שאל השואל ובמבוכה רבה לאור העובדה שאחד מהאומנים קנע את הציבור שתמוכו בבחירות לליכוד בשם עדר בהמות שמכוששים בקש ובגבבה האם יש בזה כדי לערער את הכראת הרוב בבחירות שכן לא אחת כך שואל השואל הוא שומע מפי אומנים סופרים שכביכול הללו אשר נמצאים בצד השמאלי של המפה הישראלית הם אנשים שמבינים מה היא התרבות המערבית, מה היא דמוקרטיה ולכן יש משקל סגולי לדעות שלהם בעוד שהללוש באו באים מהצד הימני של המפה הישראלית ורובם הם עדות המזרח, אין להם כך לדעת אותם אומנים תובנות בדבר מחותה של הדמוקרטיה או משום כך אין להתייחס להכראה בבחירות כהכראה שמחייבת ולכן שואל נבוך כי הוא מאוד מאוד דמוקרט והיה רוצה בכיבוד אלקי הדמוקרטיה, אבל גם הוא טמח עם הביטויים הללו כמו בהמות וכיוצא בזה, הם ביטויים חולמים ואולי הם מעידים דבר מה גם על התוכן ועל האיש המדבר. אכן השואל ששאל במבוכה נפש יקרה לו. והתשובה לשאלתו היא מאוד מורכבת. ונתייחס אליה צעד אחרי צעד כדי שהדברים יהיו שקולים ומושכלים. ראשית לכל דבר יש להצטער צער גדול מאוד מאוד שיש מקרבנו אנשים אומנים סופרים אשר הם כל כך אמונים על התרבות המערבית המודרנית אבל לצערנו תלושים מאוד מאוד ממקורות היהדות. אילו היו מצויים במקורות היהדות היו מרוויחים שני דברים, גם מקורות של חוכמה ביחס למהותה של הדמוקרטיה והחראות רוב, וגם ביחס לנורמות הערקיות והמוסריות בדבר נקיות הדיבור והתייחסות זה לזה. והנה ישמעו השומעים, כבר בזמן בית שמאי ובית הלל נחלקו בינם לבין עצמם בשאלות רבות בהלכה ובהגות. כשסנהדרין פעילה וחופשית לפעול אז המחלוקות מתנקזות לסנהדרין והיא מכריעה ברוב. אבל כשמבחינה מדינית יש צמצום של סמכות הסנהדרין לאחריה בגלל שלטונות זרים שהיו בארץ אזי היה מאוד קשה להכריע במחלוקות שיש בין חכמי ישראל ואף על פי שהיה דבר ידוע שבית הלל הם רוב אבל בית שמאי כך נטען היו יותר חריפים ולכן השאלה הייתה עקרונית האם רוב רגיל גובר על מיעוט איכותי או לא עד שיצאה בת קול והכריעה שהלכה כמו בית הלל ולכאורה ההכראה אומרת שאחרי רבים להתות הוא כלל ברזל מוביל באחדות של עם נאור גם אם חושבים שבצד המיעות יש אנשים בעלי דעה ובעלי כשרון כי אין לדברים סוף מאחר וכל אדם יכול לבוא לומר שיכול להיות שבצד הזה של המפה ינשים יש נשים על ידי בכשרון ואין להם חוכמת חיים ולא ניסיון חיים וכד כיוצא וזה ולכן כל עוד מדובר באנשים ברי דעה כולם כשירים לומר את דעתם ואחרי רבים להטות זהו כלל ברזל שהתורה לפני 3000 חדשה אותו ואומות העולם גילו אותו רק מאוחר יותר מאוד מאוד וכאמור שכבר לפני 2000 בשנה כבר עם ישראל התמודד מול השאלה רוב כמותי ומחות איכותי מגובר עלמה בוכרה שהרוב הכמות מכריע ברור ש בהלכה היו מודעים לכך שיש אנשים שגם לרוב הכמותי לא יכולים להיכנס. אנשים שהם לגמרי מופקעים מדיה ומדעת. ברור שאינם יכולים להיכנס לתוך הרוב. ואדרבה, השולחן ערוך נאמר שאסור לדיין שיהיו במחיצתו תלמידים שהם בורים בעמי ארצות שמה אולי בגלל שהם מופקעים מיכולת של שיקולד. אמיתי עלולים אולי לטעות אבל ברגע שמדובר בבני אדם שיש להם ידיעה בסיסית בוודאי ודאי