איסור עינוי נפש בערב יום הכפורים

תגיות

20/09/07 ח' תשרי התשס"ח

הרב דן בהלכות שונות הנוגעות לשבת ויום הכיפורים, תוך התמקדות בדיני עינוי נפש ובחובת אכילה בערב יום כיפור. הוא מציג הבדלים בין נדרים לשבועות בהקשר לצומות בימים אלו, ומבאר את דעתו של רבנו (הרמב"ם) ביחס לתוספת מחול על הקודש. כמו כן, המקור מציין כי אף על פי שהרמב"ם לא פסק במפורש על מצוות האכילה בערב יום הכיפורים, איסור עינוי נפש באותו יום נחשב מדאורייתא. לבסוף, המקור מציע עצות להתנהלות נכונה בשבתות וערבי יום כיפור כדי להימנע מאיסורים שונים.

קובץ שמע - מלא

נושא מרכזי 1: תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים

הדובר פותח בדיון סביב עניין "תוספת מחול על הקודש" ביום הכיפורים. הוא מציין כי בשולחן ערוך (סימן תרח) מובא דין תוספת מחול על הקודש, אך רבנו (הרמב"ם) לא הביא עניין זה. מורי הדובר כתב ש"אין מדין תורה תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים לא במלאכה ולא בעינויים אלא מדרבנן לא מן התורה".

לפי מורי הדובר, לדעת רבנו, תוספת זמן מהתורה כלל אינה קיימת לא במלאכה בשבתות ויום הכיפורים, ולא בעינוי. כל התוספות, בין למלאכה ובין לעינוי, הן מדרבנן בלבד. הדובר מדגיש: "ולפי כך לת לל רבנו תוספת מן התורה כלל לא במלאכה בשבתות ויום הכיפורים ולא בימים טובים. והכן לת לתוספת לענו מן התורה כלל וכל התוספות בין למלאכה בין לענוי אינם אלא דרבנן בלבד."

נושא מרכזי 2: מצוות אכילה בערב יום הכיפורים

התמיהה השנייה שהדובר מעלה היא מדוע רבנו לא כתב שמצווה לאכול בערב יום הכיפורים. הוא מזכיר את דברי חכמים: "כל מי שאוכל ושותה בערב יום הכיפורים מעלה עליו הכתוב כאילו צם תשיעי ועשירי."

למרות שרבנו לא הזכיר זאת כמצווה, מורי הדובר מסביר כי "רבנו מפזר את הלכותיו כל דבר ודבר במקומו הראוי". הדובר מוצא לכך רמז בדברי רבנו בהלכות נדרים.

נושא מרכזי 3: נדר לצום בשבת או ביום טוב ודינו בערב יום הכיפורים

הדובר עובר לדון בהלכה בהלכות נדרים (פרק שלישי, הלכה ט) שם כותב רבנו: "הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום. שהנדרים חלות על דברי מצווה כמו שבארנו." הדובר מסביר שההבדל בין נדר לשבועה הוא שנדר חל על המאכלים והמשקאות, והם נעשים אסורים לנודר, בעוד שבועה חלה על האדם עצמו. לכן, אדם שנשבע שלא לאכול בשבת, שבועתו אינה חלה כי הוא כבר מושבע מהר סיני לא להתענות בשבת. לעומת זאת, בנדר, האדם חייב לצום.

רבנו מוסיף: "וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יום טוב... הרי זה חייב לצום." והוא מוסיף: "ערב יום הכיפורים." מכאן מסיק הדובר כי רבנו כלל את ערב יום הכיפורים בכלל יום טוב, ולכן אסור להתענות בו מהתורה.

הדובר מדגיש: "יוצא איפה שבאמת גם רבנו פסק להלכה שאסור לענות את הנפש בערבם הכיפורים הוא לא הוא רק לא אמר שמצווה לאכול באותו יום כשם שגם ביום שבת מצוות האכילה היא מדרבנן איסור התענית ביום שבת הוא מדאורייתא אבל איסור מצוות האכילה הוא מדרבנן."

