ערב חג הסוכות ובעזרת השם יתברך כבר בלילה נקיים מצוות ישיבה בסוכה וישיבה בסוכה יש גדר של חובה ויש גדר של מצווה הגדר של חובה שיאכל כזית פת בלילה הראשון הגדר של מצווה תשבו כאין תדורו מרכז הכובד עובר מהבית מדירת קבע לדירת ערי והדירת ערי הופכת להיות דירת קבע בדרך של כבוד לא שהסוכה תהיה כמו מטבח אלא שהסוכה תהיה מקום אכילה מקום שייה מקום לינה ומקום חובד זה זוהי תמציתה של המצווה מצד שני יש במצבים מסוימים בני אדם פטורים למשל ניתן דוגמה יורד גשם אם יורד גשם אפילו בלילה הראשון, אם זה כבר טיפות גשמים כאלה שאם היו יורדות על המקפע, דהינו תבשיל של פול שמהר להסריח, אזי יכולו לפנות את הסוכה וימשיך את האכילה בסוכה א בבית או יקדש בבית כי זוהי נזיפה מאת השם שכביכול השם לא רוצה בשימושנו בשימושנו אותו אבל אם פסקו הגשמים לפי הדין אין מחייבים אותו לחזור אבל אם בכל זאת רוצה לחזור לאחר שפסקו גשמים אין בזה איסור ואין בזה הדיותות כי רק לא הצטריחו לחזור אבל אדם אשר יושב ולמרות שהגשמים יורדים הוא ממשיך להיות שם אחרי זה אדיוט אמנם יש לנו עדויות על אדמורים ורבנים גדולים שהיו יושבים בלילה הראשון למרות הגשמים אז זוהי שיטה אשכנזית שבלילה הראשון מי שרוצה להחמיר להמשיך לשבת בשביל לקיים את המצווה אפשר רבותי יוסף אומר טוב הכל לפי הכוונה של האדם אבל בדרך כלל יש סוג של פטור שאם האדם ממשיך הוא נחשב ליד יות אבל יש סוג של פטור שאם אדם מחמיר על עצמו זה לא נקרא ידיות למשל אין חובה לאכול בסוכה אלא פת אבל אם אדם אוכל אורז קטניות בשר רק לא פת הכל חוץ מפת אין חייב בסוכה אפילו כל שבעה אין חייב לסוכה אפילו יושבים לאכול ג'עליה אפילו שש אין לו חייב כי לא חיו אותו לכך אבל אם ירצה להיכנס לסוכה בשביל כך, תבוא עליו ברכה. ואנחנו מוצאים במשנה ובגמרא שהביאו לו מים, אז קיתון של מים. אמר, תעלו את זה לסוכה. ולא בגלל שזה הדין מחייב אותו, בגלל שהוא מחמיר על עצמו. ואין בזה התות. אדרבה, כי כל הפטור הזה הוא לא פטור עצמי, אלא הם לא חיובו אותו, לא הצריחו לעלות לסוכה של זה והם הוא רוצה אדרבה ואדרבה. מה עם ברכה? לפי רבנו בגונב בבל במסורת אבותינו מברכים לא בגלל שיש חובה לשתות מים בסוכה או לאכול א פירות בסוכה אלא כל שהייה ושייה בסדר כל שייה ושייה מחייבים לברך בסוכה א לברך אבלו שאדם נכנס לסוכה בלי לאכול אמנם השולחן ערוך חשש לדעה שאין מברכים לשב סוכה אלא אם כן אוכלים לחם ולא יברכו אלא עד ש ברחו מוציא לחם לארץ מעין שעבוד משכנתא מה שבטוח בטוח אבל מנהגי אבותינו לפי הגאונים לפי רבנו שאיך שהאדם נכנס מברך לשבסוכה בין אם יושב בלי אכילה בין עם אכילה לא משנה בין אם יברך המוציא לא יברך המוציא זוהי שיטתנו ולכן אם אדם יעלה לסוכה בשביל לאכול פירות או לשתות מים ברור שיברך למרות שאין חיוב שם לעשות את הדבר הזה עד כאן אבל אישה פטורה מנסוק כי היא לא מבין אלו שהתורה חיוה אותם בגלל טעמים