מה מעמדו של היבול שטרם הופרש ממנו מעשר עני בלבד, האם נחשב כאוכל טבל ואיזה עונש יתחייב?

בנסיבות שמשגיח הכשרות קרא שם וקבע מקום אך הבעלים של היבול סירב להפריש מעשר עני, האם ניתן להתיר היבול באכילה?

האם יכול העני לתבוע מהלקוחות שקנו הפירות או הירקות שיעבירו אליו את מעשר העני או את דמיו?

האם יש לחשוש שמאכלים חריפים עלולים לפלוט טעם מתוך הכלים שהם מונחים בם?

באילו נסיבות יש לחשוש ולאסור המאכלים החריפים שלא להשתמש בארוחה חלבית או בשרית למרות שהם בעצמם "פרווה"?

האם יש לחשוש ל"מליח כרותח" לא רק להפלטה והבלעה במאכלים אלא גם להפלטת טעם מכלים אף שהם נקיים?

מה נכלל בהגדרת תרופות, האם דווקא תרופות קונוונציונליות או אף כאלו שהנסיון מוכיח את יעילותם?

מהם הגדרים של איסור בל תשחית, האם נדחה איסור זה מכל דבר המביא תועלת ואף צורך פסיכולוגי המועיל למתרפא בו?

האם שפשוף ומריחת פרי הלימון על הגוף נחשב כדרך הנאתו ויאסר השימוש בפרי ערלה?

מי שאוכל בנסיבות שאין לו בשר בין השיניים, האם גם אז יתחייב זמן המתנה לאכילת חלב?

מהי התכולה של גזירת חכמים, האם דווקא בשר או אף מרק בשרי שאינו כולל שיירי בשר?

בנסיבות שמדובר בבליעה ולא בלעיסה וטחינה בשיניים, האם ניתן להקל ולהתיר אכילת חלב ללא המתנה?

מהי גישת הרמ"א לגבי הכשר הכבד לצלי, היש לחתכו משום דם בסימפונות?

כיצד יכשיר הכבד, לפי הרמב"ם, ומדוע השמיט רבינו את שנאמר בגמרא על הצורך בחיתוך שתי וערב?

היש הבדל בדין בשר שנצלה לאכלו כצלי לבין דין בשר שנצלה כשלב לפני בישולו?

האם חמץ שעבר עליו הפסח אסור מצד הדין או שחכמי ישראל קנסו זאת על העובר ב"בל יראה ובל ימצא"?

באילו תנאים תיחשב תערובת חמץ כגופו של החמץ ותתחייב בביעור גם לאחר הפסח?

האם הקנס שקנסו חכמי ישראל כוללת כל תערובת אפילו אין בה רוב היתר כנגד החמץ שבה?