שמיעת שופר - חובת הציבור לעומת חובת היחיד

אה יב בדין היה שיתקעו על כל ברכה וברכה על כל ברכה כל בבא מהן שלושה פעמים כדרך שתקעו כשהן יושבים אלא כיוון שיצאו מדי ספק בתקיעות שמי יושב אין מטר חין על הציבור לחזור בהן כולן על סדר על סדר ברכות אלא די להן באב אחת על כל ברכה כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות וכל הדברים האלה בציבור אבל היחיד בין ששמע על סדר ברכות בין שלא שמע על הסדר בין מעומד בין מי יושב ואין בזה מנהג כלומר רבנו אמר שיש שני דינים בחובה לשמוע כל שופר דין של היחיד ודין של הציבור דין של היחיד הוא חייב לשמוע תשעה קולות שהיום הם 30 קולות מחמת הספק כלומר תשרת תשת תרת שלוש פעמים כל אחד כי זה מחמת הספק לשמוע אותם במהלך היום בין ביחד בין בפיזור בין על דרך התפילה בין שלו על דרך התפילה ולכן חיילים חולים רופאים אנשי סיעוד שלא תמיד הם יכולים להיות משעבדים לסדר של ציבור, תפילות בציבור, כי הם מחוייבים למשימות מאוד מאוד חשובות או מרותקים למיטותיהם, למיתותיהם. אז אם כן, כל האמת שישמעו את ה-30 תקיעות בין כחת, בין פיזור, יצאו ידי חובה ואינם חייבים לשמוע את התקיעות במוס. כ לפי רבנו משמע הם יכולים והם לא והם לא לא חייבים למשל אני דוגמה אדם שלא יודע לתקוע לא חייב ללכת למי שיודע לתקוע או לבקש ממי שיודע לתקוע תבוא לתקוע לי אבל בדיוק כשאני מתפלל מוסף וכשאניותט לך מלחיות תתקע כשאני ותט לך זכרונות תתקע לא מתי שיבוא לו זה שיתקע לו בין אם ה אם היחיד הזה מתפלל מוסף או לא מתפלל מוסף כל שיבוא ויתקע לו ויתכוון להוציא וזה יתכוון לצאת יוצא ידי חובה או אם הוא בעצמו יודע לתקוע רק הוא מרותק למיתתו יכול הוא אם ירצה להתפלל מוסף להגיע למלכיות יתקעתשרת שלוש פעמים להגיע לזכרונות יתקעתשת שלוש פעמים הגיע לשופרות התקעתרת שלוש פעמים וכך יצא ידי חובת ה-30 קולות זאת אומרת שמעתיע 30 קולות. זוהי שיטת רבנו שרק הציבור חייבים לשמוע את התקיעות על סדר הברכות מלכיות, זכרונות ושופרות. כלומר, כשהציבור הוא ציבור, יש לו כוח רב עוצמה, לבניין או לסתירה, לחיוב ולשלילה. ולכן כן הריפוי התרופה לציבור הוא בשמיעת כל שופר בהמלכת מלכו של העולם על בסיס התובנה של מה שנאמר בתוכן של מלכיות והתובנה של מה שנאמר בזכרונות והתובנה של מה שנאמר בשופרות מלכותו של בורא עולם בכל העולמים השגחתו יתברך השגחתו הפרטית זה בזכרונות שופרות מעמד הר סיני שופר הגאולה וכן הלאה כי אחרת אין הציבור מקבל את התרופה שלו אם לא ישמע את הקולות השופר על בסיס הברכות האלה. לכן רבנו אומר מנהגנו שאנחנו תוקעים מיושב 30 קולות אחרי קריאת התורה לפני מוסף בבית הכנסת לאו דווקא היחיד אלא בית הכנסת ולכאורה בין כיחידים בין כציבור כבר יצאנו די חובת היום לשמוע 30 קולות אבל מה מאחר ציבור חייבים לשמוע את קולות השופר במלחיות, זכרונות שופרות. בדין היה שיתקאו על כל ברכה, כל בבא שלוש פעמים. למה? כדי שה-30 קולות יהיו מתוך ההקשר שאסור שיתנתק