שהם מכללים בכלל הרוב והרי בעניין בטחון המדינה בעניין הקיום הלאומי שלנו יש גם זה כלל מאוד מאוד עתיק יומין ביהדות שבעניין פיקוח נפש אף על פי שאנחנו נזכקים מאוד מאוד לכבוד דעת צועיות של רופאים. אם רופא יאמר שאין פיקוח נפש והחולה יאמר כן ובסכנת נפשות, ההלכה קובעת לב יודע מרת נפשו ומחללים את השבת כדי להצילו. אפילו שהרופא איננו מחייב זאת אבל החולה מחייב זאת. כך גם בקיום הלאומי יש חוכמת חיים לכל יהודי אשר יושב בציון ויודע מה היא הסכנה לעצם ה קיום מלאומי. אם זה ברמה הצבאית ואם זה ברמה המדינית ואם זה ברמה הכלכלית ואם זה ברמה הרוחנית, ידיעות בסיסיות כאלה יודעים גם יודעים ולכן אין לאף אחד את המונופול לומר דעתי גדולה מדעתך וכאמור גם אין רלוונטיות לנימוק כזה אלא אחרי רבים להטות ומשום כך אין לו לשואל להיות נבוך כלל ועיקר מהטענה שכביכול בחלק הזה של המפה, דהיינו הימנית או המזרחית, אין להם תובנות דמוקרטיה. מה היא? יש להם תובנות. העניין של דמוקרטיה הוא עניין שצריך ללמוד אותו היטב היטב. יש דמוקרטיה בתורה שעולה פיף מונים מהדמוקרטיה המודרנית, אבל לא כאן המקום להרחיב ולהעריך. כך שעדיין כל הללו שלמות הדמוקרטיה בפיהם ואשר מתיימרים שהם כאילו יודעים דמוקרטיה מה היא. עדיין עדיין צריכים קצת לנהוג איפוק וכבוד בפני כל אדם. נכון. הנה זהראו יש חופש ביטוי. זהו בדמוקרטיה המודרנית אבל בתורת ישראל אין חופש ביטוי. יש חובת ביטוי. כל אדם חייב לומר את הדברים כדי שהם ילובנו. ותתברר האמת וינהקו על פי האמת ולכן הדמוקרטיה המודרנית אומרת חופש ביטוי ולא חובת ביטוי הדמוקרטיה המודרנית מסתפקת רק בחופש ביטוי ולא בחובת השמיעה לעומת זאת בתורת ישראל יש חובת ביטוי וחובת שמיעה כלומר חובת הזולת ירבי ברפלוקטא שלי לשמוע אותי והוא לא צריך לתת לי לדבר כי אני יש לי חובת דיבור מאת הקדוש ברוך הוא, אלא הוא חייב לשמוע אותי ואני חייב לשמוע אותו כדי שהדברים יתלבנו ושנינו נלך לאור האמת. והיה מקרה שצ'רלי ביטון, חבר כנסת, אשר נכנס לכנסת מחמת המחאה של צפון אפריקה לפני עשרות בשנים, הוא קיבל את רשות הדיבור בכנסת. אבל אף אחד לא הנכח בכנסת, רק יושב ראש. היושב ראש התורן ואז אותו צ'רלי ביטון כשקם לדבר הפנה את פניו אל הקיר ואמר כבוד יושב ראש הכנסת כנסת ריקה כלומר בכך הוא רצה להמחיש את אלבונה ועליבותה של הדמוקרטיה המודרנית כביכול נתנו לו חופש ביטוי ואף אחד לא שומע לו ואם כן מה הערקה של דמוקרטיה כזו משום כך כאמור על לא לשואל להיות נבוך בגלל הספק בערך הדמוקרטי להכראה. ומכאן לשאלה הערכית הנורמטיבית. אכן באמת הביטוי האומלל של אותו איש אומן, איש תרבות שאמר שמדובר כאן בעדר בהמות מוכיח. כי אכן באמת הדברים נאמרים מתוך גסות רוח והתנשאות. וכבר אמר הרמבם בהלכות דעות פרק שביעי הלכה חמישית ונוגע להלו שמדברים לשון הרע ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתנו איתנו מאדון לנו כלומר יש ומדברי לשון הרע מדברים מתוך מקום של גאווה והתנסאות זה דבר פסול מעיקרו אין מבט של שוויוניות זה כלפ פה זה אלא מבט של התנסאות וזה חמור מאוד אבל יתרה מזו יש