לפי הרמב"ם, בקדיש המקורי יש תחנות קבועות לומר אמן. סה"כ 5 אמנים.

לפי הספרדים והאשכנזים, יש תחנות שונות לאמירת אמן.  אולם גם אצלם יש 5 אמנים.

האם יש משמעות לשינוי מיקום?

למה עדות אחרות קוראים את הקדושה והשליח ציבור חוזר על הקדושה שבעוד הקדושה צריכה להיות רק לשליח ציבור?

ההולכים בשיטת רבינו תפילה אחת כיצד ינהג שליח ציבור לגבי אתה קדוש של היחיד? הרי השליח ציבור אומר את הקדושה שאינה של היחיד..

האם גדול שאינו יודע קרוא וכתוב אנלפביתי משלים לכל דבר שבקדושה או דינו כחש"ו?

הבוקר התפללנו באחד הגינות הציבוריות והיות שלא הסתדר להביא ספר תורה, ארגנו המארגנים מבני ספרד שיהיה לאחד התושבים בבניין סמוך ספר תורה בביתו והוא קרא בקול מחלון ביתו את הקריאה לאוזניהם וללא ברכות התורה .

האם הם נהגו כראוי ?

 מאז ומתמיד שמתי לב שנהוג אצלינו שש"צ האומר קדיש מתהלך תוך כדי אמירתו לתיבה בלי הקפדה על עמידה במקום (אמנם יש כאלה שרק נעים בעת עניית איש"ר של הציבור). האם היו כאלה שהקפידו בתימן שלא לעבור מול אומר הקדיש (כמו אצל המתפלל)? אם כן האם זה היה נפוץ ובאיזה קהילות?

מה יעשה היחיד כשמתפללים תפילה אחת בעשרת ימי תשובה? 

כיצד ישתלב עם אמירת נוסח ובכן.

האם יש הבדל או משמעות שונה בין קדושה בברכת היוצר לבין הקדושה בסדר היום, ובא לציון?

האם מפאת קוצר זמן אם לשחרית או למנחה. ניתן לומר קדושה בנוסח מקוצר זאת אומרת: אומר נקדישך ונעריצך ונשלש לך וכו׳ (כמו מנהג הבלדי) אחר שהציבור אומר קדוש וכו׳ אומר הש״ץ לעומתם משבחים כמו נוסח השאמי וגומר את הקדושה.   האם ראוי ונכון לנהוג כך או שב ואל תעשה עדיף?    ראיתי בהערה יט בפרק ט שמורי כותב שנוסח הקדושה לרבנו היא אחידה לשחרית למנחה ולמוסף