מצה עשירה לדעת הרמב"ם

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"

המסמך המצורף הינו תמלול של שיעור תורני העוסק בשאלה ההלכתית של "מצה עשירה" בפסח על פי משנתו של הרמב"ם, ובפרט בנוגע ללישת קמח מחמשת מיני דגן עם מי פירות. הדובר מציג את הסוגיה המורכבת תוך התייחסות למקורות תלמודיים, פסקי הרמב"ם בפירוש המשנה ובמשנה תורה, וכן דעות של ראשונים ואחרונים, תוך הבאת עדויות שונות על שינויים אפשריים בעמדתו של הרמב"ם לאורך זמן.

להלן הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מן הדברים, בליווי ציטוטים רלוונטיים:

1. הגדרת הנושא והסתייגויות:

• הדיון מתמקד בשאלה האם מותר לאכול בפסח בצק מקמח כשר לפסח שנילוש במי פירות (מיץ תפוזים, רימונים וכדומה) ולא במים, לאחר שהשהה ותפח.
• הדובר מדגיש כי הכינוי "מצה עשירה" אינו מדויק לדעת הרמב"ם, שכן מצה עשירה (שנלושה בארבעה משקים: יין, שמן, דבש וחלב) פסולה לשימוש בליל ט"ו כיוון שאינה "לחם עוני". לעומת זאת, לישה במי פירות יוצאת ידי חובה לדעת הרמב"ם.
• "לדעת רבנו כי לדעת הרמבם מצה עשירה דהיינו מצא שאינה עונה על הקריטריון של לחם עוני ולא יוצאים בה ידי חובה בליל 15 היא מצא שני לא שעה באחד מארבעה משקים יין שמן דבש וחלב אבל אדם שלש מצא במיץ תפוזים במיץ רימונים במיץ תפוחים יוצא בידו חובתו לערב זו אינה מצה עשירה זהו בצק שנילוש במי פירות."
• הדובר מציין כי הדיון אינו עוסק בשאלה האקטואלית של כשרות עוגיות מצה עשירה הנמכרות בחנויות בפסח.
• "אנחנו לא נעסוק היום בשאלה שהיא מאוד אקטואלית אוהבים להתנגח ולהתנצח בה בכל שנה לגבי עוגיות מצה עשירה, עוגיות יין שנמצאים על המדפים במרכולים, בחנויות האם כשר לאוכלם בפסח או לא כשר כל שנה בתוכניות שואלים ודורשים אלו השאלות החמות שמתגלגלות אנחנו לא נדון בזה."

2. הסבר תהליך החימוץ:

• הדובר מסביר את התהליך הכימי של החימוץ בקמח במגע עם מים. אנזימים מפרקים את העמילן לרב סוכר לחד סוכר (גלוקוז), פטריות אוכלות את הגלוקוז ומשחררות פחמן דו חמצני וכוהל.
• פעולת הלישה יוצרת רשת גלוטן אלסטית הלוכדת את הפחמן הדו חמצני וגורמת לבצק לתפוח. תפיסה (התהליך הכימי) ותפיחה (התוצאה הפיזית) יחד מגדירים חמץ האסור בפסח.
• הדובר מבחין בין חימוץ ל"סירחון" המתרחש בקטניות במגע עם מים, שאינו נחשב חימוץ כיוון שאינו נובע מפעילות פטריות אלא ממיקרואורגניזמים אחרים.

3. לישה במי פירות ודעת חז"ל:

• הגמרא במסכת פסחים (דף ל עמוד א) מביאה את דעת רבה בר בר חנה בשם רש לקיש ש"עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת". רש"י מפרש שרש לקיש מתייחס לשלושת המשקים הללו כדוגמה לכל מיני פירות.
• הגמרא מביאה סתירה לכאורה בין דברי רש לקיש ("אין חייבין על חימוצו כרת") לבין סתמא דגמרא ("מי פירות אין מחמיצין"), ממנה משמע לכאורה שמותר לאכול עיסה שנילושה במי פירות באופן מוחלט.
• הדובר מביא ניסוי שערכו תלמידים בו נמצא כי השפעת מי פירות על החימוץ משתנה בהתאם לסוג הפרי. מיץ ירקות (מלפפון, אבטיח) הדומה יותר למים עלול לגרום לחימוץ מהיר, בעוד ששמן למשל מונע כל תפיחה.