שונים. האם מותר להחמיר על עצמה שבסוכה? כן. האם מותר לה לברך? לא. אומר רבנו, כל מי שפטור מהמצווה אסור לו לברך. כי איך יאמר אשר קדשנו וציונו? אבל אשכנזים אומרים לא. גם אדם פטור, אישה שפטורה אם היא רוצה לקיים מציאת עשה שהזמן גרמה יכל יכולה לברך. זוהי שיטתם. אבל יש לנו עוד פתור. חתן אומר רבנו ביחס לחתן בזוה הלשון פרק ו' מהלכות לולב הלכה ג'. האבל חייב בסוכה וחתן וכל השושבינים וכל בני חופה פטורים לסוכה. כל שבעת ימי המשתה. כל שבעת ימי המשתה. חתן בכל השבינים בכל החופה פטורים לסוכה כל שבת ממש ואת הדברים האלה העתיק מרן השולחן ערוך להלכה נשים ועבדים סליחה אובכם אומר רבנו א אומר מרן א חתן וזה סימן תרמ אור החיים סימן תרמ סעי ויובו חתן בשושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה וסעודת ברית מילה וכל וכן הסעודה שאוכלים אצל היולת חייבים בסוכה זה משהו אחר אבל חתן בגלל השמחה המיוחדת שלו אז אמרו הוא לא חייב בסוכה ואז הוא יכול להחמיר על עצמו לשרד הסוכה אבל בלי ברכה זה כאילו כמו אישה לעניין הזה הוא כמו אישה לעניין הזה המשנה ברורה אומר במקום פטורים לסוכה ויש מחייבים אותו זה הראש זה רבנו הראש סביר עלה הוא אפשר לאכול בסוכה ולשמוח בחופה ועל כן הסכימו אחרונים דראוי לחתן להחמיר על עצמו ולשב בסוכה ולא לברך אומר המשלמרא ולא לברך וכן השושבינים כשאוכלים אצל החתן ומשמחים אותו בתוך שבעת ממש ויושבים שם בסוכה אין צריכים לברך אבל כשאוכלים בביתם חייבים בסוכה הוא צריכים מברך. כלומר הששבינים, כל בני החופה יהיו פטורים מלברך. לא פטורים, אסורים מלברך. לא צריכים לברך כי הם פטורים מצוות סוכה. רק אם הם לכו לבית שלהם זה משהו אחר. אבל כל עוד הם במחיצתו של החתן אינם מברכים. הרב שלמה זלמן אוירבך זוכרה הסתייג ומביא אותה שמירת שבת כילחתה. מהמשנה ברורה הוא אומר הרי אצלנו אישה שרוצה לברך על מצת עשה שהזמן גרמה היא רשעית. אז למה שהוא לא יברך, לא יהיה כמו אצל אישה. מבחינתו הוא צודק, אבל מבחינתנו אנחנו אנחנו לא מרשים לאישה לברך אשר קצן מצווה כשהיא לא מצובת. ולכן הרב עודה יוסף בספרו חזון עובדיה מעריך ודוהה את כל אלה אשר חשבו שחתן שישב בסוכה יברך. דוחה אותם בריכות, אחת לאחת, מוריד אותם לחלוטין. ואומר שחתן בכל בני בכל השומנים בכל בני החופה כל שבועת הימים פטורים לסוכה ום ישבו בסוכה לא יברכו לא יברחו הנה אתם רואים כללים מיוחדים שיש בהלכות האלה עד כאן משהו מעניין הסוכה הסוכה רבותיי היא גם גורם מאחד הולכים מתארחים וזוהי שנת שמיטה ומתעוררות בעיות של אירוח זה סומך על היתר זה לא סומך על ההיתר וכולי לפנים בישראל אמר הרמב"ם בפרק י חוד מאכלות אסורות המתארח בסוף פרק יא המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין או בשר או גבינה בחתיכת דג הרי זה מותר ואינו צריך לשאול עליו אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד ואם מחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו אסור להתארח אצלו ואם עבר ומתארח אצלו אינו בשר ולא שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם. כלומר פעם ברוך השם יהודי זה זה הסימן כשרות אבל הרמבם כבר עצמו אומר אם חזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו אסור להתארח אצלו. ובאמת רבותיי א אצלנו היום כשמתערכים אצל יהודים שברוך השם שומרים כשרות אבל מה לעשות עם ישראל נחלק למחלקות זה על פי היתר מכירה זה על פי הבדצים המהדרין מה נעשה במקרים כאלה בשולחן ערוך יורדע סימן קיט כתוב החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ומתארח עמו לא יכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם הגעה ויש אומרים אפילו ממין שאינו חשוד רק שאין מכירן אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחשוש לאיסור מי הוא אם אתרח אסו אוכל אמו והוא מסתמך על הרמבם אבל כאמור כאן שונה הדבר כי למרות שהוא שומר כשרות למרות שהוא שומר כשרות בכל זאת אנחנו כבר יודעים יודעים שהבני האדם האלה לא שומרים כשרות ברמה שלי הם שומרים כשרות ברמה שהם שומרים כשרות ובאמת רבותיי הרב אדו יוסף בחווי דעת חלק ד' סימן גן זה הסימן נג אומר מה הדין אם באמת בשביעית אדם הולך ומתארח זה סומך על היתר מכירה וזה לא סומך על היתר מכירה אומר הרב מדבר יוסף מהגמרא ביבמות ומהמפרשים הפוסקים חובת המערח להודיעו ולאומר אצלי זה על פי יתר מכירה או לדאוג להכיל אותו לפי לפי ה מה שרגיל האורח והיום אנחנו כבר יודעים בני המשפחה יודעים זה סומך עלי יותר את מכירה אני על הדעתים נניח נותן דוגמה אז כבר לא שייך להגיד מודיעו הבעיה היא אם לא אוכלים אצלו הוא נעלב הוא נפגע הוא נעלב מה לעשות אז באמת כבר אנחנו מוצאים בגמרות שהיו אז הבדלים שזה זה בשר כשר וזה לא בשר כשר לפי שיטות הלכתיות שונות והיו מתארחים ולא היו נפגעים היו אומרים אני מזה אז חזקה אתה לא תאכיל אותי מהדבר הזה ולא היו נפגעים אבל בעבונותינו המרובים אצלנו היום נפגעים לכן צריכה להיות חוכמה לא להתארח במצב כזה שאתה עלול לקשל לפי שיטתך עכשיו ככה עדיין יש לנו מקום להורות להקל כי מה קורה התשובה לכאורה בשלב זה אל תתארח אצל קרוביך כשאתה יודע שהם על בסיס יותר מכירה הואיל ועיקר הבעיה היא לא בקדושת שביעית עיקר הבעיה רבותיי, בספיחים, ירקות, שזה איסור באכילה, אסור באכילה. ואם דעתנו יותר מכירה הוא לא מועיל, אז אתה בעצם אוכל דבר אסור. וגם האוכל שמבושל בו זה תערובת שלכאורה, זה דבר אסור. מה תגיד לי? זה בטל. יש יום פי 60 שבטל. יכול אדם יגיד לך אדוני זה נותן טעם, זה מעמיד ואפילו ב1000 לא בטיל. יש כל כך הרבה טענות בדברים האלה. באמת רבותיי, זה יוצר לנו קושי. אבל עדיין תן למצוא איזה דרך להקל הרב אותו יוסף
יש צר
