אלול מתחיל בשאלה: למה בכלל צריך זמן מיוחד לתשובה?
חודש אלול הגיע. חודש הרחמים והסליחות.
אבל הרב רצון ערוסי פותח בשאלה פשוטה וחשובה: הרי אדם שחטא לא אמור לחכות לאלול. הרמב"ם מלמד שכאשר אדם נכשל, התשובה הנכונה ביותר היא לשוב מיד. אם טעית היום – תקן היום. אין שום סיבה לחכות לראש השנה או ליום הכיפורים.
אז מה בכל זאת מיוחד באלול?
הרב מסביר שאלול הוא לא רק זמן לתקן עוד עבירה ועוד טעות. זה זמן לבדוק איזה סוג של קשר יש לנו עם הקב"ה, ואיזה סוג של בני אדם אנחנו רוצים להיות.
לכן נוהגים לרמוז את חודש אלול בפסוק:
"אני לדודי ודודי לי".
"אני לדודי" – אני פונה אל הקב"ה.
"ודודי לי" – הקב"ה פונה אליי.
לא מדובר רק בפחד מהעונש. מדובר בקשר של אהבה.
הרב פותח את השיעור באמירה חזקה: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", ו"אין תורה אלא אורה". בעולם שיש בו כל כך הרבה בלבול ומבוכה, התורה היא האור שמראה לאדם איך לחיות.
וזו בעצם השאלה של אלול: האם התורה היא מבחינתי רק מערכת של חוקים שאני חייב לעמוד בהם – או שהיא האור שמכוון את כל החיים שלי?
שני אנשים שחזרו בתשובה – אבל רק אחד השתנה באמת
הרב מספר על שאלה שנשאל.
שני אנשים גדלו בבתים דתיים, התרחקו מהדרך ובמשך שנים חיו כחילונים. שניהם לבסוף חזרו בתשובה.
אבל קרה דבר מעניין.
האחד השתנה לגמרי. הוא התחיל ללמוד תורה ברצינות, להתפלל בזמן, לעשות חסדים ולהתייחס יפה לאנשים. מי שהכיר אותו קודם כמעט לא האמין שמדובר באותו אדם.
השני גם חזר בתשובה: הוא שומר שבת, אוכל כשר וחובש כיפה. אבל משהו עמוק לא השתנה. הוא מגיע לפעמים לתפילה ולפעמים מאחר, לומד מעט, ולפעמים נשאר מחוספס בהתנהגות שלו.
איך יכול להיות ששני אנשים עברו לכאורה את אותו תהליך, אבל הגיעו למקומות כל כך שונים?
התשובה של הרב היא היסוד של כל השיעור:
האחד שב בתשובה מאהבה, והשני שב בתשובה מיראה.
תשובה מיראה – שינוי אמיתי, אבל לא טיפול שורש
תשובה מיראה היא תשובה שנולדת מפחד.
אדם חושב: אולי אענש. אולי אפגע בבריאות. אולי בפרנסה. אולי בזוגיות. הוא מבין שהקב"ה הוא "אל גדול גיבור ונורא", והוא מחליט לשנות את דרכו.
זו תשובה, והרב מדגיש שלא צריך לזלזל בה. גם תשובה מיראה חשובה מאוד.
אבל היא לא תמיד מגיעה לשורש האישיות.
הרב מדמה זאת לכאב שיניים: אם יש בעיה עמוקה בשורש השן, לא מספיק לשים סתימה מבחוץ. צריך קודם לעשות טיפול שורש.
כך גם בנפש.
אדם יכול לשנות בגדים, מנהגים והרגלים דתיים – ועדיין לקחת איתו לחיים החדשים את אותן תכונות ישנות.
הרב מספר על אדם שחזר בתשובה. זקן, כובע, בית מלא בתמונות של גדולי תורה – הכול נראה מרשים מאוד.
אבל בענייני ממונות הוא ניסה לרמות אדם אחר.
הרב ישב איתו והסביר לו שההסכם שהוא עשה מבוסס על עקיצה. במקום לקבל את הדברים, האיש התחיל להשתמש בידיעות הלכתיות כדי להצדיק את עצמו.
כששאל הרב איך אותו אדם התנהג לפני שחזר בתשובה, אמרו לו: גם אז הוא היה נוכל.
ואז התמונה התבהרה.
האדם החליף את אורח החיים מבחוץ, אבל לא טיפל בשורש. במקום להפסיק להיות נוכל, הוא פשוט למד להשתמש במילים דתיות כדי להצדיק את אותה תכונה ישנה.
זו בדיוק הסכנה שעליה מדבר הרב: תשובה בלי ריפוי פנימי.
אז מהי תשובה מאהבה?
כדי להסביר זאת, הרב מגיע לשאלה עמוקה יותר:
מה פירוש בכלל לאהוב את ה'?
אנחנו יודעים מהי אהבה להורים, לילדים, לחברים. אבל איך אוהבים את בורא העולם?
