עירוי מכלי ראשון בשבת

השיעור נעסוק בדיני עירוי מכלי ראשון בשבת.

רבינו כתב בפרק ט' מהלכות שבת הלכה ב':

הנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל, ונתגלגלה--חייב:  שהמבשל בתולדת האור, כמבשל באור עצמה.  וכן המדיח בחמין מליח הישן, או קולייס האספנין והוא דג דק ורך ביותר--הרי זה חייב:  שהדחתן בחמין, זה הוא גמר בישולן.  וכן כל כיוצא בהן.

לפי דברי רבינו בפירוש המשנה שהובאו בהערה ח', עולה שאין איסור בעירוי מכלי ראשון, וכך גם ביאר מורי בהערה ח'.

מרן בסימן שי"ח סעיף י:

אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהן מכלי ראשון:

השתילי זיתים מבאר שאנו נקח את דברי מרן לחומרא. המשנה ברורה מסביר שעירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפה, והוא מבאר בביאור הלכה שלמרות שלשיטתו הם מחמירים כשיטת רבי אליעזר ממיץ שיש בישול אחר אפיה, הרי שבעירוי הם לא מחמירים.

כתב רבינו בפרק כב' הלכות שבת הלכה ו':

מיחם שפינה ממנו מים--מותר ליתן לתוכו מים צונן, כדי להפשירן; ומותר ליצוק מים חמין לתוך מים צונן, או צונן לתוך החמין--והוא שלא יהיו בכלי ראשון, מפני שהוא מחממן הרבה.  וכן קדירה רותחת--אף על פי שהורידה מעל האש, לא ייתן לתוכה תבלין; אבל נותן לתוכה מלח, שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה.  ואם צק התבשיל מקדירה לקערה--אף על פי שהוא רותח בקערה, מותר לו ליתן לתוך הקערה תבלין:  שכלי שני אינו מבשל.

המגיד משנה מבאר (בהערה י"א) שלדעת רבינו, כפי דעת רש"י, שעירוי מכלי ראשון אסור מפני שהוא מבשל. וכך גם מבאר מורי, ואם כן יש לכאורה סתירה מדברי מורי בפרק ט' דלעיל ששם ביאר שעירוי מכלי ראשון אינו מבשל.

כתב רבינו בפרק כב' הלכה ח':

דבר שנתבשל קודם השבת, או נשרה בחמין מלפני השבת--אף על פי שהוא עכשיו צונן, מותר לשרותו בחמין בשבת.  ודבר שהוא צונן מעיקרו, ולא בא בחמין מעולם--מדיחין אותו בחמין בשבת, אם לא הייתה הדחתו גמר מלאכתו; אבל אם הייתה הדחתו גמר מלאכתו, אין שורין אותו בחמין.

גם מדברי רבינו כאן בהלכה עולה שמותר לערות מכלי ראשון על דבר חי, ולכן נצטרך ככל הנראה לחלק בין תבלין לדבר חי אחר שבתבלין יש איסור שמפני שעירוי בכלי ראשון מבשל בתבלין.

מרן בסעיף ד' כותב:

בשיל שנתבשל כל צרכו, יש בו משום בישול אם נצטנןהגה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו (רבינו ירוחם ח"גואם לא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כמאכל ב"ד, שייך בו בישול אפילו בעודו רותח; וה"מ שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר, והוא יבש, מותר לשרותו בחמין בשבת. ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת, אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתןהגה וה"ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה, דאסור לשרותו בשבת, דהוי גמר מלאכה

המשנה ברורה מבאר שהדחה מותרת רק מכלי שני כי עירוי מכלי ראשון מבש מכדי קליפה כפי שמבואר במאכלות אסורות. גם השתילי זיתים מסכים לכך שעירוי מכלי ראשון מבשל.

לגבי מאכלות אסורות, כתב רבינו בפרק ט' הלכה יז':

הבשר לבדו מותר, והחלב לבדו מותר, ובהתערב שניהן על ידי בישול ייאסרו שניהן.  במה דברים אמורים, שנתבשלו שניהן ביחד, או שנפל חם לתוך חם, או צונן לתוך חם; אבל אם נפל אחד משניהן והוא חם לתוך השני והוא צונן--קולף הבשר כולו שנגע בו החלב, ואוכל השאר.  ואם נפל צונן לתוך צונן--מדיח החתיכה, ואוכלה.

משמע מדברי רבינו, שכלי ראשון אכן מבשל כדי קליפה לגבי בשר וחלב, והשאלה האם דין זה חל גם לגבי שבת.

כתב רבינו בהלכות מעשר פרק ג' הלכה טו' (טז'):

 השמן, משיירד לעוקה.  אף על פי שירד--נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין, ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל, אף על פי שהוא חם:  מפני שאינו מתבשל בכלי שני.  ואם היה חם ביותר, כדי שיכווה את היד--לא ייתן לתוכו, מפני שהוא מתבשל.

משמע מדברי רבינו בהלכה דלעיל, שכל שהתבשיל חם ביותר הרי גם בכלי שני מבשל. אולם מורי מבאר (הערה י"ב בפרק כב' שבת) שלעניין מעשר הגדר לקביעה למעשר הוא הכשרתו לאכילה מה שאין כן לגבי שבת הלכתית אין כלי שני מבשל.

באופן דומה ניתן לבאר שלגבי מאכלות אסורות האיסור נקבע בהתאם לעובדה בפועל האם יש בישול או לא ולכן לגבי מאכלות אסורות עירוי מכלי ראשון מבשל (באותו אופן שגם מעבר ציר במליחה אוסר לגבי מאכלות אסורות).

לגבי שבת אי אפשר לשלול את ההלכה המפורשת בפרק כב' הלכה ח':

דבר שנתבשל קודם השבת, או נשרה בחמין מלפני השבת--אף על פי שהוא עכשיו צונן, מותר לשרותו בחמין בשבת.  ודבר שהוא צונן מעיקרו, ולא בא בחמין מעולם--מדיחין אותו בחמין בשבת, אם לא הייתה הדחתו גמר מלאכתו; אבל אם הייתה הדחתו גמר מלאכתו, אין שורין אותו בחמין.

לפיה דבר שאינו מקלי הבישול מותר לערות עליו מכלי ראשון למעט תבלין שאסור לערות עליהם מכלי ראשון.

לכן לסיכום, ניתן לומר שכל שרבינו אסר בפורש כגון תבלין, נצטרך לאסור ודבר שרבינו התיר במפורש כבשר שמותר, לגבי שאר דברים נצטרך להחמיר מספק.

לגבי מאכלות אסורות, דינם שונה מדין שבת כי שם דנים בתוצאה בפועל האם היה פה בישול והאם הייתה העברת טעמים (כגון ציר).

לגבי קביעות למעשר, מאחר ואנו צריכים גדר של הכשרה לאכילה הרי שגם בכלי שני ניתן לקבע למעשר.

תגיות: 
תאריך: 
18/07/14 י"ט תמוז התשע"ד
x

Audio Playlist