הרוכשים ענבים מגויים לתעשיית היין - היש לחשוש לאיסור כלאי הכרם?

אחד הדברים האסורים ומן היסורים החמורים הוא כלי הקרן. דהיינו שהתורה עסרה לזרוע זרעים וירקות עם גפנים. ואם אדם עבר ועשה את הדבר הזה אזי אם כבר גדלו ביחד והוסיפו במידה מסוימת לפי מה שנקבע בהלכה הרי גם המזרעים וגם הגפנים אסורים באכילה והנאה בדינם בשריפה וגם היין שיוצא מאותם ענבים גם הוא אסור באכילה בשתייה בהנאה ולכן זה אחד הייסורים החמורים והוא חל גם בימינו ולא נחשוב שלנו אין נגיעה מעשית לדבר הזה א' יש כאלה בתים עירוניים שמתקשתים באיזשהו עץ גפן שיש להם בגינה וטו עץ גפן יש גם זרעים או ירקות כי הרי הגינונת בעיר היא קטנה ואדם רוצה להשיג ולהספיק באותה גינונת א כל שיהיה לו הרבה דברים ויש והוא סוכך עם הגפן את הכניסה ומימינה ומשמאלה יש זרעים וירקות והגפן צוכך מעליהם אזי הענבים שיצאו מותה גפן וכן אותם זרעים וירקות מאלה הנאכלים הם אסורים באכילה ובהנאה כפי שאמרנו ולכן צריך לעורר את הבני אדם על כך כי לא תמיד הם מודעים לכך דבר נוסף אפילו בצריכה של הען או עיינות הנקנים מן התעשייה מבית עסק מסחרים אז דבר ידוע שלאחרונה מדברים בו הרבה שאנחנו צורכים ענבים לצורך יינות מאצל הגויים והגויים מנצלים את השטח ובתוך הקרמי הקפנים לא כולם אבל יש כאלה שבתוך קרמי הקפנים בן דבנה הם זור אזרחים ירקות ואם יש דבר כזה ובמידה ואין את המרחקים ואין בעיה של שכחות של פנים עליהם אז זה מותר לקנות מהם ואם לא זה אסור כיוון שאותם גפנים או אותם זרעים וירקות נאסרים וכאמור המודעות לדבר הזה היא לא כל כך גבוהה וצריך ליצור אותה כדי להיזהר מפניה אבל כאן המקום להעיר הערה חשובה שכבר אז בזמן המשנה והתלמוד הדבר הזה של כלעיים היה מאוד נפוץ ונקבע בהלכה שבאחד באדר ואנחנו מתקרבים כעת ראש חודש אדר משמעין על הכלעיים כלומר השלוחים של בית דין יוצאים בהכרזות מודעות הכרזות ואחד באדר שכל הבני אדם יבדקו את גינותיהם את קרמיהם מפני הקרעיים אז משמעים זה הכרזה וכל אדם לאחר הכרזה כמובן אומר רבנו פרק שני מחכות קלים הלכת טו וכל אדם יוצא לגינתו ל שדהו ומנקין אותן לכלאים לאחר שהוא שומע את הריזה אז הוא מתעורר לכך והמנקים אתדהו ואת גנתו מנקלעין ובמישה בו כלומר בעדר יוצאים שבוחי בית דין ומסבבים לבדוק פיקוח לראות מי עשה מי לא עשה האם נותרו עוד כליים או לא בראשונה היו עוקרים ומשליחים הפקחים היו עוקרים תולשים את הזרעים והירקות מהכללים או מתחת לכפנים ומשליחים והיו בעלי בתים שמחים שמנקים להם שדותיהם כלומר ממצאו פריירים שלוחי ביתים שבאים ומנקים את השדות אז לכן היו מזניחים משאירים את זה לפקחים תקינו העבדין שהיו מפקירים את כל השדה שמצאו בו כלעין כלומר לא נקודתי אלא את כל השדה מפכירים קנס שכנסו אותם שמצאו בו כלעיים והוא שימצאו בה מין אחר אחד מ-24 אבל פחות מכן לא יגעו בה כלומר שאם הם מצאו אזרעים או ירקות בתוך הקפנים או תחת הקפנים שהוא יותר מ1 מ-24 אז כבר אי אפשר לזלזל בכמות כזו ואז היו מפקירים וכל זה היה ב-15 באדר וחוזרין שלוחי בית דין בחולו של המועד פסח לראות למה כי ב-15 הם עשו ב בכלל הדבר המבקר שמופיע מוקדם אבל יש צמחיה אפילה שמופיעה יותר מאוחר ולכן השלוחים האלה הפקחים האלה חוזרים בחולו של המועד פסח לראות האפיל שיצא מהצמחיה שהיא מפגרת שהיא מופיעה בחור וכליים שהמיצו אין ממתינים להם אלא יוצאים עליהן מיד ומפקירים את כל השדה אם