כאן הרב מביא את דבריו של רבי שלמה אבן גבירול.
האדם הוא לא רק גוף. בתוך האדם יש שכל, נשמה, צלם אלוהים.
הקב"ה נתן לאדם דבר שאין לשום יצור אחר באותה צורה: יכולת לחשוב, לבחור, להכיר את האמת ולהתקדם מבחינה רוחנית.
ולא רק זה. הוא נתן לנו גם תורה.
הרב מתאר את התורה כמעין מערכת ניווט לחיים. כמו שאדם לא רוצה לנסוע למקום רחוק בלי אמצעי ניווט, כך האדם לא אמור לנסות לנווט את החיים שלו בלי התורה.
היצרים מושכים אותנו להרבה כיוונים: כסף, כבוד, תאוות, קריירה, מעמד.
והתורה היא ה"אורה" שמאפשרת לנו לדעת לאן באמת כדאי לנסוע.
לכן אדם ששב מאהבה לא חושב בעיקר:
"אני מפחד שה' יעניש אותי."
הוא חושב:
"איך יכולתי לבזבז את צלם האלוהים שקיבלתי?"
"איך השתמשתי בכוחות הגדולים שלי לדברים קטנים?"
"אני רוצה להגיע למקום גבוה יותר."
זאת תשובה מאהבה.
רבי יוחנן – אהבה שגם הייסורים לא מכבים
כדי להמחיש מהי אהבת ה', הרב מספר על רבי יוחנן.
רבי יוחנן עבר חיים קשים מאוד. הוא התייתם מאביו עוד לפני שנולד, ואמו נפטרה בלידתו. בהמשך חייו הוא איבד את ילדיו.
ובכל זאת, הוא לא איבד את אהבתו לקב"ה ולתורה.
הרב מזכיר את התיאור עליו:
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".
רבי יוחנן גם ויתר על רכוש כדי שיוכל לעסוק בתורה. הוא היה מצביע לתלמידיו על נכסים שהיו שייכים לו ואומר: את זה מכרתי כדי ללמוד תורה.
מדוע?
כי מבחינתו התורה לא הייתה עוד מקצוע או חובה.
היא הייתה הדרך שלו להגיע לשלמות.
זה ההבדל בין אדם שעובד את ה' מפחד לבין אדם שעובד אותו מאהבה.
מי שפועל רק מתוך פחד עלול לומר לעצמו בשלב מסוים: "די, זה כבר לא משתלם לי".
אבל מי שמבין שהקשר עם הקב"ה הוא עצם החיים שלו – גם קושי גדול לא בהכרח מנתק אותו.
ריש לקיש – הסיפור שמסביר את כל השיעור
מכאן הרב מגיע לסיפור המרכזי: רבי יוחנן וריש לקיש.
ריש לקיש לא היה אדם חסר כישרון. להפך.
הוא היה חזק, אמיץ, חד ומלא אנרגיה. אבל בשלב מסוים בחייו הכוחות האלה הופנו לכיוון רע, והוא הידרדר עד שנעשה ראש של חבורת שודדים.
יום אחד הוא ראה את רבי יוחנן רוחץ בנהר. בגלל יופיו של רבי יוחנן, ריש לקיש חשב מרחוק שמדובר באישה וקפץ בעוצמה אל המים.
כשהתקרב וגילה שמדובר ברבי יוחנן, אמר לו:
"יופייך לנשים".
ורבי יוחנן ענה לו במשפט ששינה את חייו:
"חילך לאורייתא" – הכוח שלך לתורה.
זו אחת הנקודות החשובות ביותר בהרצאה.
רבי יוחנן לא אמר לריש לקיש:
"אתה אדם גרוע."
הוא גם לא אמר לו:
"תאבד את כל הכוחות שלך."
הוא אמר לו בדיוק להפך:
יש לך כוחות אדירים. הבעיה היא לא הכוח – הבעיה היא לאן אתה מנתב אותו.
האנרגיה שהפכה אותו למנהיג של שודדים יכולה להפוך אותו למנהיג בעולם התורה.
וזה בדיוק מה שקרה.
ריש לקיש חזר בתשובה, השקיע את כל הכוחות שהיו בו בלימוד, ועלה עד שנעשה מגדולי חכמי ישראל ומתלמידיו החשובים ביותר של רבי יוחנן.
"חילך לאורייתא" – המסר גם אלינו
המשפט הזה נכון לא רק לריש לקיש.
לכל אחד מאיתנו יש "חיל" – כוח.
אדם יכול להיות עקשן.
אדם יכול להיות תחרותי.
אדם יכול להיות מלא אנרגיה.
אדם יכול להיות בעל כישרון להשפיע על אחרים.
אדם יכול להיות סקרן, חכם, אמיץ או אפילו מרדן.
השאלה היא לא רק אילו כוחות יש לך.
השאלה היא:
לאן אתה שולח אותם?
אותה עקשנות יכולה לגרום לאדם לריב עם כולם – והיא יכולה להפוך להתמדה.
