האם מותר בשבת ליטול שמן מנר דולק לצרכי אכילה?

שאל השואל שאשתו מדליקה נרות שבת בשמן שמן זית ויש פתילות הפתילות ככה מונחות לצד ודרכות יפה ובשלב מסוים בליל שבת נזקקו לכפית שמן והתברר שכבר לא היה להם שמן בבקבוקים וכיוון שהיה כמות גדולה של שמן בנרות של שבת שאל השואל האם מותר לו להכניס כפית קטנה לשמן הוא לא נוגע בפתילה כלל ועיקר הוא לא לוקח את כל השמן הוא לוקח רק קצת שמן ומשתמש בו האם מותר או אסור והתשובה הדבר הזה אסור ובאיסור תורה וחייב מן התורה כמו מכבה ממש במשניות פרק שני למסכת שבת אנחנו מוצאים בפרק שני הלכה ב' אין מדליקין שמן שריפה ביום טוב רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעתרן מפני כבוד השבת וחכמים מתירים בכל השמנים בשמן שומשמים בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעתרן בנפת רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן ז בלבד אומר רבנו בפירוש המשנה את הדברים הבאים חוץ משני שמנים שאסור להדליק בהן בשבת כלומר מותר להדליק בכל השמנים את נר שבת חוץ משני שמנים שאסור להדליק בהן שמן הפרסמון מפני חשיבותו ושבחו שמה יסוך במה שהוא ממנו ואסור אצלנו למעט כל שהוא שמן שבנר מפני שמקרב זמן כיבויו והשמן השני הוא הנפת הלבן אסור להדליקו מפני הסכנה לפי שהוא עף ושורב ויברחו ממנו הנה אפרסמון הוא שמן שאסור להדליק נר שבת בו בגלל חשיבותו שמה יבואו להסתפק ממנו וההסתפקות ממנו בליל שבת זה נקרא כיבוי ואסור מעיר מורי בערה 16 שעם בנדפס מוסיף בעיקר צנו גרם כיבוי אסור ונראה שהוא נוסחת מהדורה קמה אובר חזר בו ומחקה ובלכות שבת פרק יב הלכה ד' פסק גרם כיבוי מותר קרבנן והאיסור מפני שהוא מכבה כדעית מסכת ביצה אורא לקמן אחר ה-26 וראה גם סוף פרק שלישי וכמעת מורי כובן עוד רגע כאן אנחנו מוצאים בהלכה ד' בפרק שני מפרק במדליקים לא יקוב אדם שופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתה מנתפת ואפילו של חרס ורבי יהודה מתיר אם חברי יוצר מתחילה מותר מפני שיקריא אחד לא ימלא האדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשל שתה שואבת ורבי יהודה מתיר אומר רבנו שופרת של ביצה קליפת הביצה והטעם שעשרו חכמים שלושה דברים אלו כלומר שפופרת של ביצו של חרס וקערה שמה יקח מאותו השמן לסוכבו וזה מכבה ורבי יהודה מתיר לפי שעשה כן לפני רבותיו ולא מחו בו בידו ולפי כך חשב מן הסתם שזה מותר אצלם בהחלט מלקך מנחום ולעשות כך ואין הדבר כן שלא שתקו אלא מפני שאין לא יכול להושיט גדול השמן שהרם רואים אותו ונמצא שבטלטעם האיסור וכולי אבל מה שמעניין הנה רבותיי כאן השמן והיו שמים ביצה נקובה כמובן רקנית מן הבצה שבתוכה ובתוכה יש שמן והיא מטפטפת שמן כל הזמן למטה כדי שלא יחסר שמן והפטירה תמשיך לדלוק והוא לא לוקח שמן מלמטה כי בתודעה שלנו לקחת שמן מלמטה זה כל אדם כמעט מבין אפילו שהוא לא איש הלכתי זה אסור. אבל מן השמן שיורד מטפטף מהטפטפת מלמעלה, מה מה הייסור וכך? אין בזה שום איסור. ונאמר כאן ככה שאם הטפטפת מחוברת ככלי אחד והטפטפת נמצאת למעלה, אבל היא מחוברת ה עם ה עם הקערת ממטה ממש ככל אחד, אסור. כי מה לי לקחת מלמטה? מה לי לקחת ממעלה? מהטפטפת? ואילו אם זה לא כך אחד אלא נניח מישהו מחזיק את התפתפת מלמעלה ומישהו בא לקחת שמן. זה שלוקח שמן זה לא נקרא מחבה. כי כיוון שזה שני כלים