4. עמדת הרמב"ם בפירוש המשנה ובהלכות חמץ ומצה:

• בפירוש המשנה (פסחים, פרק שלישי), הרמב"ם כותב במפורש שקמח מחמשת מיני דגן שנילוש במי פירות "אינו עובר עליו ולא יראה ולא ימצא ולא עוד אלא שמותר לאוכלו משום שיש לנו כלל מפירות אין מחלימין". עמדה זו תואמת את הסתמא דגמרא.
• בהלכות חמץ ומצה (פרק ה הלכה ב), מובאות שתי גרסאות בנוסח דברי הרמב"ם:
• גרסה אחת גורסת: "הרי זה מותר באכילה, שאין מפירות מחמיסין אלא מסריחין".
• גרסה שנייה גורסת: "אין חייב עליו כרת, שאין מי פירות מחמיצין".
• הדובר מצביע על הגהה בכתב יד אוקספורד של פירוש המשנה, שנכתבה על ידי רבי אברהם הנגיד (בנו של הרמב"ם), בה נמחק "ומותר לאוכלו" ובמקומו נכתב "ואין האוכלו חייב כרת".

5. עדויות על שינוי אפשרי בעמדת הרמב"ם:

• הדובר מביא עדות משו"ת הרשב"א, שם נטען כי העידו בשם הרמב"ם שחזר בו מדבריו הראשונים וסובר שאין חייבים על לישה במי פירות כרת, אך אסור לאכול.
• הוא מצטט את "מעשה רוקח", שמביא עדות מכתב יד קדמון המעיד כי רבי אברהם הנגיד סיפר שבשעת לימודו עם אביו, הרמב"ם חזר בו מההיתר המוחלט לאכול בצק שנילוש במי פירות שתפח, וציין שאין חייבים על אכילתו כרת אך אין זה ראוי לאכול.
• הדובר מזכיר עדויות נוספות מה"מגדל עוז" ומה"רמק" התומכות בגרסה שהרמב"ם חזר בו והורה שאין איסור כרת אך יש איסור אכילה בבצק שנילוש במי פירות שתפח.

6. ניסיון ליישב את הסתירות ולבאר את עמדת הרמב"ם:

• הדובר מצביע על כך שבהלכה ד' באותו פרק בהלכות חמץ ומצה, הרמב"ם מתיר במפורש לבשל דגן או קמח במי פירות, ללא אזכור של איסור או אי-חיוב כרת.
• "מותר לבשל הדגן או הקמח במות מותר לעשות הריש מבורגול במי פירות או לעשות עשיד מקמח במי פירות וכן בצק של לשו במי פירות אם בשלו זה טעות בפעולת צדיק במקור אם בשלו במי פירות או כלהו בשמן במחבות תגן אותו הרי זה מותר שמי פירות אין מחמיצים."
• הדובר מציע שהחזרה של הרמב"ם, כפי שמובאת בעדויות, מתייחסת למקרה קיצוני בו הבצק שנילוש במי פירות שהה זמן רב ותפח לגמרי ונראה כחמץ מובהק. במקרה כזה, אין חיוב כרת אך אין להתיר אכילה.
• לעומת זאת, לישה מהירה במי פירות לצורך אפייה מידית או בישול הגרגירים או הקמח במי פירות נותרה מותרת לדעת הרמב"ם, כפי שמשתמע מהלכה ד'.
• הדובר מציין כי מנהג יהודי תימן לתנן חיטים (להשרותם במי עשבים לצורך ריכוך הקליפה לפני טחינה) תואם את הגרסה הראשונה של הרמב"ם המתירה שימוש במי פירות, וכן את ההיתר לבשל דגן במי פירות. הוא מדגיש שהרמב"ם עצמו לא היה תימני.

7. סיכום ומסקנות (זמניות):

• לדעת הדובר, אין סיבה לדחות את העדויות בשם רבי אברהם הנגיד על חזרתו של הרמב"ם.
• החזרה מתייחסת כנראה למצב בו בצק מקמח וממי פירות תפח באופן ניכר. במצב זה, אין איסור כרת אך אסור לאכול.
• יחד עם זאת, לישה מהירה במי פירות לצורך אפייה או בישול דגן/קמח במי פירות נותרה מותרת.
• ההיתר לתנן חיטים במי פירות נשאר בתוקפו לדעת הרמב"ם.

בסיום דבריו, הדובר מודה לקהל ומציין כי הנושא עדיין פתוח לדיון נוסף