והמבט של ההתנסאות נובע ממקום של כפירה בשם אין לו אלוהים אין אני מכיר את האיש אבל בדרך כלל בני אדם שמדברים באופן כזה הם בבחינת אני ואפסי עוד ואמר מורי ורבי שניתן לומר על דרך המליצה אני ואפסי עוד אני והאפס שלי עוד עליי ומשום כך עלינו לדעת שבאמת צריכים כל יהודי ויהודי לדבר בצורה נורמטיבית וערכית ואסור בשום פנים ואופן לדבר שרה באופן גורף על בני אדם כי ההתייחסות המאוד קלוקלת באופן גורף על ציבור נחשבת בתורת ישראל כחטא גדול מאוד מאוד אוכבר משה רבנו עליו השלום הושם על ידי הקדוש ברוך הוא אשרשים את בני דורו כאילו והן לא יאמינו לי כחסרי אמונה ובני דורו באמת כבר היו עובדי עבודה זרה ולא נימולו והקדוש ברוך הוא אמר אתהסופך אין לך להאמין בי במרה תוצאה מכך הרמבם תקף בצורה קשה את ראש הישיבה שהתייחס אלנוס שהיו בימיו אנשים מסכנים שאומות העולם גזרו עליהם להמיר דתם ונאלצו להיות יהודים בבית וגויים בחוץ וראש הישיבה תקף אותם בצורה מאוד מאוד חריפה והרמבם באיגרת השמת פרק ב' כותב ועתה התחיל לבאר גודל הטעות אשר נכשל בו המסכן הזה הוא מה שעשה בעצמו הוא לא ידע איך חשב לעשות טובה אחת וקנה רעות רבות והביא לדוגמה את משה רבנו כיצד הקדוש ברוך הוא האש אמו בכך שהוא כאילו טיל ספק באמונה שלה של בני דורו כיוצא בדבר אליהו הנביא בני דורו עבדו עבודה זרה והוא אמר לקדוש ברוך הוא את בריתך עזבו והקדוש ברוך הוא התקיף אותו ואמר לו אולי את בריתך עזבו עד כדי כך נוהגים היום שבעושים א ברית מילה עושים של אליהו כדי לבוא לומר לאליהו אתה אמרת שעם ישראל עזבו את הברית בוא ותראה שעד עצם היום הזה שומרים את הברית כלומר האומה לא סולחת למי שמדבר באופן גורף שלילי על העם היהודי או קבוצה גדולה ממנו כיוצא בדבר ישעיהו הנביא כך אומר הרמבם אמר ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב כבר הענישו אותו ולקחו רצף מן השמיים רצפה גחרת על שפתיו כדי שיחופר העוון ללמדינו שאסור בשום פנים ואופן לדבר שרה על מישהו כל שכן על חלק מן העם בדברים אלו יש צורך להיות זהירים ונקיי דעת ונקיי לשון אין צורך בהתבטויות ומללות ובוטות כאלה כדי לנהל את השיח הציבורי צריך לנהל את השיח הציבורי בהוגנות בהגינות בהיגיון במוסריות רק אז הוא יהיה פורא רק אז הוא יהיה מועיל אבל לנהל את השיח הציבורי בבוטות, בהתנשאות, בהערכה עצמית גבוהה, זה לא דבר אמיתי. ולכן השואל צריך להיות בטוח שאין לו שום ספק בהכראה הדמוקרטית, אלא עלינו כולנו ביחד להתפלל לקדוש ברוך הוא שערי רוחו ממרומים שישובו כולם לקור מחצבתם לתורת ישראל. תורת ישראל היא תורה מן השמיים, היא תורה עתיקת יומיםלאה חוכמת חיים אפשר לדלות ממנה הרבה ערכי סוד והרבה חוכמת חיים חבל חבל שאותם אנשי קדמה מעיינים בהרבה הרבה מקורות של הגות במודרנים עתיק מודרנים שאינם בני ברית וחבל שאינם מצויים במעינות הנצח של עמינו כי אז ככל שימצאו מעיינות הנצח של עמינו ירוויחו גם חוכמת חיים אמיתית וגם ערוד שעליהם בנוי ומושט עמינו שאמור להיות עם נבחר באמונות ודעות ובערכיו לא בדמו ולא בגזעו חס ושלום כדי להיות אור לעצמו ואחר כך אור לגויים