ולא כלי אחד אז עדיין לא נקרא שהשמן כאילו חלק בלתי נפרד מכל המאגר. כי יכול להיות שאותו אדם שמחזיק את הכלי הזה יזוז הצידה ואז זה לא חלק בלתי נפרד. יוצא איפה שאומר הרמבם כשאתה לוקח מהמאגר בין מלמטה בין מלמעלה זה לא נקרא גרם כיבוי. כ מה הדורה בהתראה זה לא נקרא גרם כיבוי זה נקרא קירוב כיבוי וזה נקרא מכבה כמו בסוף פרק שלישי במסכת שבת במשנה מה נאמר אין נותנים כלי תחת הנר לקבל את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר אין נותנים ממנו לפי שאין אומר מוכן מטלטלין נר חדש לא ישן וכולי עכשיו חוץ אני ממשיך מר נותנים כלי תחת הנר מקבל ניצוצות, לא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. כלומר, אם למשל זו הפתילה ומשומן איזשהיא סיבה, נטזים ניצוצות, לפעמים השמן לא בסדר, לפעמים הפטילה לא בסדר ונתזים ניצוצות ופוחדים שהניצוץ יגיע למטה לשטיח ויגרום בערה. עכשיו מה עשו? עשו למטה במשטח איפה שנופלים הניצוצות, שמו שם כלי חוצץ בין השטיח ובין ואז הניצוצות נופלים נופלים לכלי ומגיעות לשם ונכבים הניצוצות זה מותר אבל אם שמו בכלי מים והניצוצות עפים מלמעלה למטה ומגיעים למים זה נקרא קירוב כיבוי ואסור אז בלי המים זה מותר עם המים זה נקרא קירוב כיבוי ולא גרם כיבוי אז זו הבחנה דקשה מאוד אבל עלינו לדעת שקירוב כיבוי זה נקרא כיבוי ממש גרם כיבוי מותר ועל זה אומר מורי בפרק 12 מלכות שבת בהלכה ב וד נאמר ככה אומר רבנו אה אומר רבנו את הלשון הבאה הנותן שמן לתוך הנר הדלוק חייב משום הבעיר והמסתפק מן השמן שבנר חייב משום חווה חייב משום חבה ובהלכה ד' נאמר ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנים כדי שלא תעב ור הדלקה אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים עושים מהן מחיצה ואף על פי שוודאי מתבקעים מכבים שגרם כיבוי מותר כלומר אם בוערת אש כעת על השולחן מה עשיתי שמתי כד חרס עם מים האש תגיע לקדים הם התבקעו ואז המים ישפכו והאש תכבה זה נקרא קרם כיבוי אבל אם שפכתי מים כאן לא לא כלי מים והאש מגיעה למים ונכבת זה נקרא קירוב כיבוי ואסור כי אומר הרמבם קירוב כיבוי זה מעשה בידיים מעשה בידיים גרם כיבוי זה לא זה לא ישאיר אל העקיף כיוון שהקט צריך להתפוצץ כדי שהמים ישפחו ואז זה יכבה גרם כיבוי מותר קירוב כיבוי אסור ובאמת שולחן ערוך בסימן סה אומר סעיף א' אור החיים אין נותנים כלי מנוכב מלא שמן על פי הנר זו הטפטפת כדי שיהיה נוטף בתוכו גזרה שמה יסתפק ממנו ויתחייב משום מכבה ואם חו חיברו לו בסיד או בחרסית מותר וכיוון שהוא כלי אחד בדיל מנה משום איסור שבת כלומר הוא בכלל אוסר לשים טפטפת גזרה שמה יסתפק ממנו אבל אם חיברו לו בסיד וזה הופך להיות כלי אחד אז מותר לו לשים מותר לו לשים איך קוראים לא להסתפק אלא מותר לו להרכיב את הכלי הזה כיוון שבכלי הזה הוא כבר נחשב כלי אחד במאגר אחד נמצא בסיכום אסור לספק מהשמן בין מלמטה בין מלמעלה אם הוא כלי אחד כי להסתפק מהשמן זה קירוב כיבוי אבל אם יש איזשהיא פעולה שהיא דבלית כזו משהו צריך לשבר ואז ישפך זה גרם כיבוי וגרם כיבוי מותר. התוספות אומרים שלספק מן השמן זה אתה מחליש את עוצמת את עוצמת האש. רבנו לא אומר ככה. רבנו אומר לא צריך להחליש. שום דבר לא נחלש. זה אותו אור, זה אותה עוצמה. אבל העובדה שאתה מקרב כיבוי, קרוב כיבוי אסור מהתורה. רבי חנן גש