יש בה אחד מ-24 עד כאן דברי רבנו השאלה היא האם המנגנון הזה הוא יש לו סמכות לפעול רק בזמן שבית המקדש קיים או בזמן שהסנהדרין קיימת או שמה יש תוקף להלכה הזו גם בימינו והנה שולחן ערוך בדרך כלל לא כותב דברים שהם הלכת למשיחה כלומר כשתתחדש לסנהדרין שיבוא המשיח אלא הוא כותב הלכות שהם נוהגות הלכה למעשה בימינו והוא מבטיח ושולחן ערוך חושפט סימן רעג סעיף יח הוא כותב שדה שיש בו כלעיים אם יש בו אחד מ24 ממין אחר מפקירים בדין כל השדה כלומר שזה הלכה למעשה שגם בימינו אחרת הוא לא היה כותב את ההלכה הזונם גם הטור בנו של הראש שהוא לא כותב הלכתה למשיחה רק במנו מרחיק לכת יותר ממרן הוא כותב בסוף סימן רשע ג כל שדה שיש בו כלעין כגון שיש בו אחד מ-24 ממין אחד כמפורש וכלעיים הרי הוא הפקר בכל הקודם לזכות בזרעים שבה כנאם כלומר זה הפקר אוטומטי אין צורך שבית דין יפקיר אלא חכמי ישראל כאילו מאז שתיקנו את התקנה הזו הכריזו כל קרם שיש בו כלעיים הרו חרו הפקר ואם כן יכול אדם להיכנס לדעתו ולזכות באותם חלקים שעדיין לא נאסרו יכול לזכות שהרי הם הפכירו את כל השדה וזה הפקר אוטומטי אין צורך באיזשהו שליח של בית דין או בית דין שיכריזו על זה כהפקר כלומר התור מרחיק לכת שאומר שזה מובקר ועומד מאליו ואפשר שאדם יכנס לזכות כמו שהיום זה שמיטה אדם יכול להיכנס לשדה של חברו ולזכות כיוון שזה הפקר כך אותו דבר בזמן שיש כלעיים קי האדם להיכנס ולזכות מההבקר לפי דעת לפי דעת הטור גם בלי שבית דין הכריז על זה כקראיים הבית יוסף מתנגד וכותב שזה צריך אקט של בית דין שבית דין יבכיר אבל לא שזה מ קר ועומד מאליו. הבית חדש משיר לבית יוסף שזה לא נכון אלא זה מפקר ועומד מאליו. בין כך ובין כך. אפילו לפי הבית יוסף בית דין גם בימינו שלנו יכול לבוא ולהפכיר ואז מיד קשו כנגדו. הרי אין לנו סמכות בימינו לקנוס כנסות. ואיך הוא אומר שהם יכולים לבוא להפקיר? הרי אין לבית דין של ימינו סמכות לקנוס כנסות כי אין לנו סמוכים והתשובה לשאלה הזאת נכון אין לנו סמכות לכנוס כנסות קצובים קצובים זה צריך להיות בעיינים סמוכים אבל להפקיר ממון כעונש מדין הוראת שעה מותר לנו שהרי בימינו שלנו אפילו בימינו שלנו שאין לנו סמכות לדון דיני נפשות מותר לנו מדין הוראת שאףו להוציא להורג כל שכן בענייני ממון שמותר לנו להפקיר למי שהוא עבריין, למי שמגיע, לא שיפקו לו את ממונו. כך יוצא איפה שאם אנחנו מדברים בקרב שומי מוני ישראל, לא בקרב בני אדם אשר ילכו מיד לערכאות, אלא נניח לפתחים קהילה שכולם חיים על פי התורה ויש לאדם גינה ויש בתוכה כלעין מ-15 באדר יכולים יכולים להיכנס לשדה בית דין ולהכריז על זה כהפקר ואז יכול אפילו בימינו בדין הוראת שעם בדין הפקר בדין הבקר ואז אדם אשר יכנס רשי לזכות בחלק שעדיין לא נאסר מדין מדין הכרם יכול לזכות בהם ולא עוד אלא הם פטורים לתרומות מעשרות מדין הפקר עד כדי כך אמנם תלוי מתי הם הופקרו אם כבר הפירות היו בתוכם אז הופקרו א או לפני כן אבל בין כך ובין כך יש לזה נפקויות גדולות לעניין זכי עניין תרומות מעשרות וכאמור אנו רואים מכאן שההלכה הזו נוהגת גם בימינו וכאמור אפילו בפן של ההפקר לא מבעיה לטור שזה מופקר ועומד כמו בשביעית למנדא אמר שזה אבקתה דמלכה אז כאן בית דין דאז הפכירו לדורות אלא אפילו לבית יוסף שנראה ששיטת רבנו היא כמו בית יוסף שרק עד שבית דין מפקירים יכול גם בית דין בימינו להפכיר מדין הוראת שעה רב