מורי הדובר אומר כי איסור עינוי הנפש בערב יום הכיפורים הוא מדאורייתא, וזאת לומדים מהכללת ערב יום הכיפורים בדין יום טוב בנוגע לנדרים. לכן, "אין ספק שצריך האדם בערב יום הכיפורים... לדאוג לאכול בערב יום הכיפורים, לא רק בסעודה המפסקת."

הנהגתו של אבו מורי (אביו של מורי הדובר)

הדובר מספר על הנהגתו של אבי מורו בערב יום הכיפורים: "שהיה דואג שביום ערב יום הכיפורים, בערך בין השעות 11 ל-12 היה מגיש רימון פירות, כמה פירות, אוכל ואחר כך את הסעודה תוך שמתכננים מה אוכלים באותו זמן... אבל סוף סוף מגישים דבר מאכל בערב יום הכיפורים, חוץ מסעודה המפסקת, כי חמור אסור לענות את הנפש."

הדובר מציין ש"א' העובדה שאבו מורי הוסיף א רימונים ופירות הוא בכוונה כדי להפגין ולהראות שזה שונה מאשר סתם כל יום והערה שנייה אנו רואים שעיקר האיסור הוא בעינוי הנפש."

נושא מרכזי 4: השלכות הלכתיות לגבי תפילות בשבתות וימים טובים

הדובר מסיים בהתייחסות להשלכות הלכתיות הנובעות מאיסור עינוי הנפש בשבתות וימים טובים. הוא מבקר את אלה שמתפללים מאוחר ויוצאים מאוחר מבית הכנסת ושואל: "אם הם אוכלים לפני התפילה אם והם אנשים בריאים אז הם עושים עבירה ואם הם לא אוכלים עד שמגיע הזמן שגומרים את התפילות וזה כבר מאוחר אז הם עוברים על עינוי הנפש."

הוא מייעץ לחלק את זמני התפילה בצורה שלא יאכלו לפני עלות השחר (איסור), ולא יאחרו את האכילה עד כדי עינוי הנפש. הוא מוסיף כי "מה טוב ומנעים אם ישכימו קום ללמוד משנה עוד לפני עלות השחר ואז ירוחו שני דברים יוכלו לאכול לפני עלות השחר ויכלו ללמוד תורה." הוא מסיים בפסוק "לכו לחמו בלחמי" ומפרש זאת כמתייחס הן ללחם ממש והן ללחם התורה, דבר המביא לבריאות הגוף והנפש.

לסיכום:

הדובר בקטע האודיו עוסק במספר סוגיות הלכתיות הנוגעות ליום הכיפורים ושבת, תוך ניתוח דברי הרמב"ם והבאת דעות מורו. הנושאים המרכזיים הם דין תוספת מחול על הקודש, מצוות אכילה בערב יום הכיפורים והאיסור להתענות בו (למרות שאינה מצווה לאכול בו מהתורה), וכן השלכות רוחביות לגבי התנהלות בשבתות וימים טובים כדי להימנע מעינוי הנפש. הוא מדגיש את החשיבות של אכילה בערב יום הכיפורים כדי להימנע מאיסור עינוי הנפש, ומביא את דוגמת אבי מורו כהנהגה מעשית לכך. כמו כן, הוא מזהיר מפני התנהלות שעלולה להביא לידי איסור אכילה לפני התפילה בשבתות וימים טובים או לעיכוב האכילה עד כדי עינוי הנפש.

Question1

מדוע רבנו (הרמב"ם) לא הזכיר במפורש את מצוות האכילה בערב יום הכיפורים?

Answer1

רבנו לא הזכיר זאת כמצווה מפורשת משום שהוא מפזר את הלכותיו וכל דבר נמצא במקומו הראוי. הוא הזכיר את איסור עינוי הנפש בערב יום הכיפורים בהלכות נדרים בהקשר של נדר לצום ביום טוב או בערב יום הכיפורים, ממנו משתמע שאסור לענות את הנפש ביום זה מהתורה. לכן, אף על פי שלא נאמר במפורש שמצווה לאכול, האיסור שלא להתענות מורה על החשיבות של אכילה.

Question2

מה הדין לגבי תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים לדעת רבנו ולדעת מורי?