א רג רגע אז עכשיו רבותיי אה אומר אומר הרב עוד יוסף בשאלות ותשובות יביע עומר חלק ה סימן ג נשאלתי מאדם ירא שמיים בהיות שלפי מנהגנו בארצנו הקדושה אין אנו אוכלים מבשר בהמה אלא אם כן הוא בשר חלק גלט בלי חשש סרכות כלל עכדת מרן השולחן ערוך שקיבלנו אורות הנה הוא זמן לסעודת מצווה שעורך אחד ממשפחתו כשקונה סתם בשר כשר מן השוק אם רשאי לאכול שם מפני כבוד משפחה מבלי לחקור עם הבשר חלק או לא והוא מעריך הוא מסיים הוא מסיים ואומר שמותר כן מותר לו מסקנה דדינה מסקנה דדינה שיש להתיר למי שנזהר לאכול בשר חלק בלבד לסעות על שולחנו של מי שאינו נזהר בזה ואוכל בשר כשר בא בידו ובפרט במקום סעודת מצווה מה פירוש בדרים הוא מעריך ואומר ככה נזכור לפי לפי הרב יוסף בשר לא גלט זה טרף דאורייתא לא דרבנן כמו בשביעית זה דאורייתא אבל הוא אומר אז באותם זמנים עוד לא היו מסמנים כשר בגללט רק בירושלים בשאר האתליזים היו חותמים רק כשר ואז בתוך זה יכלו להיות בהמות שהם גלט רק אם חותמת כשר אז אמר רב יוסף יכול להיות שמגיע לך גלט וכל דפריש מרובה פריש בהתיר זאת אומרת אפילו שהוא מחמיר מאוד מאוד בבשר גלט אבל כיוון שאז לא בכללי זה חותמים כשר גלט כשר גלט אז מטבע הדברים כיוון שהכל מתבלבל אז יכול להיות שאתה יכול להנות מהספק מספק ספקה ומכל מכל דפרש מרובפרש והתיר דומה מורי ורבותיי שנראה לנו שניתן להטיק לאלה משפחות שנפגעות מותר להתערח אצלם למרות שיש לנו בעיה של הסביחים למה הוכח לנו שגם חנויות אשר מוכרות על פי היתר היתר המכירה הם הרי מחפשים מכל הבעל היד המוכרים בשביל לתת לצרכנים למשל ניתן דוגמה חביב שהוא מוכר על פי היתר של הזה אתמול מצאו אצלו כוסברה יבול נוחרים למה מה אכפת לו אם הוא מוצא וזה נותן לו לצרכנים שלו אז הוא נותן כמו כן רבותיי יש לנו א איך קוראים הכשר של הרב בייטמן שהוא א חולש על אזורים אשר הם א איך קוראים כבשו אותם עולי מצרים ולא עולה בבל הוא מבצע מכירה ממשית אמיתית נעזוב רבותיי את ה את המכירה באזורים כאלה רבותיי, אפילו זה היה של יהודי ואפילו נעבד ואפילו נשמר לפי רבנו, אין איסור ספיחים באזורים האלה. על אחת כמה וכמה שמוכר מכירה אמיתית לגוי. אז דילמה בא משם, דילמה מהערבה, דילמה מהנוכרים אז מה תגיד לי? אולי זה מהתר מכירה? מהתר מכירה? מאזורים שהחזיקו בהם עולה בבל. אולי זה בא מאותם איך קוראים מצעים מנותקים בחמות. ויש הרבה באוצר הארץ שהם כאלה מחממות. אז נכון שרבנו לא הזכיר את זה כדאם אותם פוסקים סוף סוף מקורם בירושלמי לבוא ולומר שבאמת זה נחשב לבית עניין זה כי הרי כל היסוד של האיסור הוא מדרבנן לכן מאחר ויש לנו כל כך הרבה ספקות כל כך הרבה ספקות בדברים האלה ניתן לאכול כמובן אדם לא יאכל את הירק עצמו שבתוך שמגישים לו את זה חי יאכל מסוגים אחרים או בתוך הבישול אבל התבשיל עצמו האכילה עצמו השבט אחים גם יחד עדיין יכול לשמר לאור המבנה ההלכתי הזה שהגשנום והקדוש ברוך הוא יסיענו במעשה רצונו ויזכה אותנו שאכן באמת נוכל לשמור שביעית כלכתה ולקיים סוכה