מסכת ברכות דרבנו עוד אמה אפילו הליכה ממקום למקום בין תילה לברכת המוציא לאה והפסק ונוהגים כן לכתחילה במה שכתב רבנו לקמן ראש פרק ז עד כאן אם כן איפה הוראנו לדעת על מנהג אבותינו נכון אנחנו נשאר בידינו המנהג הנפלא הזה של ברובעם מדרת מלך שבמסיבות אחד מברך המוציא לכולם ולכן כיוון שלפני כן יש לנו ג'עלה אכילת פירות ומגדנות בברכות בנמוסעים בשירת קודש ורק לאחר מכן סעודה ואז נוטלים ידיים לכולם על ידי תשעירי אצון על ידי לדין שחונכים אותם לכבד מבוגרים ולטול להם את הידיים ומזקים אותם בברכות שכן הבוגרים המבוגרים מברכים את עירי הצונם ומתלים להם את ידיהם בברכות ואין לך חינוך נפלא ומופלא כזה שהכל עבודת הקודש ממש הכל עבודת הקודש אזי נכון אנחנו משתדלים ששומרים את ידינו שמים יד אל יד כך אומרים את זה כדי לא שלא ניגע במקומות לא נכונים ושנזכור להסליח את דעתנו ומשתדלים לא לדבר אבל גם אם דיברו או יש צורך נורא צורך לדבר לא נמנעים מכך לא חס וחלילה דיבור של הברה אלא דיבור של צורך אין בזה שום איסור כפי שראינו אפילו גדולי חכמי אשכנז הקדמונים כך היו נוהגים שנוטלים ל כולם ואחד מברך לכולם אלא שהראש הנהיג לעצמו הנהגה מאוד חשובה מאוד יפה ולא הוכיח את אחרים באיסור ללמדנו עד כמה מנהגה אבותינו קודש בתורת קודש רבי חגש