הםמם מלכיות, הם הזכרונות, הם השופרות. רק מה אומר רבנו? מאחר אוכבר א הציבור כיחידים חידים יצאו ידי חובה ושמעו את ה-30 קולות מיושב. אז מאחר בהם כחידים כבר יצאו ידי חובה. עכשיו בגלל הפן של הציבור שבהם לא נטריח עליהם לחזור עליו 30 קולות במוסף. די בתזכורת הזו. תשרת פעם אחת במלחיות, תשת פעם אחת בזכרונות, תרת פעם אחת בשופרות. ואם לא כן היינו צריכים לחזור על 30 קולות במוסף. ומכאן רבותיי לפי רבנו יחיד שלא הגיע לבית הכנסת נסיבות ש כל שאין יכול לשמוע כל שופר שלו על דרך התפילה או בתוך התפילה אם נניח הוא יודע לתקוע או מישהו בא אליו בדיוק כשהוא זה אז אומר לו עשה לי טובה אם אתה יכול אני אראה לך מלחיות תתקע הוא יכול לפי רבנו אבל עולה גם מכאן שאם נניח יש בית כנסת בתוך רחבות של כמה בתי כנסיות ואין להם שופר או אין להם בעל תוקע או אין להם את שניהם עכשיו הם מחכים עד שבית כנסת אחד יגמרו ואז הבעל תוקע עם השופר יגיע אליהם אבל בינתיים הציבור אומר רגע הוא יגיע מאוחר יגיע ב-12 יגיע בא1 לפי האשכנזים והסדים שמחרים עוד אז בואו נתפלל מוסף ואחר כך אנחנו נשמע לא הציבור לא יצא ידי חובה אלא יצטרכו בכל מקרה לשמוע קולות שופר על מלכיות ועל זכרונות ועל שופרות ומה תקנתם? שילכו הם לבית כנסת איפה שהתוקע נמצא בשופר. זה דין. זה ממש דין. אחרת הם כציבור לא יוצאים מדי חובה. שלחו הם אל בעלתוקה השופר. ורק אם אין בית כנסת והזור אין אף אחד רק הם. תוקע. בעל תוקע יגיע מושובע אחר זה כבר משהו אחר זה אם הם יכולים לעכב כי הרי סוף סוף למוסף יש גבול של זמן שלא יתחך עם תפילת מנחה אז אין ברירה שיתפללו בזמן מוסף ואחר כך ישמעו כחידים ויפסידו את חובתם כציבור אין מה לעשות השולחן ערוך כותב בסימן תקצ"ב חידוש דין סעיף ב' יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות ואפילו יש לו מי שיתקע לו הגאה אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מוסף ואין צריך לתקוע לו שנית כלומר אומר השולחן ערוך אסור ליחיד אם איננו בציבור לשמוע כל שופר בתוך תפילת המוסר יחיד אין מפסיק. זה גדר של הפסק. כלומר אסור לא להגיד אני יש לי שופר אני אתקע ליד מלכיות, ליד שופרות, ליד זכרונות. אסור זה הפסק. הרדבס חולק עליו והוא אומר שיחיד מותר להפסיק והרדבס כיוון לדעת רבנו או ברוח דברי רבנו. אבל אנחנו כאן מוצאים חילוק שהיחיד אינו רשי לתקוע בתפילות. מילה אם הוא משתלב בציבור זה משהו אחר. אבל כנפרד לא הוא מסכים כמובן השולחן ערוך שהציבור חייבים לתקוע במוסר זה ברור ולכן לסיכום מה שכתב השולחן ערוך שיחיד אינו מפסיק תוקע בברכות ואפילו יש לו מי שיתקע לו רבנו לא יסכים אלא היחיד יאכל ב בין בין תפילות בין שלוש בתפילות אבל מוסכם על דעת כולם שיש חובה ל הציבור לשמוע תקיעות על סדר הברכות ואם לא הציבור כציבור לא יצא ידי חובה ולא קיבל את העוצמה הרוחנית שצריכה להיות שבט משקל ליכולת של הציבור גם למעוד והקדוש ברוך הוא יסייענו מעשה רצונו רבי חנו Yeah.