Answer2

לדעת רבנו, לא הובא דין מפורש של תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים. מורי (רבו של המדבר) כתב שאין מצוות תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים מהתורה, לא במלאכה ולא בעינויים, אלא רק מדרבנן. לכן, לדעת רבנו, אין תוספת מהתורה כלל, לא במלאכה בשבתות ויום הכיפורים ולא בימים טובים, וכל התוספות הן מדרבנן בלבד.

Question3

מה ההבדל בין נדר לשבועה בנוגע לצום בשבת או ביום טוב?

Answer3

נדר חל על המאכלים והמשקאות, ולכן אדם יכול לנדור לצום בשבת או ביום טוב, ובכך המאכלים והמשקאות נעשים עליו אסורים כמו איסורי תורה. לעומת זאת, שבועה חלה על האדם עצמו, ואם אדם נשבע שלא לאכול בשבת, שבועתו אינה חלה מכיוון שהוא כבר מושבע מהר סיני שלא להתענות בשבת. לכן, בדרך של שבועה הוא חייב לאכול בשבת, אך בדרך של נדר הוא חייב לצום.

Question4

מה הדין אם אדם נדר לצום ביום ראשון או שלישי וחל באחד מהימים האלה יום טוב או ערב יום הכיפורים?

Answer4

אם אדם נדר לצום ביום ראשון או שלישי וחל באחד מהימים האלה יום טוב או ערב יום הכיפורים, הוא חייב לצום למרות שחל יום טוב או ערב יום הכיפורים. זאת מכיוון שנדרו חל על המאכלים והמשקאות והופך אותם לאסורים עבורו, ואינו מבטל את חובתו לצום שנדר. רבנו כלל את ערב יום הכיפורים בכלל יום טוב בהקשר זה, שאסור להתענות בו מהתורה, אך הנדר גובר.

Question5

מדוע אסור לענות את הנפש בערב יום הכיפורים על פי המקור?

Answer5

על פי המקור, האיסור לענות את הנפש בערב יום הכיפורים הוא מדאורייתא, מהתורה. זאת נלמד מכך שרבנו הזכיר שאסור להתענות בערב יום הכיפורים בהקשר של נדר, בדומה לאיסור התענית בשבת ויום טוב שהוא מהתורה. לכן, אף על פי שאין מצווה מפורשת לאכול באותו יום מהתורה, האיסור להתענות מורה על חשיבות האכילה.

Question 6

מה הייתה נהוג לעשות בבית מורי ז"ל בערב יום הכיפורים בנוסף לסעודה המפסקת?

Answer6

אבו מורי ז"ל היה נוהג בערב יום הכיפורים, בין השעות 11 ל-12 בצהריים, להגיש רומן פירות (רימונים ופירות אחרים) ולאכול אותם לפני הסעודה המפסקת. זאת כנראה כדי להפגין ולהראות שאכילה זו שונה מאכילה רגילה ביום חול ובנוסף כדי לוודא שאוכלים דבר מה לפני הצום מעבר לסעודה המפסקת, כדי שלא לעבור על איסור עינוי הנפש.

Question 7

מה העצה שניתנת לאנשים המתפללים תפילות ארוכות בשבתות וימים טובים כדי להימנע מאיסורים?

Answer7

העצה היא לחלק את זמני התפילה כך שלא יהיו ארוכים מדי ולא יתחילו מאוחר מדי. זאת כדי שהאנשים הבריאים יוכלו לאכול לפני התפילה (לפני עלות השחר) ולא יעברו על איסור אכילה אחרי עלות השחר לפני התפילה, וגם שלא יאחרו את האכילה ביום השבת ויעברו על איסור עינוי הנפש.

Question 8

מהו הדבר הטוב והנעים שאדם יכול לעשות לפני עלות השחר בשבתות וימים טובים ומה התועלת בכך?

Answer 8

הדבר הטוב והנעים הוא להשכים קום וללמוד משנה עוד לפני עלות השחר. בכך הוא מרוויח שני דברים: יוכל לאכול לפני עלות השחר ולא יעבור על איסור עינוי הנפש, וגם יוכל ללמוד תורה ("לכו לחמו בלחמי"), ובכך יזכה לבריאות הגוף והנפש.

קובץ שמע - TXT

17568.txt (6.89 KB)