אותו רצון להיות מוביל יכול להפוך לגאווה – או למנהיגות.
אותה אנרגיה יכולה להתבזבז שעות על דברים חסרי משמעות – או לבנות משהו גדול.
התשובה מאהבה לא אומרת למחוק את האישיות.
היא אומרת לגייס אותה מחדש.
"חילך לאורייתא".
איך זדונות יכולים להפוך לזכויות?
כאן מגיע הרב לאחד הרעיונות המפתיעים ביותר בגמרא.
ריש לקיש עצמו אומר:
גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות.
אבל במקום אחר הוא אומר דבר אפילו גדול יותר:
גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות.
איך שתי האמירות מסתדרות?
הגמרא עונה:
כאן מדובר בתשובה מיראה, וכאן בתשובה מאהבה.
בתשובה מיראה האדם באמת חוזר בו, ולכן החטאים שלו נידונים בצורה קלה יותר – כ"שגגות".
אבל בתשובה מאהבה קורה משהו עמוק יותר.
הרב מסביר שהכוחות שהאדם השתמש בהם בעבר לעבירה אינם נעלמים.
הוא לוקח את אותן אנרגיות עצמן ומנתב אותן עכשיו לטוב.
ריש לקיש הוא הדוגמה המושלמת.
הכוח, האומץ, החדות והאנרגיה שהובילו אותו בעבר לעולם הפשע – הפכו לאחר התשובה לכוחות שבאמצעותם עלה בעולם התורה.
לכן, במובן עמוק, אפילו העבר נעשה חלק מהעלייה שלו.
לא מפני שהעבירה הייתה טובה.
אלא מפני שהנפילה עצמה גרמה לו לגלות עד כמה כוח יש בו – ועכשיו כל הכוח הזה מגויס לעבודת ה'.
וזה בדיוק התפקיד של אלול
עכשיו אפשר לחזור לשאלה שבה פתחנו.
אם אפשר לחזור בתשובה בכל יום, מה מיוחד באלול?
אלול הוא זמן שבו לא מסתפקים בשאלה:
"איזו עבירה עשיתי?"
אלא שואלים:
"מה קורה עם כל החיים שלי?"
"אילו כוחות קיבלתי?"
"לאן אני מנתב אותם?"
"האם אני רק מפחד לטעות, או שאני באמת רוצה להתקרב?"
זהו "אני לדודי ודודי לי".
אני מגייס את עצמי לקשר עם ה'.
והקב"ה, כביכול, פותח בפניי את הדרך בחזרה.
המסע מאלול עד שמיני עצרת
הרב מסביר שהמסע הזה לא נגמר באלול.
אלול הוא רק תחילת המסע.
מכאן אנחנו עולים אל ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ולבסוף שמיני עצרת.
בראש השנה איננו עסוקים בעיקר בווידוי. אנחנו ממליכים את הקב"ה. האדם אומר: אני רוצה שהחיים שלי יהיו תחת מלכות ה', ולא תחת המלכות של היצרים שלי.
ביום הכיפורים אנחנו מתנקים מן החטא ומסירים את המחיצות בינינו לבין הקב"ה.
בסוכות אנחנו לומדים שהביטחון האמיתי של האדם אינו רק בבית, בכסף ובחומר, אלא בהשגחת ה'.
ובשמיני עצרת מגיעים אל השיא: הקרבה והשמחה עם הקב"ה עצמו.
כך נוצר סולם:
- מאלול – חשבון נפש.
- מראש השנה – קבלת מלכות ה'.
- ביום הכיפורים – טהרה.
- בסוכות – ביטחון.
- ובשמיני עצרת – שמחה ואהבה.
ומה כל אחד מאיתנו יכול לקחת מכל זה?
אולי את השאלה שרבי יוחנן היה שואל כל אחד מאיתנו:
מה ה"חיל" שלך?
מה הכוח המיוחד שקיבלת?
מה הדבר שאתה יודע לעשות בעוצמה?
ואז מגיעה השאלה השנייה:
לאן אתה מנתב אותו?
אלול לא אומר שאתה צריך להפוך למישהו אחר.
הוא מזמין אותך להיות הגרסה הגבוהה יותר של עצמך.
לא למחוק את האש – אלא לכוון אותה.
לא לחזור בתשובה רק מפני שאתה מפחד מעונש.
אלא להגיע למצב שבו אתה אומר:
חבל לי לבזבז את החיים שקיבלתי.
חבל לי לבזבז את צלם האלוהים שבי.
אני רוצה להשתמש בכוחות שלי כדי להגיע גבוה יותר.
זו התשובה שריש לקיש עשה.
זו התשובה שהרב רצון ערוסי מבקש מאיתנו לחפש בחודש אלול.
וזה פירושו של:
"אני לדודי ודודי לי".
לא רק לפחד מהשמיים.
אלא להתחיל מסע של אהבה – מהלב, ועד השמיים.